ג'וליה רוברטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וליה רוברטס
Julia Roberts 2011 Shankbone 3.JPG

ג'וליה רוברטס בפסטיבל הסרטים טרייבקה, 2011
תאריך לידה: 28 באוקטובר 1967 (בת 47)
מקום לידה: בסמירנה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פרסים: פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר
גלובוס הזהב
פרופיל ב-IMDb

ג'וליה רוברטסאנגלית: Julia Roberts; נולדה ב-28 באוקטובר 1967), שחקנית קולנוע אמריקאית, זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר ושלושה פרסי גלובוס הזהב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וליה רוברטס נולדה בסמירנה, ג'ורג'יה שבארצות הברית, כג'ולי פיונה רוברטס. רוברטס נולדה כבת השלישית לאחר האח הגדול אריק (נולד ב-1956) והאחות ליסה (נולדה ב-1965). אביהם, וולטר גריידי רוברטס, עסק בשיווק מזרני מים והתעניין גם בכתיבה ומשחק. אם המשפחה, בטי לו ברדמס, עבדה בתור מזכירה בכנסייה ועסקה בתיאטרון בשעות הפנאי.

משפחתה של רוברטס חייתה בצניעות. כדי להתגבר על העוני, אביה ניהל בית ספר קטן למשחק כעבודה צדדית. בבית הספר למדו גם ילדיו של מרטין לותר קינג. כשג'וליה נולדה, קינג החליט לשלם את חשבון ההוצאות של בית החולים כאות הוקרה לאביה.

בשנת 1971 הוריה של רוברטס התגרשו. שנה לאחר מכן בטי לו רוברטס התחתנה עם מבקר התיאטרון מייקל מוזס. הנישואים לא החזיקו מעמד זמן רב ובשנת 1983 אמה של רוברטס התגרשה בשנית. שנים אחר כך בטי לו טענה שנישואיה למוזס "היו טעות גדולה" כיון שמוזס היה מרביץ ומתעלל בילדיה מהנישואים הקודמים. אריק אכן אישר בפומבי את דבר ההתעללות אך ג'וליה נמנעה מלעסוק בנושא.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שסיימה קולג' בסמירנה, רוברטס עברה לניו יורק כדי לנסות לפתח קריירה קולנועית, חתמה על חוזה עם סוכנות הדוגמניות "קליק" והתחילה ללמוד משחק. בנוסף, ניסתה רוברטס לתקן את המבטא הדרומי שלה שלא איפשר לה לקבל תפקידים בקולנוע. אחרי מבחני בד רבים, רוברטס קיבלה תפקיד משני ראשון בקולנוע בסרט "Firehouse", חמש עשרה שניות על המסך בסך הכל. בערך באותה שנה (1986) רוברטס הצטרפה לגילדת שחקני המסך. שם נאלצה לשנות את שמה הפרטי לג'וליה הואיל ובגילדה כבר הייתה רשומה שחקנית בשם ג'ולי רוברטס.

בשנים הבאות רוברטס השתתפה במספר סרטים שלא זכו להצלחה, ביניהם "Profondo Rosso" של הבמאי דריו ארג'נטו בו שיחקה רוברטס לצידו של אחיה אריק, אז שחקן מוכר הרבה יותר ממנה. הסרט שהקנה לה את פרסומה הראשוני היה הקומדיה "מיסטיק פיצה". בו שיחקה בשיער צבוע אדום, צבע שהפך עם הזמן לאחד מסימני ההכר שלה. עבור התפקיד הרוויחה השחקנית 50 אלף דולר.

הפריצה הגדולה של רוברטס באה בשנה לאחר מכן, לאחר שנאלצה לעבור לסנטה מוניקה (קליפורניה) כדי לטפל בדלקת קרום המוח בה חלתה[דרוש מקור]. קרבתה להוליווד עזרה לרוברטס לקבל יותר הצעות עבודה. התפקיד המשני אותו גילמה בסרט "מגנוליות מפלדה", כאישה צעירה חולת סוכרת בהכנותיה לחתונתה הביא לרוברטס זכייה בפרס גלובוס הזהב ומועמדות לפרס האוסקר עבור תפקיד משנה.

הפריצה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וליה רוברטס בפסטיבל בצרפת, 1990

"מגנוליות מפלדה" יצא לאקרנים בארצות הברית בסוף 1989. באותו זמן רוברטס כמעט סיימה להצטלם לקומדיה רומנטית עם שם זמני "3000 דולר" - בגלל הסכום שמציע גיבור הסרט (אותו גילם ריצ'רד גיר) לזונה בעבור שבוע בחברתו. על אף שהמפיקים רצו שחקנית מוכרת יותר לתפקיד הנערה ויוויאן וורד, הבמאי גארי מרשל שיכנע אותם לקחת את רוברטס. בגרסה המקורית של התסריט לא היה לסיפור סוף טוב מבחינתה של הזונה. ויוויאן הייתה נרקומנית והתנאי של המיליונר היה שהיא תחדול להשתמש בסמים במשך אותו שבוע. בסופו של דבר, הגיבור אותו שיחק ריצ'רד גיר היה אמור לזרוק את ויוויאן מהאוטו בסוף הסרט.

בעקבות הצלחתה של רוברטס במגנוליות מפלדה, דבר שהפך אותה לשחקנית מוכרת, החליט מרשל לצלם מחדש את סוף הסרט ולהוציא ממנו את כל הסצינות הקשות. גם שמו של הסרט שונה מ"3000 דולר" לאישה יפה. הסרט עם גיר ורוברטס יצא לאקרנים ב-23 במרץ 1990 והרוויח 180 מיליון דולר בארצות הברית - סכום גבוה לזאנר הקומדיה הרומנטית. רוברטס זכתה למועמדות שנייה לפרס האוסקר - הפעם כשחקנית ראשית.

אחרי ההצלחה של אישה יפה וסרט המתח "קו הדממה" של הבמאי ג'ואל שומאכר, רוברטס הפכה לכוכבת. עבור הסרט הבא בהשתתפותה - לישון עם האויב, רוברטס קיבלה משכורת בסך מיליון דולר.

בתחילת שנות ה-90 החליטה רוברטס לשנות כיוון ולנסות לשחק תפקידים "רציניים". אחרי "לישון עם האויב" חזרה לשתף פעולה עם ג'ואל שומאכר בדרמה בחירתה של אהבה (Dying Young). לאחר מכן שיחקה בדרמת המתח תיק שקנאי על פי הספר של ג'ון גרישם. כמו כן, רוברטס שיחקה בסרטו של הבמאי הידוע רוברט אלטמן (משהו ללבוש) ובתפקיד קטן אצל וודי אלן (כולם אומרים אני אוהב אותך). ב-1995 חוותה כישלון קופתי ראשון כאשר הסרט בכיכובה מרי ריילי לא החזיר את הסכום שהושקע בו. בשלב זה החליטה רוברטס לקחת פסק זמן מהעבודה, וכך גרמה למבקרים למהר ולהספיד את הקריירה קולנועית שלה.

בחזרה להצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזרתה של רוברטס למסך הגדול הייתה מרשימה. בסרט "החתונה של החבר שלי" משנת 1997 סיפקה למעריציה את שחיפשו - קומדיה רומנטית קלילה ומרגשת. הסרט זכה להצלחה קופתית מרשימה וקיבל ביקורות מצוינות אצל מבקרי הקולנוע. על משחקה של רוברטס בסרט כתב המבקר של "שיקגו סאן טיימס" רוג'ר אברט כי היה "לא פחות ממבריק".

אחרי הסרט "החתונה של החבר שלי", שיחקה רוברטס בעוד שתי קומדיות מצליחות - "נוטינג היל", עבורו הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב ו-"תפוס את הכלה". משכורתה גדלה בהתאם ועבור תפקיד ראשי בסרט "חיוך של מונה ליזה" קיבלה רוברטס סכום חסר תקדים לשחקנית - 25 מיליון דולר. יחד עם זאת, רוברטס המשיכה להשתתף גם בסרטים עם תקציב הרבה יותר צנוע. כך היה בסרט של הבמאי מייקל ניקולס "קרוב יותר" ("Closer") שהתקציב הכולל שלו היה 27 מיליון דולר (הסרט הרוויח יותר מ-115 מיליון דולר).

רוברטס עם צוות השחקנים של הסרט "אושן 11", 2001

הצלחתה הגדולה ביותר של רוברטס הייתה בסרט הביוגרפי "ארין ברוקוביץ'" משנת 2000. הסרט הדרמטי זכה להצלחה קופתית מרשימה (250 מיליון דולר) והביא ליוצריו גם חמש מועמדויות לאוסקר, כולל מועמדות לשחקנית הטובה ביותר עבור רוברטס שגם זכתה בפרס. ב-2001 השתתפה בסרט "אושן 11", שגם הוא זכה להצלחה רבה; ב-2004 השתתפה בסרט ההמשך, "אושן 12".

בשנת 2013 הופיעה רוברטס בקומדיה השחורה "אוגוסט: מחוז אוסייג" בתפקיד ברברה ווטסון- פורדהאם בתה הבכורה של ויולט ווטסון (מריל סטריפ). תפקידה בסרט העניק לה מועמדות רביעית לאוסקר וראשונה לאחר 13 שנים בקטגוריית פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, היא הועמדה בנוסף גם לפרס גלובוס הזהב לתפקיד משני ולפרס באפט"א.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1991, רוברטס הייתה מאורסת לשחקן קיפר סאת'רלנד, אך הם ביטלו את החתונה שלושה ימים לפני מועד קיומה. ב-25 ביוני 1993, נישאה רוברטס לזמר הקאנטרי, ליל לאבט, והם נפרדו במרץ 1995.

בשנת 2000, בעת צילומי הסרט "המקסיקני", הכירה רוברטס את הצלם דניאל מודר. הם נישאו ב-4 ביולי 2002, ובנובמבר 2004, נולדו לזוג תאומים. בעקבות הלידה, החליטה רוברטס לקחת עוד פסק זמן ונעלמה מתודעת הקהל. בתחילת 2006 ניסתה כוחה בברודוויי, שם כיכבה לראשונה בהצגה "שלושה ימים של גשם" שנחלה כישלון קופתי (לטווח הארוך) ונקטלה על ידי המבקרים. ב-2007 חזרה רוברטס לקולנוע בדרמה של מייק ניקולס "מלחמתו של צ'ארלי ווילסון" שבה שיחקה לצידם של זוכי האוסקר טום הנקס ופיליפ סימור הופמן. ב-18 ביוני 2007 ילדה את בנה השלישי הנרי.

בפברואר 2014 נפטרה אחותה למחצה של ג'וליה, ננסי מוטס, בת ה-37, ממנת יתר.

פילמוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וליה רוברטס, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וליה רוברטס - פרסים