ג'וני גריפין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וני גריפין

ג'ון ארנולד גריפין השלישיאנגלית: John Arnold Griffin III ‏;24 באפריל 1928 - 25 ביולי 2008) היה סקסופוניסט טנור אמריקאי שהשפיע רבות על הבי בופ וההארד בופ. בעיני חלק מהמבקרים הוא נחשב לסקסופוניסט המהיר ביותר, אפילו מהיר יותר מצ'ארלי פרקר, ובאופן כללי לאחד המוזיקאים המהירים ביותר בג'אז, יחד עם מוזיקאים דוגמת פרקר, ארט טייטום ודיזי גילספי, הן מבחינה טכנית והן מבחינת זריזות האלתור. בעצמו אמר כי "אני אוהב לנגן מהר, זה מרגש אותי. אני צריך לשלוט את בעצמי, לרסן את עצמי, אבל כשמחלקת הקצב מתחילה אני רוצה להתפוצץ."

חייו ונגינתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גריפין החל בנגינת הקלרינט, לאחר מכן עבר לנגן באבוב ומהאבוב עבר לנגן בסקסופון אלט. בטנור החל לנגן רק זמן קצר לאחר שהצטרף לתזמורת של ליונל המפטון, שם ניגן לצידו של ארנט קוב. בהיותו בן 15 בלבד ניגן בהרכב יחד עם טיי בון ולטר.

לאחר שניגן זמן מה עם התזמורת של המפטון, תוקפה בה הקליט מספר הקלטות כולל אחת בה היה בן 17 בלבד, עבר לנגן בתזמורת של ג'ו מוריס אותו הכיר אצל המפטון. לאחר מכן הוא ניגן במבשרי הג'אז של ארט בלייקי מספר חודשים, ב-1957. בשנת 1958 ניגן בהרכבים שונים של הפסנתרן ת'לוניוס מונק. בתקופה זו הוא גם הקליט עם קלארק טרי אלבום שהצליח למדי. מחלקת הקצב שלהם הורכבה מפילי ג'ו גונס בתופים, פול צ'יימברס בקונטרבס, ובפסנתר וינטון קלי. ב-58' הוא גם ניגן עם נט אדרלי. בשנות השישים המאוחרות הוא חזר לנגן עם מונק, ועם אדרלי בסוף שנות השבעים.

כמוביל אלבומו "introducing JOHNNY GRIFFIN" שיצא באפריל, 1956 עם מקס רואץ' בתופים, וינטון קלי בפסנתר, וקרלי ראסל בבס, זיכה אותו בהוכרה. את האלבום "A Blowing Session" (‏1957) הוא הוביל. באלבום זה הוא מנגן יחד עם הסקסופוניסטים ג'ון קולטריין והאנק מובלי, החצוצרן לי מורגן בלייקי בתופים, צ'יימברס בבס וקלי בפסנתר. בסוף שנות החמישים עזב את ארצות הברית ועבר לאירופה.

בתחילת שנות השישים שיתף פעולה עם נגן הטנור אדי לוקג'ואו דייויס (Eddie Lockjaw Davis) בהרכב "הטנורים הקשוחים" (Tough Tenors). הם הקליטו כעשרה אלבומים בין השנים 1960-1962 וההרכב זכה להצלחה מסחרית.

באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה גריפין, מלבד הופעותיו האישיות בבמות שונות, היה לבחירה הראשונה של מוזיקאים הבאים מארצות הברית להופיע באירופה ומחפשים סקסופוניסט. גריפין עבר לדור בצרפת ב-1963 אותה עזב לטובת הולנד ב-1978, ועד מותו הוא המשיך להקליט ולהופיע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]