ג'ון דאן

ג'ון דאן
John Donne
לידה	22 בינואר 1572; לונדון, ממלכת אנגליה
פטירה	31 במרץ 1631 (בגיל 59); לונדון, ממלכת אנגליה
מדינה	ממלכת אנגליה
מקום קבורה	קתדרלת סנט פול בלונדון
מקום לימודים	אוניברסיטת קיימברידג'
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	המשוררים המטאפיזיים
בן או בת זוג	Anne More
צאצאים	George Donne, Constance Donne, Margaret Donne, Bridget Donne, John Donne, Elizabeth Donne

ג'ון דאן (באנגלית: John Donne; ‏1572 – 31 במרץ 1631) היה משורר ומלומד אנגלי. נחשב למייסד זרם המשוררים המטאפיזיים(אנ').

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאן נולד למשפחה קתולית בתקופה בה סבלו הקתולים מאפליה ורדיפות מצד בית המלוכה האנגליקני. כשהיה בן ארבע נפטר אביו. הוא התחנך באוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג', אך לא קיבל תואר לא מזו ולא מזו משום שלא הסכים להישבע את שבועת העליונות, לפיה מלך או מלכת אנגליה הם ראשי הכנסייה היחידים באנגליה.

ב-1598 נתמנה למזכירו הפרטי של סר תומאס אגרטון. במסגרת זו פגש את אן מור, אחייניתו בת השבע-עשרה של אגרטון וב-1601 השניים התחתנו בסתר. כשאביה של מור, סר ג'ורג' מור, גילה זאת הוא השתמש בכוחו כדי לכלוא את דאן ושניים מחבריו שהיו מעורבים בחתונה. דאן השתחרר לאחר מספר שבועות אך פוטר ממשרתו אצל אגרטון.

כדי לתמוך במשפחתו הגדלה עבד דאן כעורך דין. ב-1610 וב-1611 פרסם שתי יצירות אנטי-קתוליות שעזרו לו למצוא חן בעיני המלך ג'יימס הראשון. ב-1615 הצטרף בהססנות לכנסייה האנגליקנית ומונה כבכיר בה. בתקופה זו כתביו של דאן היו ברובם דתיים בתוכנם. לאחר מות אשתו ב-1617 החל דאן לכתוב עמוקות בנושא המוות. אובססיית המוות שלו התגברה עם הידרדרות בריאותו ומספר שבועות לפני מותו כתב מה שכינה ההספד של עצמו.

דאן נפטר בלונדון ב-31 במרץ 1631.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאן חיבר שירת קודש ושירת חול. שירתו מתאפיינת בשימוש במושגים מתחום המדע של זמנו, הקוסמולוגיה והמתמטיקה, שאותם הוא מקביל למושגים ותופעות מתחומי הרגש, הנפש, והארוטיקה. טווח הנושאים ונימת השיר שלו רחבים ביותר: בצעירותו חיבר סאטירות שנונות וסרקאסטיות על תופעות בחברה האליזבתנית של זמנו וכן שירי אהבה ותשוקה. בין שני הקטבים העוסקים בתימה "הגבירה היפה נטולת הרחמים" - דאן מצוי במחצית הדרך בין הטרובאדורים של ימי הביניים לבין הרומנטיקנים של המאה ה-19, למשל בשיר הנושא בשם זה של ג'ון קיטס ("La belle Dame sans Merci"). שידול האהובה נעשה באמצעות טיעונים כמו-לוגיים, מטאפיזיים, רליגוזיים ואפילו גאוגרפיים. כך למשל בשירו "הפרעוש" הוא יוצר הקבלה מפתיעה בין הפרעוש מוצץ הדם לאקט המיני, בין דם הבתולים לדם שמוצץ הפרעוש ובין עירוב הדם שלו, של אהובתו ושל הפרעוש - לשילוש הקדוש. באלגיה "לאהובתו בדרכה למיטה" הוא משווה בין מיזמוטי הנאהבים לגילוי ההדרגתי של יבשת אמריקה ובשיר "נאום פרידה" הוא מדמה את זוג הנאהבים לשתי זרועות המחוגה. הקבלה זו אצל דאן אינה מסתיימת בדימוי המפתיע, אלא משמשת בסיס היפותטי "לטיעון" הנובע ממנו. שירתו המאוחרת אינה נטולת פרדוקסים גם היא, אך נימתה אחרת, קודרת ומעמיקה, מצטיינת בדבקות דתית. עם זאת, אופיו המרדני של דאן ניכר גם שם, למשל בשורה המתריסה: "הו מוות, אל לך להיות כה גא" ואפשר למצוא הד להתרסה זו בשירו של דילן תומאס, המשורר הוולשי בן המאה ה-20 - "למוות לא תהיה ממשלה".

כמעט אף אחד משיריו של דאן לא נדפס בחייו. במאות הבאות ההתייחסות לשירתו הייתה מגוונת ולפעמים אף קיצונית והיא זכתה בהגדרות וכינויים שונים: "הרטוריקה האלכימית" (ואולי עדיף - "הסכולסטית"), "התאולוגיה של העליצות", "רציונליזם אירוטי" וכדומה. החירות השופעת מכתיבתו, העירוב של שפת דיבור, הדימויים מחיי היום יום ואף החירוז החופשי - הקדימו בהרבה את זמנם והוא היה תמוה עד דוחה בעיני מבקרים שונים במאות ה-17 וה-18. במחצית הראשונה של המאה ה-20 עורר המשורר ת"ס אליוט עניין מחודש בשירתו במסתו הידועה "המשוררים המטאפיזיים" (1921), שבה הביא את שירתו כדוגמה למצבה של השירה טרם "פיצול הרגישויות" שחל לדעתו במאה ה-17, ומאז נחשב אחד המשוררים הנודעים והאהובים בשירה האנגלית.