ג'ון בארנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח עיתונאי מעולה, אבל נדרשת התאמה למקובל אנציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ג'ון בארנס
John Barnes in Kristiansund, Norway.jpg
מידע אישי
שם מלא ג'ון צ'ארלס בריאן בארנס
תאריך לידה 7 בנובמבר 1963
מקום לידה קינגסטון שבג'מייקה
גובה 1.82 מטר
עמדה מגן שמאלי
מועדונים כשחקן
1981–1987
1987–1997
1997–1999
1999
1999-2000
סה"כ
ווטפורד
ליברפול
ניוקאסל יונייטד
צ'רלטון את'לטיק
סלטיק גלאזגו
233 (65)
314 (84)
27 (6)
12 (0)
0 (0)
586 (165)
נבחרת לאומית כשחקן
1983–1995 אנגליה 79 (11)
קבוצות כמאמן
1999–2000
2008–2009
2009
סלטיק גלאזגו
ג'מייקה
טרנמיר רוברס

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ג'ון בארנסאנגלית: John Barnes; נולד ב-7 בנובמבר 1963) הוא כדורגלן עבר בינלאומי אנגלי יליד ג'מייקה ואחד משחקניה המובילים של ליברפול בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ובשנות ה-90.

בארנס נולד בקינגסטון, בירת ג'מייקה, והיגר לבריטניה כילד. הוא החל את הקריירה שלו במדי ווטפורד ב-1981. הקבוצה הלונדונית העפילה בעזרתו לליגה הבכירה ואף הגיעה לגמר הגביע האנגלי והשתתפה בגביע אופ"א. מאמן נבחרת אנגליה בכדורגל בובי רובסון שם לב למהירות והכשרון שהפגין בארנס באגף שמאל של ווטפורד וזימן אותו לנבחרתו. ב-1983 ערך הופעת בכורה בינלאומית.

במשחק ידידות מול ברזיל באצטדיון המרקנה שבריו דה ז'ניירו שנערך כשנה לאחר מכן, מבצע אישי יוצא מן הכלל ביופיו של בארנס הסתיים בשער. בארנס עבר מספר מגנים, את השוער הברזילאי והבקיע מקרוב מול השער הריק. השער המיוחד הפך אותו בין לילה לשם מוכר בעולם כולו. עם זאת רף הציפיות לגביו הועלה משמעותית. אף שהיה חלק מהנבחרת במשך עשור שלם וצבר 12 שערים ב-79 הופעות, נחשב בארנס כמי שלא הצליח מעולם להביא לנבחרת את יכולתו הטובה מהליגה.

במקסיקו 1986 שותף בארנס רק בחמש עשרה הדקות האחרונות של אנגליה בטורניר. רובסון הכניס אותו לכר הדשא כאשר הנבחרת פיגרה כבר בשני שערים במשחקה מול ארגנטינה ברבע הגמר. בזמן הקצר הזה הספיק לבשל לגארי לינקר שער מצמק וליצור עבורו הזדמנות נוספת, טובה לא פחות אשר הוחמצה. בעקבות הפסד זה סיימה אנגליה את דרכה בטורניר.

לקראת עונת 1987 - 1988 עבר בארנס לליברפול המתחדשת של קני דלגליש תמורת 900,000 לירה שטרלינג. הקבוצה דהרה לאליפות והפסידה רק שני משחקים בדרך אליה. במפעל הגביע נחלה הקבוצה אכזבה עת הפסידה בגמר לוימבלדון. בעונה העוקבת ההצלחה והאכזבה התחלפו: ליברפול זכתה בגביע לאחר ניצחון בגמר על היריבה העירונית אברטון אבל הפסידה את האליפות ברגע האחרון לארסנל. בעונתו השלישית בקבוצה, 1989-1990 שבה ליברפול וזכתה באליפות האחרונה שלה. בשורותיה שיחק אז גם רוני רוזנטל.

במונדיאל 1990 שוב נחלה אנגליה אכזבה ובארנס איבד את מקומו בהרכב במהלך הטורניר. ב-1992 ספג שריקות בוז מהקהל באצטדיון וומבלי לאחר הופעה פושרת של הנבחרת כולה.

בארנס נשאר בליברפול ושקע יחד איתה בשנות התשעים. הוא הוסט מעמדתו באגף לקישור המרכזי על ידי המאמן גרהם סונס, משום שהפציעות שעבר וגילו המתקדם האטו אותו ומנעו ממנו להמשיך לרוץ באגף כבעבר. כמו כן הוא סייע בחניכתם של הכשרונות הצעירים של המועדון, רובי פאולר וסטיב מקמנמן. יחד עימם זכתה ליברפול בגביע הליגה ב-1995 וסיימה במקום השני בפרמייר ליג ב-1997, זאת לאחר קרב צמוד עם מנצ'סטר יונייטד.

ב-1997 עבר לניוקאסל יונייטד, שוב תחת המאמן דלגליש. אחר כך שיחק בצ'רלטון אתלטיק ופרש ממשחק פעיל. ב-1999 הזמין אותו דלגליש שהיה למנהלה של סלטיק לאמן את הקבוצה. הוא שימש כמאמנה של סלטיק (במדיה שיחק גם אייל ברקוביץ') במשך כשנה אולם לא נחל הצלחה. מאז שעזב את המועדון הוא מופיע כפרשן בטלוויזיה האנגלית ועוסק גם בקידום מטרות חברתיות מגוונות.

כשחקן שחור עור סבל בארנס מגילויי גזענות רבים. אוהדי אברטון, כמו גם חברי ארגונים מן הימין הקיצוני, הרבו להטיח בו כינויי גנאי גזעניים. תמונה מפורסמת הנציחה אותו במדי ליברפול מנער מרגלו קליפת בננה שהושלכה עליו במהלך משחק. גם במדי הנבחרת לא נמלט בארנס - השחקן השחור שהופיע הכי הרבה פעמים בנבחרת אנגליה - מנהמות ואיומים על רקע גזעני. על המטוס שהחזיר את הנבחרת מברזיל, לאחר המשחק שבו הבקיע את שערו המפורסם ביותר, הטיחו חברי מפלגת הימין הקיצוני החזית הלאומית הבריטית בבארנס כי השער שהבקיע לא נחשב, בגלל צבע עורו. לאחר פרישתו היה בארנס לאחד מהפעילים למיגור הגזענות בעולם הכדורגל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות השחקנים)

1974: האנטר | 1975: טוד | 1976: ג'נינגס | 1977: גריי | 1978: שילטון | 1979: בריידי | 1980: מקדרמוט | 1981: וורק | 1982: קיגן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: ריד | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: יוז | 1990: פלאט | 1991: יוז | 1992: פליסטר | 1993:מקגראת' | 1994: קנטונה | 1995: שירר | 1996: פרדיננד | 1997: שירר | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: ואן ניסטלרוי | 2003: הנרי | 2004:הנרי | 2005:טרי | 2006:ג'רארד | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: גיגס | 2010: רוני | 2011: בייל | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל

זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות העיתונאים)

1948: מתיוס | 1949: קארי | 1950: מרסר | 1951: ג'ונסטון | 1952: רייט | 1953: לופהאוז | 1954: פיני | 1955:ריוורי | 1956: טראוטמן | 1957: פיני | 1958: בלנשפלאואר | 1959: סיד אואן | 1960: סלייטר | 1961: בלנשפלאואר | 1962: אדמסון | 1963: מתיוס | 1964: מור | 1965: קולינס | 1966: בובי צ'רלטון | 1967: ג'ק צ'רלטון | 1968: בסט | 1969: בוק/מקאי | 1970: ברמנר | 1971: מקלינטוק | 1972: בנקס | 1973: ג'נינגס | 1974: קלהאן | 1975: מאלרי | 1976: קיגן | 1977: אמילן יוז | 1978: בראנס | 1979: דלגליש | 1980: מקדרמוט | 1981: תייסן | 1982: פרימן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: סאות'הול | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: ניקול | 1990: בארנס | 1991: סטרכאן | 1992: ליניקר | 1993: וודל | 1994: שירר | 1995: קלינסמן | 1996: קאנטונה | 1997: זולה | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: פירס | 2003: הנרי | 2004: הנרי | 2005: לאמפרד | 2006: הנרי | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: ג'רארד | 2010: רוני | 2011: פארקר | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל