ג'ון, מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון "לקלנד"
(24 בדצמבר 1166; ארמון ביומונט, אוקספורד - 19 באוקטובר 1216; טירת ניוארק) (בגיל 49)
King John.jpg
ג'ון, מלך אנגליה
שם בשפת המקור John of England
מדינה אנגליה
מקום קבורה קתדרלת ווסטר
בת-זוג אוויסה מגלוסטר, איזבל מאנגולם
שושלת בית פלנטג'נט
אב הנרי השני
אם אלינור מאקוויטניה
מלך אנגליה
תקופת כהונה 6 באפריל 1199 - 19 באוקטובר 1216 (17 שנים)
הקודם בתפקיד ריצ'רד הראשון
הבא בתפקיד הנרי השלישי, מלך אנגליה

ג'ון (24 בדצמבר 1166/6719 באוקטובר 1216) מלך אנגליה מ-1199 עד 1216. הוא הוכתר משום שהיה אחיו הצעיר של ריצ'רד הראשון (הידוע כ"ריצ'רד לב הארי"). ג'ון זכה לכינוי "ג'ון בלי ארץ" (בצרפתית, sans terre) ו"חרב רכה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת מלכותו של ג'ון תוארה באופן מסורתי כאחת מהתקופות ההרסניות ביותר בהיסטוריה של אנגליה: שלטונו החל בתבוסות; הוא הפסיד את דוכסות נורמנדיה למלך צרפת, פיליפ השני, בחמש השנים הראשונות למלכותו; ושלטונו הסתיים כאשר אנגליה הייתה קרועה במלחמת אזרחים, והוא עצמו על סף איבוד הכס. ב-1213 הפך את אנגליה לאחוזה של האפיפיור, במטרה לפתור סכסוך עם הכנסייה, והוא ידוע במיוחד בשל סכסוכו עם ברוניו, שכתוצאה ממנו אולץ לחתום על המגנה כרטה ב-15 ביוני 1215. כמה טענו[דרוש מקור], עם זאת, ששלטונו של ג'ון לא היה טוב או גרוע יותר משלטונם של קודמו ויורשו.

הוא נולד באוקספורד, בנם החמישי של המלך הנרי השני ואלינור מאקוויטניה, והיה תמיד בנו המועדף של הנרי השני, למרות שבשל היותו בן הזקונים הוא לא יכול לצפות לירושה (ומכאן הכינוי "בלי ארץ"). ב-1189 הוא נישא לאביסה, בתו של רוזן גלוסטר (היא כונתה בכמה שמות אחרים במהלך ההיסטוריה, כולל יוויסה, ג'ואן ואלינור). לא היו להם ילדים, וג'ון ביטל את נישואיהם על בסיס קרבת דם, זמן מועט לאחר או לפני עלייתו למלכות ב-6 באפריל 1199. אביסה התחתנה לאחר מכן עם ג'פרי דה מנדרוויל, ולאחריו עם יוברט דה ביור.

לפני עלייתו לכס, ג'ון כבר הצליח לרכוש מוניטין כבוגדני, לאחר שקשר קשר פעם עם ופעם נגד אחיו הבוגרים, הנרי, ג'פרי וריצ'רד. ב-1184 טענו ג'ון וריצ'רד כי הם היורשים החוקיים לאקוויטניה, אחד מכמה סכסוכים בין השניים. ב-1185 נעשה ג'ון לשליט אירלנד, שתושביה החלו לתעב אותו במהירות, וגרמו לו לעזוב את הכס לאחר שישה חודשים בלבד.

בזמן היעדרותו של ריצ'רד למסע הצלב השלישי, מ-1190 עד 1194, ניסה ג'ון להדיח את יורש העצר הממונה, למרות שאחיו אסר עליו לעזוב את צרפת. הייתה זו אחת מהסיבות לכך שהאגדה הישנה על הרוורד הער עודכנה לתקופת שלטונו של ריצ'רד, ושם הגיבור הוחלף לרובין הוד. עם זאת, עם שובו לאנגליה ב-1194 סלח ריצ'רד לאחיו, והכריז עליו כיורשו.

עם מותו של ריצ'רד, ג'ון לא זכה לקבל הכרה אוניברסלית מיידית כמלך. אחדים ראו באחיינו הצעיר, ארתור מבריטני, בנו של ג'פרי, את היורש החוקי. הוא וג'ון נאבקו על המלוכה, אך ג'ון לכד את ארתור ואת אחותו, אלינור מבריטני, בסביבות 1203. ארתור מת, וייתכן כי נרצח, בערך בזמן זה, ואלינור נותרה שבויה למשך כל חייה, עד מותה ב-1241; בשל מעשים מסוג זה רכש ג'ון מוניטין של אדם חסר רחמים.

ב-1214 הצטרף ג'ון לקואליציה נגד פיליפ השני, מלך צרפת, שכללה גם את אוטו הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואת הרוזן פראנד מפלנדריה. בפברואר 1214 הוא הגיע עם צבאו לעיר הנמל לה רושל, ובחודש מאי - אל עמק הלואר והשתלט על העיר אנז'ה, שהייתה נחלת אבותיו. פיליפ, שהיה עסוק בפלנדריה הפקיד בידי בנו, יורש העצר לואי (לימים לואי השמיני, מלך צרפת), את המערכה נגד ג'ון. לואי פנה מיד עם חיל פרשיו אל מבצר רוש או מואה שליד אנז'ה, שבו חנה ג'ון. ג'ון נתפס לבהלה ונמלט משם ב-2 ביולי. ב-27 ביולי 1214 התחולל קרב בובין, שבו נחלו כוחות הקואליציה מפלה ניצחת בידי צבאו של פיליפ השני. המפקד האנגלי, האציל מסולסברי, נפל בידי הבישוף של בובה שלחם לצידו של מלך צרפת. אוטו הרביעי נמלט כל עוד נפשו בו, וב-18 בספטמבר 1214 נאלץ ג'ון לחתום על הסכם שינון עם פיליפ השני שלפיו ויתר ג'ון על כל תביעותיו הטריטוריאליות מצפון לנהר לואר, וחבלי הארץ של ברי, טורן מיין ואנז'ו עברו לשליטת מלך צרפת.

ב-1216 הברונים האנגליים מרדו במלך ג'ון, קראו לפיליפ השני לפלוש לאנגליה כדי להגן עליהם, וכתמורה הבטיחו את הכתר ללואי, יורש העצר הצרפתי. לואי פלש לאנגליה בראש הצבא המלכותי של צרפת, לחם בג'ון ובאפריל 1216 קיבל את כתר אנגליה, למרות התנגדותו של האפיפיור אינוקנטיוס השלישי. הוא הגיע עם כוחותיו אל העיר קנט, ושכירי החרב הצרפתיים של ג'ון סירבו להילחם נגד לואי. ג'ון נאלץ לסגת אל ביצות ויילס, ולואי נכנס ללונדון. ג'ון המשיך ללחום ושיחרר את העיר לינקולן, אך בנסותו לחצות את הנהר ווש, הגיאות הציפה אותו ואת צבאו. הוא קדח מחום, לקה בהרעלת קיבה כתוצאה משתיית שיכר קלוקל, ומת ב-19 באוקטובר 1216.

תבוסתו של המלך ג'ון כנגד הברונים שהתאחדו נגדו אילצה אותו לחתום על המגנה כרטה, מגילת הזכויות לפיה המלך אינו עומד מעל החוק. אמנם ג'ון המובס והמושפל שנאלץ לחתום על המסמך התכוון להפר אותו, אך מותו בטרם עת גרם לכך שאנגליה זכתה למעין חוקה ששמרה על זכויותיהם של הנתינים מפני שרירות ליבו של המלך.