ג'וליוס אקסלרוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וליוס אקסלרוד
Julius Axelrod
1912 –‏ 2004
Axelrod.jpg
תרומות עיקריות
חקר המוליכים העצביים מסוג קטקולמינים. תרומה להבנת תפקיד בלוטת האצטרובל בוויסות מחזור שינה-עירות

ג'וליוס אקסלרודאנגלית: Julius Axelrod; ‏30 במאי 191229 בדצמבר 2004) היה ביוכימאי אמריקאי-יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1970 על חקר המוליכים העצביים מסוג קטכולאמינים, קבוצת כימיקלים במוח הכוללים את האפינפרין, נוראפינפרין וכפי שהתגלה מאוחר יותר גם דופמין. אקסלרוד תרם משמעותית גם להבנת תפקיד בלוטת האצטרובל בוויסות מחזור שינה-עירות.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקסלרוד נולד וגדל בלואר איסט סייד בעיר ניו יורק, בנם של מהגרים יהודים מגליציה. במקביל ללימודיו בבית הספר, קרא ספרים רבים בספרייה הציבורית ליד ביתו. בשנת 1930 החל ללמוד באוניברסיטת ניו יורק, אך לאחר כשנה התרושש, ועבר ללמוד ביולוגיה וכימיה במכללת העיר ניו יורק, בה הלימודים היו בחינם. מכיוון שבערבים הוא עבד, את עיקר לימודיו עשה בנסיעה ברכבת התחתית של ניו יורק, דבר שהרגיל אותו להתרכז גם כשמסביב יש המולה. עם סיום התואר הראשון, בשנת 1933, ניסה אקסלרוד להתקבל למספר בתי ספר לרפואה, אולם נדחה על ידי כולם. הוא עבד בתחילה כטכנאי מעבדה באוניברסיטת ניו יורק עד שבשנת 1935, אז נגמר התקציב להעסקתו והוא התקבל לעבודה ככימאי במחלקת התברואה של עיריית ניו יורק וביצע בדיקות של תוספי ויטמינים במזון. הוא איבד את עינו השמאלית כאשר בקבוק אמוניה התפוצץ במעבדה, ומאז חבש רטייה על עינו. בעודו עובד במחלקת התברואה של העירייה, החל בלימודי ערב וסיים תואר שני במדעים באוניברסיטת ניו יורק, בשנת 1942[1].

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר על משככי כאבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946, התקבל אקסלרוד למשרה במעבדת בית החולים גולווטר ממוריאל, תחת ניהולו של ברנרד ברודי. הניסיון שצבר בעבודתו שם, שירת אותו בהמשך דרכו כחוקר. מחקריהם של ברודי ואקסלרוד התמקדו בשאלה כיצד משככי כאבים פועלים. בשנות הארבעים, חולים שהשתמשו במשככי כאבים שלא הכילו אספירין ופיתחו מחלת דם שנודעה בשם מתמוגלובינמיה (Methemoglobinemia). אקסלרוד וברודי גילו כי אצטניליד (C8H9NO), שהיה המרכיב העיקרי באותם משככי כאבים, היה הגורם האחראי למחלה. הם מצאו כי אחד מחומרי הפירוק של התרכובת היה משכך כאבים. המלצתם הייתה כי יש להשתמש באותו מרכיב בלבד: אצטמינופן, הידוע בשם פרצטמול.

מחקר על קטכולאמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 החל אקסלרוד לעבוד במכון הלאומי ללב, אחד מהמכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית (NIH). במכון הלאומי ללב, חקר את המנגנון וההשפעה של קפאין, דבר שיצר אצלו עניין במערכת העצבים הסימפתטית והמוליכים העצביים שלה, אפינפרין ונוראפינפרין. במהלך תקופה זו, חקר אף את הקודאין, מורפין, מטאמפטמין ואפדרין וביצע מספר ניסויים גם ב-LSD. בשנת 1954, משהבין כי לא יוכל להתקדם במעמדו ללא תואר דוקטור, יצא לחופשה ללא תשלום מעבודתו ב-NIH והחל ללמוד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בעיר הבירה. מוריו התירו לו להגיש חלק מעבודות המחקר, אותן ביצע עוד בטרם לימודיו כחלק מדרישות התואר, מה שאפשר לו להשלים את התואר בתוך שנה אחת. לאחר לימודיו שב ל-NIH והחל בכמה מהמחקרים החשובים ביותר שביצע.

בשנת 1957 כאשר חקר את המונואמין אוקסידאז הוא הראה כי מוליכים עצביים קטכולאמיניים לא מפסיקים להשפיע לאחר שהם משוחררים לתוך הסינפסה. הפסקת ההשפעה באה לאחר שהמוליך העצבי נקלט מחדש בקצה העצב הפרה-סינפטי, וממוחזר להפרשה חוזרת. אקסלרוד שיער כי אפינפרין מוחזק ברקמות בצורתו הבלתי פעילה ומשוחרר על ידי מערכת העצבים לפי הצורך. מחקר זה הניח את היסודות למחקרים מאוחרים יותר על תרופות נוגדות דיכאון, כגון פרוזאק, החוסם את הקליטה מחדש של מוליך עצבי אחר, הסרוטונין. שנה מאוחר יותר, בשנת 1958, אקסלרוד גם גילה ואיפיין את האנזים Catechol-O-methl transferase.

על מחקרו המבהיר את השחרור, הקליטה והאכסון של המוליכים העצביים אפינפרין ונוראפינפרין, הידועים אף בשם אדרנלין ונוראדרנלין הוענק פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לאקסלרוד בשנת 1970.

מחקר על בלוטת יותרת המוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מעבודות המחקר המאוחרות יותר של אקסלרוד התמקדו בבלוטת יותרת המוח. הוא ועמיתיו הוכיחו כי ההורמון מלטונין מופק מחומצת האמינו טריפטופן, כמו גם המוליך העצבי סרוטונין. שיעור הסינתזה והשחרור של ההורמון עוקב אחר השעון הביולוגי הנשלט בהיפותלמוס. אקסלרוד ועמיתיו הראו גם כי למלטונין מגוון של השפעות במערכת העצבים המרכזית. אקסלרוד המשיך לעבוד ב-NIH עד יום מותו בשנת 2004.

דעותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהוענק לו פרס נובל, בשנת 1970, ניצל אקסלרוד את הפרסום שקיבל כדי לצאת ולדבר בנושאים הנוגעים לחברה ולמדע. בשנת 1973 הקים הנשיא ריצ'רד ניקסון סוכנות שכל מטרתה לרפא סרטן. אקסלרוד, יחד עם שני זוכי פרס נובל אחרים, מרשל וורן נירנברג (1968, פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה) וכריסטיאן אנפינסן (1972, כימיה) ארגנו עצומה של מדענים המתנגדים לסוכנות החדשה. הם טענו כי התמקדות במחלת הסרטן בלבד תגרום להזנחת המחקר על מחלות אחרות שניתן לרפאן. אקסלרוד אף חתם על מספר עצומות המתנגדות לכליאתם של מדענים בברית המועצות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Julius Axelrad, pages 50-53, in The History of Neuroscience in Autobiography, Volume 1