ג'ון דיפנבייקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון ג'ורג' דיפנבייקר
(18 בספטמבר 1895; Flag of Ontario.svg אונטריו
 - 16 באוגוסט 1979; Flag of Ontario.svg אוטווה, אונטריו) (בגיל 83)
Johndiefenbaker.jpg

דיפנבייקר בפרלמנט, 1948
שם בשפת המקור John George Diefenbaker
מדינה קנדה
מפלגה שמרנית פרוגרסיבית
ראש ממשלת קנדה ה-13
תקופת כהונה 21 ביוני 1957 - 22 באפריל 1963 (5 שנים ו-305 ימים)
הקודם בתפקיד לואי סן-לורן
הבא בתפקיד לסטר פירסון

ג'ון ג'ורג' דיפנבייקר (John George Diefenbaker; ‏ 18 בספטמבר 1895 - 16 באוגוסט 1979) היה ראש ממשלת קנדה ה-13 וכיהן בין ה-21 ביוני 1957 עד ה-22 באפריל 1963. במקצועו היה עורך דין פלילי והנהיג את המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית (Progressive Conservative Party) מ-1956 ועד 1967. בתקופת כהונתו יזם את "מגילת זכויות האזרח" הקנדית, הנהיג רפורמות בבריאות ובחקלאות ובפרט בפיתוח צפון המדינה, נודע ביכולתו הרטורית ובכושרו לפנות ל"אזרח הפשוט". בגין החלטתו לבטל את פרויקט המטוס העל-קולי אוורו קנדה CF-105 ארו, שהיה פרויקט הדגל של התעשייה האווירית הקנדית, ספג את הביקורת הקשה ביותר מבית.

דיפנבייקר נודע כתומך נלהב של מדינת ישראל, בתקופתו הגיעה השגרירה הקנדית הראשונה לישראל והוא אירח את דוד בן-גוריון בביקורו הראשון של ראש ממשלה ישראלי בקנדה. ב-1967, בעת שהיה מנהיג האופוזיציה קרא לתמיכה בלתי מסויגת בזכויות מדינת ישראל על ירושלים המאוחדת‏[1].

כינויו, גם לאחר שפרש ממשרה ציבורית, היה "המנהיג" ("The Leader" או "הצ'יף"), כינויים נוספים היו "Dief the Chief" (דיפ הצ'יף) ו-"J.G.D".

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפנבייקר (מימין) במלחמת העולם הראשונה

דיפנבייקר נולד באונטריו למשפחה ששורשיה בגרמניה. שם המשפחה המקורי היה דיפנבאכר (Diefenbacher) והוא הותאם להגייה האנגלית על ידי סבו. המשפחה עברה לססקצ'ואן ב-1903, לאחר שהיה קצרה בטריטוריות הצפון-מערביות. בשנת 1910 נפגש דיפנבייקר הצעיר, שמכר עיתונים על רציף תחנת הרכבת המקומית עם ראש ממשלת קנדה דאז, וילפריד לורייה, במסגרת ביקורו של האחרון בעיר ססקטון. ראש הממשלה שוחח עמו, התרשם מהצעיר וניבא לו גדולות‏[2].

דיפנבייקר למד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת ססקטון. ב-1915 קיבל תואר בוגר אוניברסיטה, ב-1916 מוסמך. במרץ 1916, עקב מלחמת העולם הראשונה, התגייס לחיל המשלוח הקנדי במסגרת "רובאי ססקטון" והגיע לדרגת לוטננט (סגן). הוא נשלח לאנגליה במסגרת חטיבת הפרשים הקלים ה-29 כדי להתאמן לקראת משלוח לחזית צרפת. אז התגלה כי הוא סובל ממום בליבו, הוא נשלח חזרה וקיבל פטור משירות צבאי.

עם חזרתו השתלם בלימודי משפטים וב-1919 הוסמך כעורך דין והתקבל ללשכת עורכי הדין של ססקצ'ואן. הוא התמחה בתחום הפלילי ומשרדו הגן בעיקר על מעוטי יכולת. בפני בית המשפט טען פעמים רבות באופן תיאטרלי. הוא קנה לו מוניטין של עורך דין המצליח לחלץ את לקוחותיו מכל מצב, ב-1950, למשל, הצליח להוכיח את חפותו של מפעיל טלגרף שהואשם בגרימת תאונת רכבת קטלנית ועמד בפני הרשעה כמעט ודאית במסגרת משפט מתוקשר. ב-2007 נקרא ההר שעליו ניצבה תחנת הטלגרף בשם "הר דיפנבייקר". ב-1929 נשא לאשה את עדנה ברואר (Edna Brower ;1899-1951), הזוג התגורר בעיר פרינץ אלברט בססקצ'ואן ולא היו לו ילדים. באותה שנה התקבל כ"יועץ למלך" (King's Counsel, מעשית: פרקליט בכיר).

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפנבייקר נבחר לראשונה למשרה פוליטית ב-1920 כחבר מועצת העיר ווקו (Wakaw), הוא נשא בתפקיד שלוש שנים ולא נבחר שנית. בהמשך, נכשל בחמש מערכות בחירות מוניציפליות ולא הציג כל הישג פוליטי. ב-1936 נבחר לראשות המפלגה השמרנית של ססקצ'ואן, מיד לאחר שזו הודחה מהשלטון בפרובינציה. בשנת 1940 נבחר לראשונה כחבר הפרלמנט הקנדי. מפלגתו הייתה ב"מדבר הפוליטי" והוא תיפקד כאיש אופוזיציה. ב-1952 כיהן תקופה קצרה כנציג ארצו לאו"ם וב-1953 נבחר מחדש לכהן כחבר פרלמנט.

ב-1951 פקדה אותו טרגדיה אישית עם מות אשתו ממחלת הלוקמיה. ב-1953 נשא לאשה את אוליב פאלמר (Olive Palmer; 1902-1976), לא היו להם ילדים משותפים אך לאוליב הייתה בת מנישואים קודמים.

מספר פעמים ניסה דיפנבייקר להתמודד על ראשות המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית ונכשל. לבסוף נבחר ב-1956 לכהן בראש המפלגה כמועמד-של-פשרה, שאינו אהוד במיוחד על אף אחד מהמחנות הפנימיים במפלגתו. רק מעטים בקרב חברי מפלגתו האמינו שיהיה ביכולתו לגבור בבחירות הכלליות על יריבו, לואי סן-לורן, ראש הממשלה המכהן מן המפלגה הליברלית (ששלטה בקנדה למעלה מעשרים שנה רצופות).

בראשות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1957 ניצח דיפנבייקר במפתיע בבחירות הכלליות, נישא על גל רצון לשינוי ותוך הצטיינותו בנשיאת נאומים. הרוב לו זכה היה דחוק ביותר ולמעשה, בשל שיטת הבחירות, נבחר על ידי מיעוטם של האזרחים. הוא הצליח להקים ממשלת-מיעוט אך ביקש לגיטימציה של ממש ורוב מוצק. לפיכך הכריז על בחירות בזק. ב-1958 התקיים מסע בחירות בו הציג את תוכניתו להשקעה ופיתוח בצפון המדינה. הוא זכה להצלחה הן בפרובינציות דוברות האנגלית והן בקוויבק, דוברת הצרפתית, שבה זכתה המפלגה השמרנית לראשונה לרוב מזה כמאה שנה. בבחירות אלה זכה דיפנבייקר לרוב הגדול ביותר בבחירות כלליות במדינה מאז ומעולם.

אחת מפעולותיו הראשונות של דיפנבייקר הייתה מינויו של ג'יימס גלדסטון (בשמו המקורי אקאי-מה-מוקה), יליד-קנדי, לחבר הסנאט הקנדי. היה זה היליד הקנדי הראשון שמונה לסנטור.

אולם עיתונאי בן הזמן, פיטר ניומן כתב: "הוא הגיע לתפקיד הקשה ביותר במדינה בלי לעבוד כשכיר או כמעסיק, בלי שנאלץ לפטר או לשכור לעבודה ולו אדם אחד ובלי שניהל שום ארגון הגדול ממשרד עורכי דין למעוטי יכולת."

ממשלו של דיפנבייקר החל כאשר כבר היו איתותים על משבר כלכלי, שנבע לטענתו מן הממשל הקודם, המשבר החריף והעמיק בשנתו הראשונה כראש ממשלה. אחת מההחלטותיו השנויות ביותר במחלוקת הייתה ההחלטה לקצץ בתקציב הביטחון והמחקר ולבטל את פרויקט הדגל של התעשייה האווירית הקנדת, מטוס ה-אוורו קנדה CF-105 ארו שהיה לא רק הישג טכנולוגי מרשים אלא גם בעל סמליות לאומית. הביטול שנכנס לתוקפו ב-20 בפברואר 1959 נקרא על ידי רבים עד היום "יום השישי השחור" של התעשייה בקנדה‏[3]. עשרות מדענים, מהנדסים ומומחים עברו לארצות הברית שם התקבלו בזרועות פתוחות לתוכנית החלל האמריקאית ולתעשיות הביטחוניות שם.

ב-1960 הביא לכרזת "מגילת זכויות האזרח" הקנדית, הפעם הראשונה בה הוגדרו זכויות האזרח בקנדה. למגילה היה תוקף הצהרתי ומוסרי חשוב, אך היא לא נכללה בחוקה ולא עוגנה בחוקים עם סמכויות אכיפה שיאפשרו לבתי משפט לפסוק בהתאם לרוחה. כמו כן לא נמנעה אפשרות של בתי נבחרים של פרובינציות לחוקק חוקים מקומיים שיעמדו בסתירה למגילת הזכויות. אולם למגילה היה תוקף ציבורי והיא צוטטה בפסקי דין רבים כקו מנחה. רק ב-1982 נחקקו חוקים שעיגנו חלק מהפרקים.

ב-1960 החל דיפנבייקר להפעיל רפורמות בחקלאות וסיוע לחקלאים ומתיישבים בצפון, שסייעו להם לצאת מן המשבר הכלכלי. הוא אף מינה שרה ראשונה לקבינט שלו, הפעם הראשונה בה כיהנה בקנדה אשה במשרת שר.

במאי 1961 אירח את ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון. לפי דיווח העיתון "דבר" גילה דיפנבייקר התעניינות רבה בנעשה בישראל וגילה גם התמצאות בפרטים. הפגישה הייתה חלק ממהלך בו ביקש דיפנבייקר להפוך את קנדה לבעלת מעמד של מדינה פעילה בתחום המשא ומתן הבינלאומי‏[4].

יחסיו של דיפנבייקר עם ממשלו של ג'ון פ. קנדי היו מעורערים. בעת משבר הטילים בקובה ב-1962 סירב לאשר העמדת כוחות צבא קנדיים בכוננות עליונה, שר ההגנה שלו העמיד את כוחותיו בכוננות על אף שלא קיבל לכך הנחיית קבינט. עוד באותה שנה היה מבין ראשי התוקפים את דרום אפריקה על מדיניות האפרטהייד שלה והוביל התנגדות לכניסתה לחבר העמים הבריטי[5].

דיפנבייקר הורה על הקמת רשת של עשרות בונקרים לשעת חירום, מחשש להתקפה גרעינית שהיו אמורים להגן על אנשי ממשל וצבא ולשמש כמפקדות אזוריות וארציות (השם הרשמי של הפרויקט היה Emergency Government Headquarters - מפקדות חירום ממשלתיות). הבונקרים, חסיני נשורת גרעינית, נבנו בסודיות באזורים כפריים מחוץ לערים הגדולות והיו מסוגלים לאכסן עשרות אנשים למשך שבועות. הבונקרים מכונים בסלנג הקנדי "דיפנבונקרס", על שמו‏[6].

הקדנציה השנייה ומשבר הגרעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל BOMARC

בבחירות של 1962 זכה ברוב דחוק והקים קואליציה שברירית. הוא האשים את ארצות הברית בהתערבות בתוצאות הבחירות. הסיבה לכך הייתה מחלוקת עמוקה בין ממשל דיפנבייקר לבין הממשל האמריקאי בנושא הגרעין. עם ביטול תוכנית האוורו חתמה קנדה על הסכם הגנה עם ארצות הברית במסגרתו רכשה קנדה מארצות הברית טילים מסוג בומראק (Bomarc) ומטוסי וודו (Voodoo). ארצות הברית דחקה בקנדה לחמש את הטילים בראש קרב גרעיני ולרכוש פצצות אטום כחלק ממעטפת ההגנה שאמורה קנדה לספק לארצות הברית מפני תקיפה סובייטית מצפון. דיפנבייקר סירב ל"גִרעוּ‏ן" ממספר טעמים. ראשית, הדבר מפר את הניקיון הגרעיני של קנדה, החיוני לה כגוף בעל מעמד מתווך בזירה הבינלאומית, מעמד אליו חתר דיפנבייקר תמיד ובפרט בזירת הפיקוח על הנשק הגרעיני. שנית, ארצות הברית שמרה לעצמה את הזכות להכריע בנוגע להפעלת הנשק הגרעיני שעל אדמת קנדה, תוך מה שנדמה כהפרת הריבונות הקנדית. שלישית, דיפנבייקר סירב לשמש שדה ניסויים לשכנה מדרום ולסכן את תושבי מדינתו בכך שיעמידם בזירת קרב גרעיני עתידי, אותו מעוניינת ארצות הברית להרחיק משטחה-שלה‏[7].

המשבר המחריף היווה שעת כושר ליריבו מן המפלגה הליברלית, אשר תמך בחיזוק הקשרים עם ארצות הברית ובהידוק חוזה ההגנה, תוך אימוץ מדיניות הגרעין האמריקאית, לערער את יסודות הקואליציה השבירה של דיפנבייקר. זאת ועוד, גם בתוך מפלגתו של דיפנבייקר עצמה נבעו סדקים וב-4 בפברואר 1963 התפטר שר ההגנה שלו, שתמך בגירעון. יומיים לאחר מכן התמוטטה הקואליציה.

ב-8 באפריל 1963 הפסיד דיפנבייקר בבחירות ליריבו הליברלי (חתן פרס נובל לשלום), לסטר פירסון והפך לראש האופוזיציה.

ראש האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפנבייקר הוביל מדיניות לפיה קנדה היא חלק בלתי נפרד מהכתר הבריטי. הוא התנגד לחבירתה של בריטניה לשוק האירופאי המשותף וטען שבכך היא מחזקת את ההקשר היבשתי, מנתקת את הקשר עם קנדה ומותירה לה כבעלת ברית יחידה את ארצות הברית, שממדיניותה התוקפנית סלד. הוא גם התנגד למהלך הראשון שהובילה הממשלה הליברלית החדשה, אימוץ דגל "עלה האֶדֶר", וטען בתוקף שעל קנדה להמשיך ולדבוק בנס קנדה האדום. דיפנבייקר הוביל דיון ציבורי טעון ויצרי שנקרא דיון הדגל הגדול[8], אך הוא הפסיד במאבקו זה ובראשית 1965 נקבע דגל עלה האדר כדגלה הרשמי של קנדה‏[9].

בסוף 1963 ערך דיפנבייקר ביקור של למעלה משבוע בישראל ובו התקבל אצל ראשי המדינה, למרות שלא היה עוד ראש ממשלה. הוא ערך ביקורים רבים ברחבי המדינה והתקבל בכבוד ובחיבה‏[10].

הוא צבר יותר ויותר מתנגדים ממפלגתו ולאחר שהפסיד בבחירות 1965 הודח לבסוף ב-1967.

לאחר תום הקריירה הפוליטית וסוף חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפנבייקר פרש למשרת נשיא אוניברסיטת ססקצ'ואן, משרה בה נשא עד מותו.

ב-1975 נחלץ לעזרת ישראל כאשר תבע, יזם ודחף חקיקה בפרלמנט הקנדי שתתנגד באופן מפורש להחלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם שהשוותה את הציונות לגזענות, ההחלטה עברה פה אחד וקנדה התנגדה להחלטה במליאת האו"ם‏[1].

בשנת 1976 היה חבר כבוד בעת פתיחת ועידת המפלגה השמרנית באוטווה וזכה לתשואות ממושכות.

הוא זכה לכיבודים הבאים: חבר מועצת המלוכה של קנדה, חבר החברה המלכותית של קנדה ואביר מסדר הכבוד של חבר העמים הבריטי (Order of the Companions of Honour).

ב-16 באוגוסט 1979 נפטר דיפנבייקר באוטווה מאוטם שריר הלב. ארונו נשלח לססקטון ברכבת לקבורה באוניברסיטת ססקצ'ואן. על ארונו הונח דגל קנדה הרשמי, אך הוא כוסה בנס קנדה האדום, כאות כבוד למאבקו של דיפנבייקר.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו בגבעת הפרלמנט באוטווה

בקנדה נחשב עדיין דיפנבייקר כדמות מעוררת מחלוקת. אין ערעור על תדמיתו העולמית כאיש זכויות האדם והאזרח וכמי שיצר קשר בלתי-אמצעי עם "האדם הפשוט". בשנותיו הארוכות בפוליטיקה מעולם לא דבק בו רבב חשד לחוסר יושר אישי. התנגדותו לגירעון ארצו זכתה לעדנה ציבורית לאחר ירידתו מן הבמה הפוליטית וראש הממשלה פייר אליוט טרודו סילק את הנשק הגרעיני מקנדה ב-1971. בקרב רבים מצעירי המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית מהווה דיפנבייקר את הנציג המובהק של האידאולוגיה והתדמית המפלגתית.

אולם, עבור קנדים רבים מאד שמו הוא עדיין בראש ובראשונה האיש שהרג את פרויקט האוורו ארו‏[11].

על שמו נקרא אגם בססקצ'ואן, בית ספר ללימודי קנדה באוניברסיטת ססקצ'ואן, שדה התעופה של ססקטון ומספר רב של מוסדות אחרים.

בישראל נקראת על שמו דרך דיפנבייקר בפארק יצחק רבין, ליד שער הגיא.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יחסי ישראל-קנדה
  2. ^ The prime minister and the newspaper boy
  3. ^ ראו The Avro Arrow: Canada's Broken Dream, The Avro CF-105 Arrow , שידור רשות השידור הקנדית בנושא
  4. ^ שלש שיחות עם דיפנבייקר, דבר, 26 במאי 1961
  5. ^ Diefenbaker: Dief the Chief דיפנבייקר נגד דרום-אפריקה, שידור רשות השידור הקנדית
  6. ^ אתר מוזיאון המלחמה הקרה הקנדי
  7. ^ שלמה שפר, הנשק הגרעיני ונפילת ממשלת קנדה, דבר, פרשנות בת הזמן, 7 בפברואר 1963
  8. ^ The Great Flag Debate. CBC.ca. אוחזר ב־2008-04-13.
  9. ^ The Great Canadian Flag Debate. CBC. אוחזר ב־2008-03-31.
  10. ^ דיפנבייקר אצל נשיא המדינה ראש הממשלה ושרת החוץ, דבר, 12 בספטמבר 1963
  11. ^ Granatstein, J.L., and Norman Hillmer. Prime Ministers: Ranking Canada's Leaders Toronto: HarperCollins Publishers Ltd, 1999, pp. 127–136. ISBN 0-00-200027-X


ראשי ממשלות קנדה
מקדונלד · מקנזי · מקדונלד · אבוט · תומפסון · בוול · טאפר · לורייה · בורדן · מיין · קינג · מיין · קינג · בנט · קינג · סן-לורן · דיפנבייקר · פירסון · טרודו · קלארק · טרודו · טרנר · מלרוני · קמפבל · קרטיין · מרטין · הרפר Flag of Canada.svg
הקודם:
לואי סן-לורן
ראש ממשלת קנדה
(1957 - 1963)
הבא:
לסטר פירסון