ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר (Fuller)
JFC Fuller.jpg
נולד 1 בספטמבר 1878, אנגליה Flag of England.svg
נפטר 10 בפברואר 1966
כינוי בוני (Boney)
השתייכות Flag of the British Army.svg הצבא הבריטי
תקופת שירות 1898 - 1933
דרגה מייג'ור גנרל (צבא בריטניה) מייג'ור גנרל
מלחמות וקרבות

מלחמת הבורים השנייה,
מלחמת העולם הראשונה

עיטורים

מסדר האמבט  מסדר האמבט
מסדר האימפריה הבריטית (צבאי) מסדר האימפריה הבריטית
אות השירות המצוין

תפקידים אזרחיים

היסטוריון צבאי

מייג'ור גנרל ג'ון פרדריק צ'ארלס פולראנגלית: John Frederick Charles Fuller‏, 1 בספטמבר 187810 בפברואר 1966) היה קצין בצבא הבריטי, היסטוריון, תאורטיקן ואסטרטג צבאי. ידוע בעיקר כאחד התאורטיקנים הראשונים והחשובים של לוחמת השריון. במהלך חייו עסק פולר גם באוקולטיזם, ואף הצטרף למפלגה הפשיסטית הבריטית.

הקריירה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולר נולד בשנת 1878 בצ'יצ'יסטר שבאנגליה. בהשפעת סבו הגרמני (מצד אמו), למד בנעוריו באקדמיה הצבאית סנדהרסט. עם סיום לימודיו ב-1898 הוסמך כסגן משנה ברגימנט חיל רגלים קלים של מחוז אוקספורד, והוצב בחיל המצב האנגלי באירלנד. לחם במלחמת הבורים השנייה בדרום אפריקה (1899-1902), וב-1903 הוצב בחיל-המצב בהודו.

כשחזר לאנגליה ב-1905 הועלה לדרגת סרן, והוצב בגדוד של "חיל המילואים הטריטוריאלי" — בתחילה כשליש גדודי, כמפקד פלוגה, ולאחר-מכן בשני תפקידים מקצועיים: קצין תובלה ברכבות וקצין מקלעים חטיבתי.

בתקופה זו החל פולר לעסוק בהדרכה, ובין השאר בכתיבת הוראות אימון. עיסוק זה שיפר את כשרון הכתיבה שלו. הוא עסק בכתיבתם ופרסומם של מאמרים מקצועיים על תורת לחימה והדרכה. למעשה, הוא השלים את כתיבתם של שני ספרים לפני שהחל את לימודיו במכללה לפיקוד ומטה בקאמברלי בינואר 1914.

עתה כבר החלו להתבלט התכונות שבהן נודע פולר, ושעיצבו את המשך הקריירה שלו. כשהעבודות שהגיש במסגרת לימודיו נדחו על ידי מדריכיו, הוא גילה יהירות, שחצנות וחוסר שיתוף-פעולה כלפי המתנגדים לרעיונותיו, ובהם מדריכיו במכללה בקאמברלי שדחו כמה מעבודותיו. פולר גילה כשרון להשניא את עצמו בקרב הממונים עליו, שעתיד להרוס את הקריירה הצבאית שלו בהמשכה.

שירותו במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 נקטעו לימודיו של פולר במכללה לפיקוד ומטה, אולם הוא לא נשלח לחזית אלא הוצב ב"כוחות העורף" ועסק במשימות כמו ארגון משלוחים לחזית, אימון חיילים ותכנון הגנת העורף. ב-1915 נשלח, לאחר הפצרות רבות, לחזית המערבית בצרפת, כקצין מטה במפקדות דיוויזיה, קורפוס (ה-7) וארמייה, בדרגת רב סרן.

כשהוקם "הענף הכבד של חיל מכונות הירייה" (כינויו של חיל הטנקים הבריטי בראשיתו) בדצמבר 1916, מונה פולר לקצין מטה במפקדתו בדרגת סגן אלוף, ועסק בתכנון מבצעים ומודיעין. בתפקיד זה, כשהוא קצין ותיק בן 38, החל לעסוק לראשונה בתכנון ופיתוח טנקים ולוחמת שריון. במסגרת תפקידו תכנן את התקפת 381 הטנקים בקרב קמברה (נובמבר 1917) — התקפת הטנקים המסיבית הראשונה בהיסטוריה — ואת פעולות הטנקים במהלך מתקפת מאה הימים בשלהי המלחמה (אוגוסט עד נובמבר 1918).

בעקבות הצלחת התקפת הטנקים בקרב קמברה, לקחי "מתקפת האביב" הגרמנית (מרץ עד יולי 1918) ומתקפת מאה הימים של מדינות ההסכמה אחריה, החל פולר לפתח את רעיונו המרכזי, שאמנם השפעתו לא באה לכדי מימוש במלחמת העולם הראשונה, אולם היא ניכרת החל במלחמת העולם השנייה (ניתן לראות בו את מקורה של דוקטרינת הבליצקריג). רעיון זה גובש על-ידו בשנת 1918 במסמך שכונה "תוכנית 1919". מסקנותיו העיקריות של המסמך היו העדפת שיתוק פסיכולוגי של מפקדות האויב על השמדת כוחותיו בקרבות חזיתיים, וזאת על ידי הקמת צבא נייד לחלוטין (טנקים ומטוסים) שישים לעצמו למטרה את הבקעת קווי האויב ותקיפת מפקדותיו ועמדותיו העורפיות וקווי התקשורת מהן לחזית.

שירותו לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי מלחמת העולם הראשונה תפס פולר, האלמוני כמעט עד לשלב זה, את תשומת לבו של הפיקוד העליון של הצבא בזכות עבודתו על "תוכנית 1919". מיד עם סיום המלחמה (1918) הוצב במטה הכללי של הצבא בלונדון, בדרגת קולונל, תחילה כמופקד על קידום תכנון ופיתוח הטנקים (ב-1922 הצליח לקבוע את מעמדם של הטנקים בצבא הבריטי, כשהיה ממקימי "חיל הטנקים המלכותי"), ולאחר-מכן כמופקד על ההדרכה בצבא. באמצעות פרסומיו הפך לראש המקדמים את ההצטיידות בטנקים בצבא.

ב-1923 מונה למדריך הראשי במכללה לפיקוד ומטה בקאמברלי, שם המשיך לפתח את רעיונותיו ולהרצותם בפני הקצינים המשתלמים במכללה. בקאמברלי גם נפגש לראשונה עם לידל הארט, עמו פעל בשיתוף פעולה בקידום רעיונותיהם (גם לידל הארט היה מהמטיפים למיכון ושריון, ופיתח דוקטרינה דומה לזו של פולר אותה כינה "אסטרטגיה של גישה עקיפה"). ב-1926 מונה פולר לעוזרו של ראש המטה הכללי של האימפריה הבריטית.

ב-1927, עת הוקם "הכוח הממוכן הנסיוני", עליו אך טבעי שיפקד איש-שריון כפולר, לא הסכים לקבל את המינוי שהוצא לו כיוון שטען כי הוא כרוך במשימות אדמיניסטרטיביות רבות מכדי שיוכל להקדיש את עצמו למהות הכוח הנסיוני — פיתוח תורת השריון. יש המייחסים גם את מקרה זה להתנהלותו המוזרה של פולר, והחל מתקופה זו החלה הקריירה שלו להידרדר במהירות. הוא הצהיר על כוונתו לפרוש מהצבא אולם חזר בו במהרה, ומונה לקצין אג"ם בדיוויזיה ה-2. באופן אירוני, על הכוח הנסיוני — שמטרתו למעשה לבחון שיטות בלוחמת שריון — מונה לפקד קולונל קולינס, איש חיל רגלים קלים, שלא עסק בשריון ובטנקים מימיו, וגם פולר עצמו מונה ב-1929 לפקד על חטיבת חיל רגלים ריין השנייה המוצבת בגרמניה, בדרגת בריגדיר גנרל.

כאשר סיים את תפקידו כמפקד חטיבה ב-1930 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל, אולם סירב לקבל את הפיקוד על חיל-המצב הבריטי המוצב במומביי שבהודו, כיוון שחש כי זהו ניסיון להרחיקו מעמדת השפעה. במקום זאת יצא לחופשה ממושכת, במהלכה המשיך לכתוב ולפרסם, וב-1933 פרש סופית מן השירות הצבאי.

רעיונותיו ותרומתו למדע-המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשניתח את הסיבות לנסיגתם של הכוחות הבריטיים (הארמייה ה-5 וחלק מהארמייה ה-3) מהקו באזור סן-קנטן, מדרום לקמברה, במהלך מתקפת האביב הגרמנית, הגיע פולר למסקנה שהן נסוגו בשל שיתוק הפיקוד שלהם. זו הסיבה שבה הסביר גם את הצלחות מדינות ההסכמה בשלהי המלחמה. את התופעה הוא כינה בשם "השיתוק האסטרטגי": כאשר הותקפה המפקדה ונותקה מהכוחות שתחת פיקודה, משיג התוקף הן את ההשפעות הפיזיות שעיקרן חוסר יכולת לתת פקודות או הנחיות, והן את ההשפעות הפסיכולוגיות הנובעות מירידה במורל הכוחות הלוחמים — שתי השפעות המחזקות זו את זו וגורמות למעשה לירידה באפקטיביות הלחימה של המגן שאמורה להביא לכשלונו בקרב.

כל זאת בניגוד לניסיון להביא להכרעת האויב על ידי התנגשות גייסות בגייסות, בסגנון מלחמת ההתשה שהתקיימה במשך רוב שנותיה של מלחמת העולם הראשונה במחיר מיליוני הרוגים ופצועים וללא תוצאות כמעט.

לפי פולר: "קיימות שתי דרכים להרוס ארגון: האחת על ידי שחיקתו המוחלטת, והשנייה על ידי הוצאתו מכלל-פעילות. במלחמה, [הדרך] הראשונה תושג על ידי הרג, פציעה, שבייה ופריקתם-מנשקם של חיילי האויב – לוחמת גוף. [הדרך] השנייה תושג על ידי הוצאה מכלל-פעולה של כוחו לפקד – לוחמת מוח. במקרה של אדם בודד: את השיטה הראשונה ניתן להשוות לסדרה של פציעות קלות שבסופו של דבר תביאנה לדימומו למוות; את השנייה – לירייה בראשו."

פולר הבין כי השיטה הראשונה — שחיקת האויב — תביא לשחיקת כוחותינו גם-כן, וגם אם תכריע אותו תארך זמן רב. לכן חתר לפתח דוקטרינה שתיישם את השיטה השנייה — "השיתוק האסטרטגי".

"תוכנית 1919"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון בוטא לראשונה במסמך שכתב פולר במאי 1918 (לפני סוף מלחמת העולם, כשיד הגרמנים הייתה עדיין על העליונה), שכותרתו "כיצד לנצח במלחמה בשנת 1919 על ידי שימוש נרחב בעוצמת טנקים ובדרכים טקטיות ואסטרטגיות חדשות", או בקיצור — "תוכנית 1919". פולר הגיש את המסמך כתוכנית ממשית, על-בסיס הערכת-מצב מפוכחת, שמטרתה לסיים את המלחמה הממושכת והעקובה מדם בתוך שנה.

הרעיון שהגה פולר מסתמך על ציוד הצבא בטנקים, שתפקידם עם תחילת המלחמה לפרוץ את קווי-החזית ולשעוט לעבר המערכים העורפיים של האויב, שם ממוקמות המפקדות והמרכזים הלוגיסטיים. לפי המקובל באותה התקופה, כבר בדרך-פעולה זו יש מן ההפתעה. עם זאת, ככל האפשר, ישאפו מתכנני ההתקפה לשלב בה תכסיסים והטעיות שיגבירו עוד יותר את בלבולו של האויב, ולהתחילה עם סיום ההכנות לקראתה וללא התרעה טקטית. כשיגיעו הטנקים למערכי העורף, יהיה תפקידם (בעזרת מטוסי הפצצה) לפגוע במפקדות ומרכזים עורפיים אלה, במטרה לגרום לנתק ולאותו "שיתוק אסטרטגי" שיביא, בסופו של דבר, למפלתו של האויב. בקווי התקשורת, קבע פולר, יש לפגוע רק בסוף, על-מנת לאפשר לפניקה להתפשט מהמפקדות אל הכוחות הלוחמים.

הרעיון שהגה פולר הינו אפשרי, כביכול, רק באמצעות הטנק. הטנק חולל מהפכה באמנות המלחמה בגלל ניידותו, ההגנה היחסית שהוא מעניק לצוות וכוח-האש שהוא נושא. הוא מאפשר להפעיל את כוח-האש תוך כדי תנועה מוגנת, באופן דומה לטקטיקה הימית. לכן, הציע, יש להפוך את היוצרות ובמקום שהטנקים יהוו סיוע לרגלים — יש להכפיף את כל חילות היבשה (כולל ארטילריה והנדסה) לסיוע הטנקים.

בהמשך המסמך פירט פולר את תכונותיו של הטנק העתידי הנדרש לצורך מימוש התוכנית, ואת הטקטיקה המתאימה ללחימתם. כמו כן תיאר את אופן שילוב הטנקים עם חיל הרגלים (שיהפוך לחסר-תועלת אלא אם ימוכן, וגם אז יוגבל השימוש בהם רק לסיוע בחדירות טקטיות, החזקת שטח, אבטחת העורף ופעולה בשטח שאיננו עביר לטנקים); עם חיל האוויר (שיצטרך לאבטח, לנווט, להעביר אספקה לעוצבות הטנקים ולסייע להם); ותפקידיהם המתאימים של הארטילריה וחיל שירותי-הצבא (החיל העוסק בתחזוקה ולוגיסטיקה).

במסמכו, שפורסם כאמור לפני שנראה סוף המלחמה, הטיף פולר להצטיידות בהקדם האפשרי בטנקים מהסוג שתיאר (טנקים בינוניים מטיפוס D), וטען כי אם לא יווצרו בכמות מספקת עד ל-1919, בידי הגרמנים עלול להימצא דגם טוב יותר ב-1920: "להשתמש במכונה חדשה טיפין-טיפין פירושו לעשות את האויב לשותף בתכנון. טרם הומצא כלי-הנשק שלא נמצא לו מענה הולם במשך הזמן".

השפעתו על הלחימה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במובנים רבים, התוכנית שהציע פולר הייתה חדשנית ופורצת-דרך במחשבה הצבאית. פרט לרעיון עוצבות הטנקים ומיכון הרגלים, רעיון שילוב טנקים ומטוסים במבצעים ניידים היה התקדמות ניכרת יחסית לטקטיקת הרגלים המבוססת של אותם הימים. למעשה, אפילו הטנק שתיאר פולר במסמך לא יוצר במהלך מספר שנים לאחר שפורסם. עם זאת, בדיעבד ניתן לקבוע כי בתוכנית קיימים פגמים אינהרנטים, כמו ההסתמכות הכמעט-מוחלטת על "עוצבות טנקים" תוך הפחתה יתרה בערכם של החילות האחרים בצוות הקרב המשולב (רגלים, הנדסה וארטילריה), וההתעלמות מתפקידיו האסטרטגיים של המטוס כפי שמקובל לראות אותם היום.

המלחמה הסתיימה כחצי-שנה לאחר שפרסם פולר את תוכניתו, כך שלא הייתה לה הזדמנות לצאת אל הפועל. עם זאת, כיום מקובל לראות במסמך זה כמסמך הברור הראשון של לקחי המלחמה ואת הגרעין ממנו התפתחה תפיסת המלחמה הכוללת של פולר. התוכנית הניחה את היסודות לאינספור שדרוגים באמצעי לחימה, טכנולוגיה וטקטיקה צבאית, ותואמת במידה רבה את דוקטרינת הלחימה של צבאות מודרניים. פולר עצמו הקדיש את יתר שנות חייו לפיתוח הרעיון שביטא בו.

אם כי רעיונותיו של פולר לא התקבלו בזמנם על ידי הבריטים, אימצו אותם הגרמנים (ובראשם היינץ גודריאן, קצין צבא גרמני שהתמחה בלוחמה ניידת) — בחוקרם את כשלונם במלחמת העולם הראשונה — והשתמשו בהם כבסיס לדוקטרינת ה"בליצקריג" שלהם, ששימשה בתחילת מלחמת העולם השנייה. סוג זה של לחימה הדגיש את השימוש ביחידות שריון הנעזרות בסיוע-אוויר קרוב, במטרה לבצע מתקפות מהירות הפורצות דרך קווי-האויב הקדמיים ומביאות לבלבולו, תוך עקיפת ריכוזי-כוחות גדולים, בניגוד לדרך הפעולה הצפויה.

גם בברית המועצות חקרו את רעיונותיו של פולר. לעומת הגרמנים, הצבא האדום בראשות מרשל מיכאיל טוכאצ'בסקי פיתח את תורת לחימת השריון שלו בדוקטרינת מבצעים עמוקים, על-בסיס לקחיהם של תאורטיקנים צבאיים (ובהם טוכאצ'בסקי עצמו) מלחימתם בימי מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים ברוסיה (1918-1922).

במידה לא מעטה טיפוס "מלחמת הבזק", כגלגול של "תוכנית 1919", מצוי בשימוש עוד היום כפי שהדגימו הכוחות האמריקניים במבצעיהם מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 — בדוקטרינה הקרויה "הלם ומורא" (Shock and Awe).

חייו האזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1906 נשא פולר לאשה את מרגריטה אוגוסטה קארנאץ, בת למשפחה גרמנית ממוצא פולני.

ב-1963 זכה פולר במדליית הזהב ע"ש צ'סני (Chesney), מטעם המכון המלכותי של השירותים המאוחדים (מכון בריטי ללימודי ביטחון ואסטרטגיה, הידוע בקיצור RUSI), על הישגיו בכתיבה צבאית.

פולר נפטר באנגליה בשנת 1966, כשהוא בן 87.

עיסוקו באוקולטיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1903, עם הצבתו בחיל-המצב הבריטי בהודו, החל פולר לגלות עניין במיסטיקה ואוקולטיזם: הוא חקר וכתב על דתות המזרח-הרחוק ומנהגיהן. לאחר חזרתו לאנגליה, ב-1906, הוא חבר לאליסטר קראולי, משורר ומיסטיקן בריטי, אותו שיבח פולר על כתיבתו בחיבורו מ-1907: "The Star in the West", על עבודתו של קראולי. יחד הם ערכו את המגזין "The Equinox" שפרסמה תנועתו של קרואלי "Argenteum Astrum" ("כוכב הכסף").

עקב סכסוך משפטי (אשר נסוב, לפי שמועות, סביב יחסי מין הומוסקסואליים, שהיו אסורים לפי חוק בבריטניה באותה תקופה) הסתכסכו פולר וקראולי, ושותפותם הופסקה ב-1911. אז התייחס פולר לחיבורו מ-1907 כ"גיבוב של מילים הכתוב באופן ילדותי". ההשערה היא כי פולר החל לחשוש מפגיעה בקריירה הצבאית שלו, ובשל כך הפנה את עורפו לקראולי ולתנועתו. למרות זאת, המשיך פולר לעסוק במיסטיקה ופרסם עוד מספר ספרים בנושא, בין השאר על בודהיזם, יוגה ותורת הקבלה.

נטייתו לפשיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מהצבא המשיך פולר לעסוק באותם רעיונות אותם פיתח ולהם הטיף במהלך שירותו, במסגרת עיסוקו כעיתונאי ופרשן. עקב קוצר-רוחו מחולשתו של המשטר דמוקרטי באימוץ רפורמות צבאיות, הלך פולר והתקרב לימין הפוליטי בבריטניה. בשנת 1934, חצי-שנה לאחר פרישתו מהשירות הצבאי, הצטרף ל"איחוד הבריטי" (British Union, או BU) — התנועה הפשיסטית הבריטית של אוסוואלד מוסלי, והיה לאחד ממנהיגיה. בכך הפך למוקצה עוד יותר בקרב צמרת הצבא והממשל הבריטי.

הוא שימש ככתב צבאי של ה"לונדון דיילי מייל", ובגישתו הפשיסטית סיקר מאתיופיה את הפלישה האיטלקית ב-1935 ומספרד את מלחמת האזרחים (1935-1939). בתקופה זו פגש מנהיגים פשיסטים ידועים כמו אדולף היטלר, בניטו מוסוליני ופרנסיסקו פרנקו, וכן קצינים בכירים רבים של הוורמאכט, כמו היינץ גודריאן. בספריו וכתביו, במיוחד מתקופה זו, ניתן למצוא רמיזות והערות גזעניות ואף אנטישמיות רבות.

באפריל 1939, כנציג התנועה הפשיסטית בבריטניה, היה אורח-כבוד במצעד ראווה לכבוד יום-הולדתו ה-50 של היטלר. מסופר כי במהלך המצעד, עת צפו בוורמאכט העתיר כלי רכב, שאל היטלר את פולר: "האם אתה מרוצה מילדיך?", שאלה לה ענה פולר: "הוד מעלתך, הם גדלו כל-כך עד שאינני מזהה אותם עוד".

משפרצה מלחמת העולם השנייה ביקש פולר לחזור לשירות צבאי על-מנת לייעץ לפיקוד העליון, אולם סורב. הוא היה נתון תחת פיקוחם של שירותי הביטחון הצבאיים בבריטניה, אולם ביוני 1940, עת נעצרו ונכלאו חברי התנועה הפשיסטית בה היה חבר גם פולר, הוחלט שלא לעצרו בשל עברו הצבאי. במהלך המלחמה מיתן מעט את עמדותיו הפשיסטיות, אולם בכתביו עדיין נטה לגישה גזענית. כל אותו הזמן המשיך להיות כותב פורה בתחומים רבים. במלחמה חזה בפעם הראשונה בהתגשמותם של רוב רעיונותיו הצבאיים בשדה-הקרב — באופן אירוני — על ידי גרמניה הנאצית, אויבת ארצו.

לאחר המלחמה הקדיש עצמו לכתיבה בענייני היסטוריה צבאית, וב-1948 פרסם את אחד המחקרים המקיפים הראשונים אודותיה, בחוקרו את הטקטיקות והאסטרטגיות ששימשו בה — שבחלקן נסמכו על רעיונותיו שלו. כתביו ההיסטוריים, למרות שנגועים בהערות גזעניות (כמו הטלת האשמה על פריצת המלחמה על "היהודי הבינלאומי", וכן התייחסות לסובייטים כמונגולואידים), ידועים בניתוחים צבאיים מזהירים ומדויקים, המשמשים בלימוד ומוצאים לאור גם היום.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, פולר היה כותב פורה ביותר: הוא כתב כ-45 ספרים ופרסם עשרות מאמרים. הרשימה הבאה היא רשימה חלקית של ספריו.

נושאי צבא והיסטוריה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tanks in the Great War (1920)
  • The Reformation of War (1923)
  • The Foundations of the Science of War (1926)
  • On Future Warrfare (1928)
  • The Generalship of Ulysses S. Grant (1st: 1929, rev.: 1958)
  • War and Western Civilization (1932)
  • The Dragon's Teeth: A Study of War and Peace (1932)
  • Grant & Lee: a study in personality and generalship (1933)
  • Memoirs of an Unconventional Soldier (1936)
  • The First of the League Wars (1936)
  • Armoured Warfare: An Annotated Edition of Lectures on F.S.R. III (Operations Between Mechanized Forces) (1936)
  • Machine Warfare (1942)
  • The Second World War, 1939-1945: a strategical and tactical history (1948)
  • The Decisive Battles of the Western World and their Influence upon History, 3 vols. (1954-6)
  • The Generalship of Alexander the Great (1958)
  • Julius Caesar: man, soldier and tyrant (1965)

רוחניות ומיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Star in The West: a critical essay upon the works of Aleister Crowley (1907)
  • Yoga: a study of the mystical philosophy of the Brahmins and Buddhists (1925)
  • The Secret Wisdom of the Qabalah: A Study in Jewish Mystical Thought (1937)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר, לוחמת שריון (מהדורה שנייה באנגלית מ-1943), הוצאת מערכות (1980).