ג'וליו צ'זארה מונטוורדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ג'וליו צ'זארה מונטוורדיאיטלקית: Giulio Cesare Monteverdi1573 - 1630 או 1631) היה מלחין ונגן עוגב איטלקי, אחיו הצעיר של קלאודיו מונטוורדי.

ג'ויליו צ'זארה מונטוורדי נולד בקרמונה, שם הוטבל ב-31 בינואר 1573. ב-1600 היה לזמן קצר נגן העוגב של קתדרלת מנטובה. באוגוסט 1602 שירת כנגן החצר של דוכסות מנטובה. ב-2 ביוני 1608, בחגיגות הכלולות בחצר מנטובה, הלחין מוזיקה לאינטרמדיו הרביעי (למילים של גַבְּריאֵלוֹ קיאַבּרֶרָה ([Gabriello Chiabrera); המוזיקה אבדה), כחלק מהצגת המחזה של ג'ובאני בטיסטה גואריני "ל'אידרופיקה". ב-1609 מינה אותו פרנצ'סקו גונזגה (Francesco Gonzaga) (מושל מונטפראט בימים ההם) למאסטרו די קאפלה. בתפקידו זה כתב את האופרה "איל ראפּימֵנְטוֹ די פּרוֹזֳרפינָה" (ללברית מאת אֶרְקוֹלֶה מָריליאַני (Ercole Marigliani)), ליום הולדתה של אשת פרנצ'סקו. האופרה הוצגה במונטפראט ב-1611 (המוזיקה אבדה).

ב-1612 פוטר, יחד עם אחיו ואמנים אחרים, מחצר בית גונזגה. בהמשך היה לנגן העוגב של הכנסייה הראשית בקסטלאונה, סמוך לקרמה שבלומברדיה. ב-10 באפריל 1620 התמנה למאסטרו די קאפלה בקתדרלת סאלו. הוא מת בסביבות 1630/31 בסאלו, אגם גארדה, אולי כקורבן מחלת הדבר.

רק חלק קטן מן המוזיקה ש ג'וליו מונטוורדי שרד, כולל אוסף של 25 מוטטים בשם Affetti musici, ne quali si contengono motetti a 1–4 et 6 voci, per concertarli nel basso per l'organo |(ונציה 1620). השפעת אחיו ניכרת במידה ידועה, כפי שאפשר לחיווכח במדריגל לשלושה קולות ובאסו קונטינואו, עם עוד שתי יצירות, שנמצאו ב"סקרצי מוזיקלי" לשלושה קולות של אחיו (1607). מבחינה סגנונית הם דומים ליתר היצירות בכרך, כל אחת עם ריטורנלו בשלושה קולות; הכתיבה לקולות מרמזת לנוהל "קונצ'רטנטה", על אף האופי המלודי. עם זאת, תרומתו החשובה ביותר היא עריכת הכרך, כמו גם הכללת ה"דיקיאראציונה", שבו נדונים רעיונותיו של קלאודיו בפרטי-פרטים. ה"דיקיאראציונה" הזה נמצא במבוא של קלאודיו לספר החמישי של מדריגלים, שנכתבו בתגובה להתקפותיו של ארטוזי עליו.‏[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Palisca C.V. A History of Western Music New York, 1996
  • Arnold D. The New Grove Dictionary of Music and Musicians ed. Stanley Sadie London 1995

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קרטר וצ'ו, מונטוורדי 2, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין: הספר החמישי, שיצא לאור בשנת 1605, עמד בלב מחלוקת בין מונטוורדי לג'ובאני ארטוזי, שתקף את "חוסר התרבות" ו"חירויות היתר" של סגנון החיבור המודרני. את מתקפותיו ריכז במדריגלים מן הספר הרביעי. מונטוורדי השיב לו במבוא לספרו החמישי, שם הציע חלוקה של העיסוק המוזיקלי לשני זרמים, שאותם כינה "פרימה פראטיקה" ו"סקונדה פראטיקה": פרימה פראטיקה תהיה האידאל הפוליפוני הקודם של המאה ה-16, עם קונטרפונקט זורם, כפוף לכללים מחמירים, הכנה לדיסוננסים ושוויון בקולות; סקונדה פראטיקה, לעומת זאת, תשתמש בקונטרפונקט חופשי הרבה יותר, עם היררכיה גדלה והולכת של קולות, במתן דגש לסופרן ולבס