ג'ון לוגי ביירד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ג'ון לוגי ביירדאנגלית: John Logie Baird;‏ 18881946) מהנדס וממציא ממוצא סקוטי, מחלוצי ממציאי הטלוויזיה.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביירד נולד בהלנסבורג ורכש השכלה טכנית והנדסית באקדמיית לרצ'פילד (מקביל לתיכון) ובמכללה הטכנית הסקוטית (כיום אוניברסיטת גלזגו). לימודיו לתואר נקטעו בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה והוא מעולם לא סיים אותם. כבר בנעוריו היה ביירד חובב טכנולוגיה מושבע ואהב להתעסק בציוד אלקטרוני. כך למשל, התקין בחדר השינה בביתו מרכזת טלפונים שקישרה אותו עם חבריו במורד הרחוב.

במשך כל חייו סבל מבריאות לקויה. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נדחה כבלתי כשיר לשמש כלוחם בשל בריאותו ומונה כמהנדס ראשי בתחנת הכוח של חברת קלייד ואלי.

פיתוח הטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המלחמה התמסר ביירד לניסיון לפתח טלוויזיה - חלום של מדענים וממציאים רבים באותה תקופה. בניסיונותיו הראשונים הוא התבסס על פטנט דיסק ניפקו מ-1884 של פאול גוטליב ניפקו, ההמצאה שסללה את הדרך לניסיונות הראשונים בפיתוח הטלוויזיה על ידי בוריס רוזינג ווולדימיר זורקין (הם פיתחו טלוויזיה אלקטרו-מכנית בברית המועצות כבר ב-1907).

ב-1923, כשמצבו הבריאותי רופף, עקר ביירד להייסטינגז בחוף הדרומי של אנגליה ושכר בית מלאכה בעיר. ביירד בנה את מקלט הטלוויזיה הראשון שלו כשהוא משתמש בין השאר בפריטים מאולתרים שכללו ארגז כובעים ישן, זוג מספריים, מחטי תפירה, פנסי אופניים, קופסאות תה (מעץ), שעוות חותמות ודבק שקנה. ב-1924 הדגים טלוויזיה אנלוגית מכנית-למחצה ששידרה צלליות נעות. ביולי אותה שנה בשעת עבודתו כמעט התחשמל למוות כשחטף מכת חשמל של 1,000 וולט, אך סבל מכוויות קלות בלבד בידו הימנית.

בעקבות התאונה עקר לדירה בסוהו בלונדון שם הגיע לפריצת דרך טכנולוגית וערך לראשונה סדרה של הדגמות פומביות של המצאתו, שארכה שלושה שבועות החל מה-25 במרץ 1925.

במעבדתו ב-2 באוקטובר 1925 ביירד הצליח לשדר תמונות נעות של ממש בשחור לבן בו נצפה סרטון קצר של פיתום שכונה "סטוקי ביל" בקצב של 5 תמונות לשנייה. ביירד ירד למטה במדרגות והביא את ויליאם אדוארד טיינטון עובד משרד צעיר כבן 20 על מנת להראות פנים של אדם אמיתי בטלוויזיה וטיינטון הפך להיות האדם הראשון שפניו נצפו על גבי מסך הטלוויזיה.

ב-1927 הצליח ביירד בפעם הראשונה להעביר שידור טלוויזיה למרחק של מעל 700 קילומטר בין לונדון לגלזגו, השידור נקלט במלון סנטרל בגלזגו. זו הייתה תגובתו של ביירד לשידור הטלוויזיה של חברת AT&T בניו יורק שביצעה שידור למרחק של 362 קילומטר באפריל של אותה שנה חודש לפני הניסוי של ביירד.

בעקבות השידור המוצלח ייסד ביירד חברה שב-1928 ביצעה את השידור הטרנס אטלנטי הראשון מלונדון להרטסדייל, ניו יורק ואת השידור הניסיוני הראשון ל-BBC. בנובמבר 1929 ביירד ייסד בשותפות עם ברנרד נתן את TBN, חברת הטלוויזיה הראשונה בצרפת. ב-1931 בוצע שידור חי של מירוץ סוסים (אפסום דרבי). ב-1930 ביירד הציג טלוויזיה עם מסך של 60X150 סנטימטר בקולוסיאום של לונדון, ברלין, פריז וסטוקהולם. עד 1939 הוא הצליח לשפר את מערכת ההקרנה ובנה טלוויזיה עם מסך ענקי של 4.6X3.7 מטר.

מ-1929 עד 1932 שידר ה-BBC תוכניות טלוויזיה תוך כדי שימוש במערכת 30-הקוים של ביירד, ומ-1932 עד 1935 אף החלה להפיק תוכניות באולפן הטלוויזיה בפורטלנד לונדון. ב-3 בנובמבר 1936 עבר ה-BBC לשדר במערכת המשופרת של 240 קוים (של ביירד) תוך שימוש במערכת הסריקה האלקטרונית של חברת EMI. ביירד היה מעורב בהפקת סרט טלוויזיה שאמורה הייתה להמשך 6 חודשים אך ה-BBC נאלץ להפסיק את שידוריו עם מערכת ביירד בשל שריפה שפרצה באולפני ביירד. מנהלי ה-BBC החלו להבין שמערכת ביירד הייתה מועדת לכישלון במידה רבה בשל העדר הניידות של ציוד הצילום המסורבל שלה שהורכב ממיכלים, צינורות וכבלים מסועפים.

המערכות של ביירד הוחלפו על ידי מערכת הטלוויזיה האלקטרונית שפותחה על ידי חברת EMI-MARCONI שייסד אייזק שונברג, לה הייתה גישה לפטנטים של ולדימיר זורקין ו-RCA. ברשותה של חברת ביירד לעומת זאת נמצאה מצלמה אלקטרונית מסוג אימג'-דיסקטור שפיתח פילו ט. פרנסוורת' (היה שיתוף זכויות על הפטנט של פרנסוורת'). אך המצלמה של פרנסוורת' הייתה בעלת רגישות נמוכה לאור ודרשה עוצמת הארה גבוהה. עם זאת, ביירד השתמש בשפופרות פרנסוורת' על מנת לסרוק את סרט הצילום סיינפילם שהוכח יעיל על אף שסבל מבעיות מסוימות. פרנסוורת' הגיע בעצמו ללונדון למעבדות קריסטל פלאס של ביירד ב-1936, אך לא הצליח לפתור את הבעיות לחלוטין. השריפה שפרצה בקריסטל פלאס בהמשך השנה גרמה לנזק עצום ופגעה קשה ביכולתה של חברת ביירד להתמודד מול החברות המתחרות שהחלו תופסות תאוצה, זאת על אף תרומתו העצומה של ביירד לפיתוח הטלוויזיה האלקטרונית שהותירה מאחור את המערכות המכניות המיושנות.

ב-1939 הדגים ביירד לראשונה טלוויזיה צבעונית על ידי שימוש בשפופרת קרן קתודית שלפניה הוצבה דיסקה מסתובבת עם מסנני צבע, שיטה שהועתקה מאוחר יותר בארצות הברית על ידי CBS ו-RCA. ב-1941 הוציא פטנט והדגים מערכת של טלוויזיה תלת ממדית בעלת 500 קווי מסך. ב-16 באוגוסט 1944, הדגים לראשונה טלוויזיה צבעונית אלקטרונית לחלוטין. הטלוויזיה עבדה על 600 קווי מסך תוך כדי שימוש בשזירה משולשת של 6 סריקות לשנייה על מנת לבנות תמונה בודדת.

ב-1943 מונתה ועדת הנקי על מנת לפקח על המשך שידורי הטלוויזיה לאחר המלחמה. ביירד שיכנע אותם לאמץ את הצעתו למערכת אלקטרונית טלכרומטית צבעונית בעלת 1,000 קוי-מסך כסטנדרט שידור טלוויזיוני לאחר המלחמה. איכות התמונה במערכת כזו הייתה משתווה לאיכות של HD. אולם התוכנית איבדה את המומנטום במידה רבה עקב האתגרים הרבים שניצבו בפני בריטניה בתום מלחמת העולם השנייה. הסטנדרט של 405 קווים מונוכרומטיים המשיך להתקיים באזורים מסוימים בבריטניה עד 1985, על אף שכבר ב-1967 הופיע תקן שידור של טלוויזיה צבעונית PAL בעלת 625 קווים.

הדגמה של טלוויזיה תלת ממדית (צבעונית) בעלת מסך גדול התרחשה במרץ 2008 מעל 60 שנה לאחר הדגמתו של ביירד.

המצאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לביירד היו מספר המצאות נוספות שלא נחלו הצלחה רבה. בשנות ה-20' לחייו הוא ניסה לפתח שיטה לייצור יהלומים על ידי חימום גרפיט בטמפרטורה גבוהה וגרם לשיבוש של אספקת החשמל בגלזגו. לאחר מכן ניסה לפתח סכין גילוח מזכוכית שהיה עמיד בפני חלודה אך זה נטה להשבר. הוא ניסה לפתח נעליים פנאומטיות (מתנפחות) בדומה לצמיגים וכשל. בנוסף לכך פיתח גרב תרמית לחימום (גרב ביירד) וכאן נחל הצלחה מסוימת - ביירד סבל מקור בכפות הרגליים וגילה ששכבה נוספת של כותנה בתוך הגרב מספקת חימום.

בתחום האלקטרוניקה לעומת זאת הצליח יותר. ב-1928 פיתח דגם ראשוני של מכשיר וידאו ששילב הקלטת קול באמצעות פונוגרף ומערכת שהכילה דיסק ניפקו מסתובב בתדירות של 78 סיבובים בדקה עם מחט חריטה (בדומה לתקליט). התוצאה הייתה דיסק שיכול היה להקליט ולנגן אות וידאו של 30 קווים. קשיים טכניים מנעו את המשך פיתוחה של המערכת אבל חלק מהפונודיסקים המקוריים נשמרו, ואף עברו שחזור על ידי דונלד מקלין, מהנדס חשמל סקוטי. פיתוחים נוספים של ביירד היו בתחום סיבים אופטיים, ניווט באמצעות רדיו ורדאר. מידת תרומתו לפיתוח הרדאר אינה ברורה מאחר שפתוחיו בתחומים צבאיים מעולם לא פורסמו על ידי ממשלת בריטניה.

מלקולם ביירד, בנו, טוען כי אביו הוציא פטנט על מתקן שייצר תמונות מהחזרה של גלי רדיו, מתקן שדומה מאוד לרדאר, ושביירד היה בהתכתבות עם ממשלת בריטניה באותו הזמן. עם זאת תרומתו לפיתוח הרדאר נותרה שנויה במחלוקת.

בשנותיו האחרונות מ-1944 עד 1946 התגורר ביירד בביתו בבקסהיל במחוז סאסקס בסמוך לתחנת הרכבת בה נפטר ב-14 ביוני 1946 עקב שבץ שאירע בפברואר של אותה שנה. הבית הישן נהרס ב-2007 ובמקומו נבנה בניין של 51 קומות שנקרא על שם ביירד.