ג'ון דאדלי, דוכס נורת'מברלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון דאדלי

ג'ון דאדלי, הדוכס הראשון מנורת'מברלנדאנגלית: John Dudley, 1st Duke of Northumberland; ‏1504 - 22 באוגוסט 1553), אביר מסדר הבירית היה גנרל ואדמירל אנגלי. שירת כלורד הראשון של האדמירליות וכמנהיג מפלגת הרפורמה הדתית בחצרו של הנרי השמיני, מלך אנגליה והיה אחד המקורבים אליו ביותר בימיו האחרונים. לאחר מות הנרי, שימש כאפוטרופסו של המלך-הילד אדוארד השישי, מלך אנגליה והוביל את ממשלתו בין השנים 1550 - 1553 בהן הנהיג למעשה את הממלכה. בשל יוזמתו להכתיר את ליידי ג'יין גריי למלכת אנגליה, לאחר מות אדוארד, הואשם בבגידה חמורה, נדון למוות והוצא להורג בעריפת ראש. לפני מותו חזר באופן פומבי לאמונה הקתולית. בזיכרון הפופולרי נחרט דאדלי כפוליטיקאי מוכשר ויצירתי, תככן ואופורטוניסט שהצליח לעטוף את שאיפתו לשררה, עושר וכבוד באיצטלה של עשייה למען ממלכתו[1].

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעורים וקריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של ג'ון דאדלי, אדמונד דאדלי, היה שר האוצר של הנרי השביעי, מלך אנגליה. אולם הוא נאשר בבגידה כאשר ג'ון היה בן ארבע או חמש ונכלא במצודת לונדון. ב-7 ביולי 1510 הוצא להורג בעריפת ראש. ב-1512 לקח אותו אדוארד גילפורד תחת חסותו. דאדלי שגדל מאז בבית המשפחה נשא בהיותו בן 20 את ג'יין בת ה-16, בתו של גילפורד, לאשה.

בשל המגבלות שהוטלו על משפחתו עקב בגידת אביו, לא יכל דאדלי להתקבל למשרה מלכותית ופנה לקריירה של איש צבא, בה עשה חיל, התקדם בשירות הצי הבריטי וצבר ממון. שני אנשי מפתח בחצר הנרי השמיני, תומאס וולסי ותומאס קרומוול, התרשמו מיכולותיו של הצעיר ושכנעו את המלך לבטל את המגבלות, דבר שאיפשר לו להמנות על אנשי החצר. ב-1532 השתתף בתפקיד טקסי בעת חתונתו של הנרי לאן בולין. ב-1537 רכש מבן משפחה את טירת דאדלי בסטפורדשייר[2] והפך לבעל רכוש שיאפשר לו לקבל תואר אצולה. ב-1543 מונה על ידי הנרי השמיני ללורד האדמירליות ושנה לאחר מכן הוביל מסע מלחמה מוצלח מול סקוטלנד. ביו יוני לאוגוסט 1545 ארגן את המגננה לאורך תעלת למנש אל מול איומי הפלישה של צרפת במסגרת המלחמות האיטלקיות, ששיאה היה בקרב סולנט. שירותו הצבאי הקנה לו שם של קצין ומפקד מעולה והקנה לו בשנת 1547 את תואר רוזן וורוויק ואת תפקיד הלורד צ'מברליין. הוא הכניס רפורמות רבות בצי, אירגן וצייד אותו באופן מודרני והפך אותו למודרני ולמצויד ביותר באירופה. כמו כן התעניין דאדלי במסעות גילוי ארצות ושיט רחוק-טווח ופעל לגיוסו של מגלה הארצות סבסטיאן קבוט לשירות הבריטי. במקביל לתפקידו הצבאי פעל דאדלי, בשנותיו האחרונות של הנרי השמיני, בנחישות במועצה המלכותית למען רפורמות דתיות וזכה בחיבת המלך ואמונו. קידומו של דאדלי היה מקביל לקידומו של אדוארד סימור, דוכס סומרסט. יחסיו עם סימור ידעו עליות ומורדות. באחת מן ההתקרבויות בניהם (ביוני 1550) נשא בכורו של דאדלי, ג'ון, את אן, בתו של סימור, לאשה.

בתקופת אדוארד השישי - שליט למעשה של אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות המלך הנרי השמיני התמנה סימור לאפוטופסו של המלך-הילד אדוארד השישי בעוד דאדלי התמקד בתפקידי הגנה, אבטחה, מודיעין וביטחון. שיא המהלכים המלחמתיים באותה תקופה היה קרב פיקני בסקוטלנד בשלהי 1547, בו נרשם הניצחון לזכותו של דאדלי. נאמנותו לכתר הוכחה כאשר דיכא את מרידת קט במזרח אנגליה בקיץ 1549. בפעולות אלו ואחרות זכה דאדלי לתדמית של איש צבא וביטחון מקצועי הרותם את יכולותיו ואת האמביציה שלו לטובת הממלכה, זאת בניגוד לסימור, שפעולתו כפוליטיקאי ואיש חצר קנתה לו אויבים רבים[3]. בפברואר 1550 קודם דאדלי למשרת הלורד נשיא המועצה ובאוקטובר 1551 זכה בתואר דוכס נורת'מברלנד. עלייתו של דאדלי סימנה את שקיעתו של סימור, שנאסר מספר ימים לאחר שדאדלי קיבל דוכסות בעוון בגידה ונסיון לבצע הפיכה בחצר המלך. דאדלי הפך רשמית לאפוטרופוס המלך הצעיר ולאיש החשוב ביותר בממלכה. בינואר 1552 הוצא סימור להורג.

תארו הרשמי של דאדלי החל מ-1552 היה לורד סטיוארט, המשרה הגבוהה ביותר בחצר ובעל סמכות ריבונית במועצה המלכותית, שנייה רק לזו של המלך. כיוון שכאשר מלאו למלך 14 הוא היה משוחרר מחובת אישור המועצה על החלטותיו, הקפיד דאדלי לשמש לו כחבר ויועץ קרוב ואכן, המלך התייעץ עם דאדלי בכל ונטה לקבל את החלטותיו. כפי שהיה רפורמטור בארגון הצבאי, היה דאדלי רפורמטור גם בארגון הממשלתי והציבורי. הוא הנהיג קיצוצים נרחבים, ביטל כפילויות ובזבוזים ויזם חוקים שביססו שמרנות פיננסית. יחד עם זאת ניסה ליצור מערכת מחירי-מקסימום ליצרנים שתאפשר מחייה לעניים. אך מערכת המחירים שנקבעה הייתה בלתי-ריאלית וגרמה למצב בו לחקלאים היה משתלם יותר שלא למכור תוצרת במחיר הנמוך שנקבע וכך נגרם מחסור. מחאות העניים שפרצו דוכאו ביד קשה.

דאדלי הגיע למסקנה שמצב המלחמה בו נמצאה אנגליה מול צרפת וסקוטלנד מהווה נטל כבד על אוצר הממלכה, מכניס אותה לחובות ומהוו איום על חוסן המטבע. לפיכך, ערך מספר צעדים לכיון שלום. הוא המליץ לאדוארד להשתדך לאליזבת דה ולואה, נסיכת צרפת והגיע להסכם במסגרתו נסוגו האנגלים מהמצור הממושך על בולון בתמורה לכופר בסך 150,000 ליש"ט. במסגרת הסכם השלום המהפכני עם סקוטלנד, נקבע לראשונה בהיסטוריה גבול מדיני מוסכם בין שתי ישויות. הסכמי השלום גובו בכוחות אנגליים שהגנו על המעוז בקאלה ועל הגבול המדיני עם סקוטלנד. בסכסוך בין צרפת לאימפריה הרומית הקדושה הוביל דאדלי למדיניות של נייטרליות.

ההרפתקנות הפיננסית היחידה בה תמך דאדלי הייתה בתחום מסעי גילוי הארצות. הוא תמך במימון ישיר של הכתר במשלחת שניסתה להגיע לסין דרך "המעבר הצפון-מזרחי" ובמסעות למרוקו ולסיירה לאונה.

מבחינה דתית המשיך דאדלי את הקו בו נקט אדוארד מתחילת שלטונו ואף החריף את הצעדים להלאמת אדמות המינזרים וחלוקתן, להסרת כל העיטורים מן הכנסיות ולשימוש בספר התפילות של תומאס קרנמר כחוק מדינה.

הכתרת ג'יין גריי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האצילים מבקשים מג'יין גריי להיות מלכה

במאי 1553 חש דאדלי שמצבו הבריאותי של אדוארד לא יאפשר לו לחיות עוד זמן רב. מתוך חשש שעם מות המלך תעלה על הכס מרי הקתולית שבלי ספק תשים קץ לקריירה שלו, החליט לסכל את עלייתה לכס המלכות. הוא זיהה את ליידי ג'יין גרי, נינתו של הנרי השביעי כיורשת החוקית והשיא לה את בנו הרביעי, גילפורד דאדלי. את אחותה, קתרין, השיא לבעל בריתו, רוזן פמברוק ואת בתו קתרין השיא לחבר אחר במשפחה, רוזן הנטינגטון. כך טווה רשת של נאמנות בינו לבין משפחת הטוענים לכתר. במקביל, שכנע את אדוארד לחתום על מסמך לפיו, כיוון שהן נישואיו של הנרי השמיני לקתרין מאראגון, אמה של מרי והן נישואיו לאן בולין, אמה של אליזבת הוכרזו כמבוטלים, הרי שהן מרי והן אליזבת הן ממזרות ואינן ראויות לרשת. לפיכך היורשת החוקית של הכתר לאחר מותו תהיה הליידי ג'יין גריי. דאדלי החתים על המסמך גם את בישוף לונדון, ניקולס רידלי.

ב-6 ביולי מת המלך אדוארד. דאדלי הסתיר את דבר מותו על מנת לקנות לו זמן בו יכין את ג'יין גריי להכתרה. ב-9 ביולי הכריז רשמית על מות המלך ועל ירושתה החוקית של ג'יין. הציבור לא קיבל את ההכתרה ברצון. רבים בציבור שאפו לראות בהכתרתה של מרי כהוצאה לפועל של צדק היסטורי, לאחר העוול שנגרם לה ולאמה. רבים גם היו שמחים על הדרתו של דאדלי, שנתפס, עקב הרפורמות הכלכליות שלו, כאויב העניים והכפריים, מהשליטה בחצר המלוכה.

כאשר שמעה לבסוף מרי, ששהתה בנורפוק, על מות אחיה המלך אדוארד, היא הכריזה על עצמה כמלכה. היא נעה לכיוון לונדון, נתמכת בעיקר על ידי כפריים ממחוזות מזרח אנגליה והתמזה, בה-בעת יצא דאדלי מן העיר לכיוון קיימברידג' עם 1,500 איש וארטילריה, על מנת לבלום את כוחה של מרי. ב-20 ביולי קיבל דאדלי מכתב ממוצעת העיר לונדון המורה לו שהתקבלה החלטת מועצה לפיה מרי היא המלכה החוקית ושעליו לפרק את צבאו ולשוב מיידית ללונדון. דאדלי שב ללונדון ב-25 ביולי ורכב למצודת לונדון שם הואשם בכך ש"הרעיל" את המלך אדוארד והסיט אותו. שומרים חמושים הגנו עליו מפני זעמו הספונטני של ההמון.

משפטו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאדלי שהה במצודת לונדון עד למשפטו, שהתקיים ב-18 באוגוסט באולם וסטמינסטר. עם תום משפטו התחנן על חייהם של חמשת בניו והצהיר, במפתיע, על כוונתו להתוודות על חטאיו ולשוב ל"דת האמת" (הקתולית). הוא הובע לכנסיית פטרוס הקדוש בכבלים (St. Peter ad Vincula) בלונדון ושב לאמונה הקתולית בפני הבישוף הלורד צ'נסלור סטיבן גארדינר, ששהה במשך רוב שנות שלטונו של אדוארד השישי במצודת לונדון כאסיר. ב-22 באוגוסט הוצא להורג בפני קהל של 10,000 איש.

לפני מותו נשא נאום ובו הביע חרטה על כך ששמע לדבריהם של "מסיטים ומטיפים" של הדוקטרינה החדשה והזהיר את הציבור לבל ילך שולל אחר המטיפים הפרוטסטנטים שדרכם מובילה לאבדון. לאחר הנאום, כרע ברך, התווה צלב על הקש והניח את ראשו על כן ההוצאה להורג.

הוא נקבר בכנסיית פטרוס הקדוש בכבלים.

המחלוקת על חזרתו של דאדלי לקתוליות ותדמיתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בקשר לג'ון דאדלי הוא צעדו האחרון. הדעות חלוקות בקשר לסיבה שהניעה אותו. בעוד מרי ראתה בכך ניצחון אלוהי מובהק, חוקרים לאורך הדורות ניסו לפצח חידה זו. האם היה בעל אמונת-אמת ששב אל אמונת אבותיו נוכח האסון שנחת עליו או שראה בניצחונה של מרי התערבות אלוהית? או, בהיותו מדינאי ציניקן, ביקש להשיג טובה ולהציל את חייו או לפחות לסייע לבניו ולמשפחתו, בתקווה שהצעד יעזור להם במשפטם[4].

בעוד שבמשך כל שנותיו היה שנוא על ידי הקתולים, הרי שצעדו האחרון של דאדלי צבע את כל פועלו כבוגדני ואופורטוניסטי גם בעיני הפרוטסטנטים. כותבי קורות הכנסייה האנגליקנית כג'ון פוקס (John Foxe), שכתב ספר המהלל את הקרבתם של המרטירים (הקדושים המעונים) של הכנסייה, שמתו על אמונתם, גינו את דאדלי על כך שחזר בו, דבר שיכלו לעשות גם אחרים, אך לא עשו כן. כך זכה לתדמית של "הדוכס הרע" (wicked duke) והואשם גם במותה של ג'יין גריי, נערה תמימה, ששוכנעה על ידו להפוך למלכה על מנת לספק את מאויי השלטון שלו והוצאה להורג כבוגדת[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]