ג'ון גולסוורתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון גולסוורתי

ג'ון גולסוורתיאנגלית: John Galsworthy; ‏ 14 באוגוסט 1867 - 31 בינואר 1933), סופר ומחזאי בריטי זוכה פרס נובל לספרות, עיקר פרסומו בזכות סדרת ספרי "ההגדה לבית פורסייט".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון גולסוורתי נולד בקינגסטון-היל, סארי שבאנגליה, אביו היה עורך דין אמיד. התחנך בבית הספר הארו ובאוקספורד. הוסמך כעורך-דין אך לא עסק במקצוע זה וגילה התענינות בספרות ובכתיבה. הוא הרבה לקרוא מספריהם של גוסטב פלובר, רודיארד קיפלינג, טורגנייב, טולסטוי ואמיל זולא. ב-1893 בעת מסע בים הדרומי פגש את הסופר ג'וזף קונרד ששכנע אותו להתמסר לכתיבה ספרותית. גולסוורתי החל לכתוב סיפורים בשם העט ג'ון סינג'ון (John Sinjohn), ב-1897 פרסם על חשבונו את קובץ הסיפורים הראשון שלו "מארבע רוחות השמים".

ב-1904 פרסם תחת שמו את הרומן The Island Pharisees. באותה שנה מת אביו וגולסוורתי נשא לאישה את עדה פרסון-קופר, איתה חי בסתר כעשר שנים, בגלל התנגדות אביו לנישואיהם. עדה הייתה נשואה לפני כן לבן-דודו של גולסוורתי, נישואיה האומללים היוו את הבסיס לרומן "בעל הנכסים" (The Man of Property) שהיה הראשון בסדרת הספרים "ההגדה לבית פורסייט", רומן על תולדות שלושה דורות של משפחה בריטית מהמעמד הבינוני.

ב-1906 החל גולסוורתי להצליח גם כמחזאי עם המחזה "קופסת הכסף". במחזותיו הנושאים העיקריים היו האדם ברחוב, העוני, אפליה, אי-צדק, והבדלים במעמדות החברתיים. מחזהו "Justice" משנת 1910 הוביל לרפורמה בבתי הכלא בבריטניה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה מבוגר מכדי להשתתף בלחימה, הוא מסר את ביתו לשימוש הצבא הבריטי כבית הבראה, ונסע לצרפת לעבוד בבית-חולים בטיפול בחיילים נכים. גולסוורתי גויס על ידי משרד התעמולה לכתיבת מאמרים מטעם הממשלה בעיתונים, בניגוד לכותבי מאמרים אחרים סירב להסית נגד הגרמנים, ועודד את הטיפול בחיילים פצועים ונכים.

דעותיו על המלחמה באו לידי ביטוי במחזות "האספסוף" (The Mob) מ-1914 ו-The Skin Game מ-1920, האחרון צולם לקולנוע על ידי אלפרד היצ'קוק בשנת 1931. שני מחזות נוספים שלו עובדו לקולנוע, "אמונים" Loyalties 1922, העוסק בנושא האנטישמיות, ו"בריחה" Escape 1926.

15 שנה אחרי פרסום "בעל נכסים", חזר גולסוורתי לתולדות משפחת פורסייט. הוא פרסם את ספרי ההמשך "הצ'נסרי" (1920), ו"עומד לשכירה" (1921). ב-1922 כונסו שלושת ספרי הטרילוגיה וביססו בכך את עתידו הספרותי של גולסוורתי. סיפור "ההגדה לבית פורסייט" עובד לקולנוע בשנת 1949 בסרט "נשות פורסייט" עם ארול פלין וגרייר גארסון, וב-1967 לסדרת טלוויזיה בהפקת ה-BBC. סדרת טלוויזיה נוספת הופקה בשנת 2002.

ספריו הבאים "הקוף הלבן" (1924), "כף הכסף" (1926), שהיו חלק מהטרילוגיה השנייה "קומדיה מודרנית", העלו את הפופולריות של גולסוורתי, הקהל קיבל את תיאורי החברה הוויקטוריאנית בסקרנות ובנוסטלגיה. בניגוד לפופולריות שלו אצל הקוראים, ההערכה הספרותית אליו החלה לרדת, סופרים צעירים כמו ד.ה. לורנס ווירג'יניה וולף ביקרו את כתיבתו, והאשימו אותו שהוא משקף את הערכים שאותם הוא כביכול תוקף.

ב-1921 ייסד גולסוורתי את PEN, ארגון בינלאומי של סופרים, שמומן מאוחר יותר מכספי פרס-נובל. בשנת 1932 זכה בפרס נובל לספרות, הוא נפטר שנה אחר-כך ב-30 בינואר 1933.

מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שומרי אמונים", מחזה, תרגם שמעון הלקין, הוצג בתיאטרון הבימה, בשנת 1936.
  • "בעל הנכסים", ספרי גדיש (תשט"ו)
  • "בקולר"
  • "עומד לשכירה"
  • "יקיצה. עומד לשכירה", נ' טברסקי (תש"ה)
  • "סטואיקן", תרגם פסח גינזבורג, מצפה, (תרפ"ט), 1929.
  • "כף הכסף", קומדיה מודרנית, מאנגלית - חלק ראשון עמיהוד טוראי, [תבור], חלק שני יעקב אורלנד, תל אביב, 1946. ‬
  • "הקוף הלבן", תרגם אליעזר לובראני, נ’ טברסקי תש"ו, 1946.
  • "שירת הברבור", מאנגלית יעקב אורלנד, נ’ טברסקי (תש"ו)
  • "הראשון והאחרון", תרגם פנחס לנדר, ירושלים : עופר, תש"ו, 1946.
  • "הפרח האפל", תרגם שאול קנצלר, ש' פרידמן (תשט"ו)
  • "שבועת אמונים", תרגם א’ זיו, לאשה, (1962)
  • "עץ התפוח", עברית - יותם ראובני, עורכת - דורית פרידמן, ספרית פועלים, בני ברק, 2005.
  • "ההגדה לבית פורסייט", תרגם מאנגלית י"ל ברוך, טברסקי, תל אביב, 1945.
  • "ההגדה לבית פורסייט", תרגום נוסף, תרגם פ' דן, רמדור (1970)
  • "בת לוויה", תרגמה טלה בר, אור עם (תשמ"ה 1985) ‬
  • "מדבר פורח", מאנגלית טלה בר, אור עם (תשמ"ו 1985) ‬
  • "מעבר לנהר"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]