ג'ון הרינגטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן של סר ג'ון הרינגטון שצייר הירונימו קוסטודיס, בערך בשנים 1590-1593.

סר ג'ון הרינגטון KCBאנגלית: John Harington, מאוית גם Harrington;‏ 4 באוגוסט 1561 - 20 בנובמבר 1612) מקלסטון (Kelston), היה סופר ומשורר אנגלי, שידוע כיום כממציא שיטת הדחת המים בשירותים. הוא נמנה עם הבולטים באנשי החצר של המלכה אליזבת הראשונה, ונודע כ"בן-הסנדקות השנון" של המלכה. אך בעקבות התוכן של שירתו וכתביו האחרים, סר חנו בעיני המלכה.

העבודה הידועה ביותר פרי עטו היא "בחינה מחדש של נושא מצחין, שינוי הצורה של השירותים" (A New Discourse of a Stale Subject, called the Metamorphosis of Ajax; 1596), שהייתה משל פוליטי ויצאה נגד המלוכה. ה"בחינה מחדש" תיארה אבטיפוס, שהותקן בביתו שבקלסטון, לשירותים המודרניים המשתמשים בשיטת הדחת המים.

ראשית חייו, השכלה ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרינגטון נולד בכפר קלסטון (Kelston) בסאמרסט, אנגליה, כבנו של המשורר ג'ון הרינגטון ושל אשתו השנייה איזבלה מרקהאם, שהייתה אשת חצר של המלכה אליזבת הראשונה וממשרתותיה. הרינגטון זכה לכבוד כשנבחר להיות בן-סנדקות של המלכה חשוכת הילדים, אחד מבין 102 בני-הסנדקות שלה.

לא ידוע במדויק מה היה הקשר המשפחתי בין ג'ון הרינטון מקלסטון לבין בן זמנו ג'ון הרינגטון, הברון הרינגטון הראשון מאקסטון. כפי הנראה ג'ון מקלסטון לא ידע מהו אילן היוחסין של סבו, אלכסנדר מסטפני. למרות זאת ההנחה המקובלת היא שגם ג'ון מקלסטון, כמו הברון מאקסטון, הוא צאצא של הלורד הרינגטון מקלדינגהאם, שהיה ברון בימי המלך אדוארד השני.

הוא רכש את השכלתו באיטון קולג' ובקינג'ס קולג', קיימברידג'.‏[1]

ב-6 בספטמבר 1583 נישא הרינגטון למארי רוג'רס, בתם של ג'ורג' רוג'רס מקנינגטון וג'ואן וינטר. נולדו להם תשעה ילדים, שניים מהם מתו בגיל צעיר, כפי שניתן ללמוד מההערות שהוסיף ליצירותיו בכתב יד.

בחצר המלכות של המלכה אליזבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שלמד משפטים, נמשך הרינגטון כבר מראשית חייו לחצר המלכות, שבה אופיו הפתוח וכישרון שירתו משכו את תשומת לבה של המלכה אליזבת. המלכה עודדה אותו להמשיך בכתיבה, אך הוא נהג להרחיק לכת בכתיבה ביקורתית, נוסח פרנסואה רבלה, ולכתוב יצירות פרובוקטיביות ומתריסות.

עמוד השער של המהדורה השלישית של "אורלנדו הזועם" בתרגומו של ג'ון הרינגטון, שנת 1634. המהדורה הראשונה יצאה ב-1591.

ניסיון התרגום שלו ליצירה "אורלנדו הזועם" מאת אריסטו הביא לגירושו מחצר המלכות למשך כמה שנים - המילים החריפות שבהן השתמש הרינגטון בתרגום עוררו את כעסה של המלכה, שהורתה לו לעזוב את החצר ולא לחזור עד שהתרגום יושלם. היא אמנם לא הענישה אותו בגירוש ממשי לצמיתות, אולם המשימה נראתה לה קשה עד כדי כך שהניחה שהרינגטון לא יסיים את התרגום. עם זאת, הרינגטון בחר למלא את הוראתה של המלכה, ואכן סיים לתרגם את האפוס, תרגום שזכה להצלחה רחבה והתקבל בתשבחות רבות. תרגומו לאפוס "אורלנדו הזועם" היא הגרסה המקובלת עד היום בקרב דוברי אנגלית.[2]

המצאת האבטיפוס לשירותים המודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה המציא הרינגטון את בית השימוש הראשון בבריטניה שהשתמש בשיטת הדחת מים - הוא קרא לו בשם "אג'קס" (Ajax, כלומר "a jakes"‏ - jakes היא מילת סלנג ישנה באנגלית שפירושה שירותים) - בית השימוש הותקן בביתו שבקלסטון. ב-1596 כתב הרינגטון ספר בשם "בחינה מחדש של נושא מצחין: שינוי הצורה של השירותים", על המצאתו.‏[3] הוא פרסם את הספר תחת השם הבדוי "מיסקמוס" (Misacmos). הספר רמז רמיזות פוליטיות לרוזן מלסטר, שהכעיסו את המלכה, וכמו כן, כפי שמובהר היטב בהערות השוליים שהוסיף בכתב יד לעבודה, היווה הספר מתקפה מוסווית נגד ה"צואה" שמרעילה את החברה בעינויים, ונגד ההתעמרות בחסות הממשל כנגד קרוביו תומאס מרקהאם וראלף שלדון. בעקבות זעמה של המלכה על העבודה, גורש הריגנטון שוב מחצר המלכות. הרגשות המעורבים של המלכה כלפיו היו ככל הנראה הסיבה היחידה שהוא לא הועמד למשפט.‏[4] העבודה עצמה, שהתפרסמה ב-1596, זכתה לפופולריות רבה.

בית השימוש שפיתח הרינגטון היה האבטיפוס לשירותים המודרניים המשתמשים בהדחת מים. היה בו שסתום שטיפה שבשחרורו זרמו מים ממכל המים, ומנגנון שטיפה רוקן את האסלה.‏[5] ה"אג'קס" (Ajax) לא אומץ בהיקף נרחב באנגליה, אך הוא אומץ בצרפת תחת השם Angrez.

מערכה באירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1599, במהלך מלחמת תשע השנים (1595-1603), שלחה המלכה לאירלנד כוח צבאי, שבראשו עמד רוברט דברו, הרוזן השני מאסקס. המלכה המליצה בחום לרוזן מאסקס לכלול בצבאו את הרינגטון, והוא הוצב תחת פיקודו של הנרי ריסלי (Henry Wriothesley), הדוכס השלישי מסאות'המפטון, כמפקד יחידת פרשים. המורשת שהותיר הרינגטון ממערכה זו, היא המכתבים שכתב למלכה והיומן שניהל, מהם התעדכנה המלכה בידיעות מודיעין על התקדמות המערכה והפוליטיקה הנוגעת לה. הרינגטון כתב, "הייתי מודע די טוב למצב הכללי של המדינה, הן באמצעות תצפית והן באמצעות דיונים ושיחות: כך שאני מחשיב את הידע שרכשתי כאן כשווה יותר מאשר ה-350 פאונד שעלה לי המסע הזה". במהלך המערכה העניק הרוזן מאסקס תואר אבירות להרינגטון על שום שירותיו המעולים. הרוזן מאסקס עורר את כעסה של המלכה בעקבות המערכה, מאחר שהוא סיים את הקרבות בהפסקת אש, והן בשל כך שחילק תוארי אבירות רבים מדי לטעמה. הרינגטון נכח בהסכמי הפסקת האש, וכן ליווה את הרוזן מאסקס כשנתן דין וחשבון למלכה על מעללי הלוחמה. בפגישה זו חווה את זעמה של המלכה, אולם בזכות שנינותו וקסמו האישי מחלה להם המלכה.

חייו בחצר המלכות לאחר מות אליזבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות המלכה אליזבת, כשהיה איש חצרו של המלך החדש, ג'יימס הראשון, ירד הונו של הרינגטון. כאשר היה בן דודו סר גריפין מרקהאם מעורב בעלילות ביי (Bye) ומיין (Main) על קנוניות נגד בית המלוכה, ונכנס לחובות בעקבות כך, העמיד עבורו הרינגטון ערבות בסך 4,000 לירות שטרלינג. הרינגטון לא יכול היה לשלם את חובותיו של בן דודו מבלי למכור את אדמותיו, ובנוסף הוא סירב להינמק בכלא, ועל כן באוקטובר 1603, כשנלקח למעצר, ברח ממנו. אולם, ג'יימס הראשון הבין שנאמנותו נתונה לממשל והעניק לו תואר אבירות של מסדר האמבט, וכמו כן העניק לו את הנכסים שנלקחו בעת גלותו של מרקהאם.

לקראת סוף ימיו, היה סר ג'ון הרינגטון למורה פרטי של הנרי פרדריק, נסיך ויילס. הוא חיבר בעבורו מהדורה מוערת של הספר De praesulibus Angliae מאת פרנסיס גודווין. נכדו של הרינגטון, ג'ון צ'טווינד, פרסם לאחר מכן מהדורה מוערת זו ב-1653, תחת השם "סקירה קצרה של מצב הכנסייה" ("A Briefe View of the State of the Church"). בתקופה שבה לימד את הנסיך בשיעורים פרטיים, הוא אף תרגם מאיטלקית לאנגלית את החיבור Regimen Sanitatis Salerni ("אסכולת סלרנום"), אוסף של עצות בריאותיות מימי הביניים; התרגום פורסם ב-1607 בלונדון בהוצאת ג'ון הולם וג'ון.

במאי 1612 נפל הרינגטון למשכב, וב-20 בנובמבר 1612 הוא מת, זמן קצר לאחר שמת יורש העצר הנרי פרדריק, נסיך ויילס, ב-6 בנובמבר. הוא נקבר בקלסטון.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד יצירותיו בתקופת אליזבת, ובהן תרגומו ל"אורלנדו הזועם" ו"בחינה מחדש", המשיך הרינגטון בכתיבה יצירתית גם לאחר מותה של אליזבת, אף על פי שלאחר מותה נשבע להפסיק לכתוב שירה. הוא פרסם עוד כרך שירה קצר אחד, ב-1607, אך המשיך לשלוח מכתבים לחבריו ולבנו הבכור של המלך ג'יימס הראשון, יורש העצר הנסיך הנרי, עד ל-1609. הנרי הרינגטון, מצאצאיו של ג'ון, אסף מאוחר יותר מכתבים אלו, ופרסם אותם תחת הכותרת Nugae Antiquae ("טריוויה ישנה") ב-1769.‏[6] כרך זה מהווה מקור חשוב לגבי ההיסטוריה של כיבוש אירלנד בידי בית טיודור.

הרינגטון זכור גם בשל שיר האפיגרמה הפוליטית שכתב:

"Treason doth never prosper: what's the reason?
Why, if it prosper, none dare call it treason"

בתרגום חופשי:

"מעשה בגידה אף פעם אינו מצליח, ומדוע?
מאחר שאם היה מצליח, הוא לא היה נקרא בגידה"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Venn, J.; Venn, J. A., eds. (1922–1958). "Harington, John". Alumni Cantabrigienses (10 vols) (online ed.). Cambridge University Press.
  2. ^ Culture UK – The invention of the indoor closet or the lavatory, toilet or loo as it is known today
  3. ^ Kinghorn (1986)‎
  4. ^ Sir John HARRINGTON, Knight, tudorplace.com
  5. ^ Kinghorn, Jonathan (1986), "A Privvie in Perfection: Sir John Harrington's Water Closet", Bath History 1: 173–188. ISBN 0-86299-294-X. מחבר הספר, ג'ונתן קינגהורן, פיקח על בנייה מחדש של אבטיפוס זה ב-1981, בהתבסס על התיאור המאויר של המודל בספר "בחינה מחדש", שצויר בידי עוזרו של הריגנטון, תומאס קומב.
  6. ^ Various editions include; Park, Thomas ed., Nugae Antiquae, 3 vols, London (1804).‎