ג'ון, מלך סקוטלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון הראשון
(1249 לערך - 25 בנובמבר 1314; טירת האליקור)
John Balliol.jpg
מקום קבורה ביילאול-סור-אאון
בת-זוג
שושלת בית באליול
תואר מלך סקוטלנד
אב ג'ון דה באליול
אם דוורגווילה מגאלווי
צאצאים
מלך סקוטלנד
תקופת כהונה 17 בנובמבר 1292 - 10 ביולי 1296 (3 שנים ו-33 שבועות)
הקודם בתפקיד מרגרט
הבא בתפקיד רוברט הראשון

ג'ון דה באליולאנגלית: John de Balliol; נולד ב-1249 לערך - 25 בנובמבר 1314) היה מלך סקוטלנד בין השנים 1292 - 1296.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטים מעטים ידועים על ילדותו של ג'ון. ג'ון נולד ככל הנראה בשנת 1248 או בשנת 1250. מקום הולדתו אינו ידוע, וייתכן שנולד בגאלווי, בפיקרדי או בטירת ברנארד. ג'ון היה בנם של ג'ון, בארון באליול ושל דרוורגווילה מגאלווי, בתו של אלאן, לורד גאלווי ונכדתו של דייוויד, רוזן האנטיגנדון.

המלכתו על סקוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותה של מרגרט, העלמה מנורבגיה בשנת 1290 היה ג'ון אחד המועמדים לרשת את כתר סקוטלנד בשל היותו הנין הגדול של דייוויד הראשון. מולו התמודד רוברט ברוס, לורד אנאדייל (לימים סבו של רוברט דה ברוס).

ג'ון הגיש את תביעתו לכתר למועצה הגדולה של סקוטלנד, בה נכח גם אדוארד הראשון, מלך אנגליה כבורר, בברוויק שעל הנהר טוויד ב-6 ביוני 1291.

המועצה הגדולה של סקוטלנד החליטה לטובתו של באליול בטירת ברוויק ב-17 בנובמבר 1292, והוא הוכתר על אבן הגורל שבמנזר סקון ב-30 בנובמבר 1292 - יום אנדרו הקדוש.

אדוארד הראשון, אשר לחץ על המועצה להכיר בו כלורד העליון של סקוטלנד (ולמעשה במלך סקוטלנד כוואסל שלו), לחץ על ג'ון וגזל ממנו סמכויות. אצילי סקוטלנד מאסו בלחץ האנגלי נפגשו בסטירלינג ביולי 1295 והחליטו לכרות ברית עם צרפת.

הוויתור על הכתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון ורעייתו.

כאשר המלך אדוארד הראשון גילה על הברית עם צרפת, פלש לסקוטלנד. פלישה זו החלה את מלחמות העצמאות של סקוטלנד. הסקוטים הובסו בקרב דנבר והצבא האנגלי השתלט על טירת דאנבאר ב-27 באפריל 1296. ג'ון נאלץ לוותר על כיסאו, וכתב הוויתור נחתם ב-10 ביולי 1296. ג'ון נלקח למצודת לונדון ונכלא בה לזמן קצר, אולם שוחרר ביולי 1299 והורשה לצאת לגלות בצרפת. בהגיעו לדובר ערך הצבא האנגלי חיפוש בכיליו ומצא בו את כתר סקוטלנד וכלי זהב וכסף רבים, ואלה הוחרמו. ג'ון הועבר להגנתו של האפיפיור בוניפקיוס השמיני כאשר האפיפיור התחייב שג'ון יישאר בארמונו. בקיץ 1301 עברו ג'ון ומשפחתו להתגורר בבית המשפחה בהליקור שבפיקרדי.

בשל הלחץ שהופעל עליו על ידי מלך אנגליה, אצילי סקוטלנד והעם הסקוטי המשיכו לראות בו כמלך החוקי של סקוטלנד. ב-1297 פרץ מרד בסקוטלנד בראשות ויליאם וולאס ואנדרו דה מוריי, והם טענו שהם פועלים להביא להשבת המלך ג'ון לכס הסקוטי. ג'ון עצמו נותר בצרפת ולא תמך במאבק העצמאות הסקוטי, וסקוטלנד נותרה בלא מונרך עד המלכתו של רוברט דה ברוס בשנת 1306.

ג'ון נפטר ב-25 בנובמבר 1314 בטירת האליקור שבפיקרדי, ונקבר בכנסיית וואסט הקדוש שבבאליול-סור-אאון.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון נשא לאישה את איזבלה דה וארן, בתו של ג'ון דה וארן ושל אליס דה לוסינאן ב-7 בפברואר 1281. לג'ון היו שני בנים ובת:


מלכי סקוטלנד

המלכים הפיקטים | בית אלפין | בית דאנקלד | בית מוריי | בית ברוס | בית באליול | בית סטיוארט | בית הנובר | בית וינדזור

ג'ון דה באליול | אדוארד באליול