ג'וני קרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'וני קרסון, 1965
ג'וני קרסון, תצלום משנות ה-90

ג'וני קרסוןאנגלית: Johnny Carson‏; 23 באוקטובר 1925 - 23 בינואר 2005) היה קומיקאי ומנחה טלוויזיה אמריקני. הנחה את תוכנית האירוח המרכזית של רשת NBC - הטונייט שואו - בשנים 1962-1992.

נעוריו ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרסון נולד בעיר קורנינג שבמדינת איווה, גדל בנורפוק שבנברסקה והופיע כקוסם מגיל צעיר. בשנים 1943-1946 שירת בחיל הים האמריקני, ובשנת 1949 סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת נברסקה.

בשנת 1950 הנחה תוכנית בוקר בערוץ טלוויזיה מקומי בנברסקה, ובשנת 1951 החל להנחות תוכנית קומית בערוץ טלוויזיה מקומי בלוס אנג'לס. בשנת 1953 הצטרף ככותב לצוות התוכנית של הקומיקאי רד סקלטון, ובשנת 1954 החל להנחות את התוכנית כמנחה אורח. בשנים 1954-1962 הנחה שני שעשועונים ותוכנית אירוח.

הטונייט שואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרסון החל להנחות את הטונייט-שואו ב-2 באוקטובר 1962. הוא החליף את ג'ק פאר, שעבר להנחות תוכנית אחרת ברשת NBC. אורחו הראשון היה הקומיקאי גראוצ'ו מרקס. תוכנית האירוח שלו כללה מונולוג פתיחה קומי, ראיונות, מערכונים והופעות מוזיקליות - פורמט שהפך לסטנדרט מקובל בכל תוכנית אירוח בעולם. קרסון זכה למשכורת הגבוהה ביותר בתקופתו: בשנות השבעים הרוויח 2 מיליון דולר לשנה, ובשנות השמונים הרוויח 5 מיליון דולר לשנה. הוא זכה בשישה פרסי אמי.

תוכניתו של קארסון הייתה לפופולרית במיוחד ומליוני צופים ישבו מול מקלטי הטלוויזיה לחזות בו. המחשת הפופולריות הרבה שלו ניתנת להבנה בתוצאותיה של בדיחה תמימה שסיפר קרסון במונולוג הפתיחה שלו ב-1973, בצטטו דברי ביקורת של חבר קונגרס על הממשלה כי עקב פיגור בתהליך המכרז הממשלה עלולה לגרום למחסור בנייר טואלט. בעקבות בדיחה זו נרשמה פניקה רבה בקרב הציבור אשר מיהר להצטייד בנייר הטואלט ובכך גרם למחסור[1]. מיליוני האנשים אשר מיהרו בעקבות תוכניתו של קרסון להצטייד בנייר טואלט הפכו את הבדיחה לנבואה המגשימה את עצמה, אך בכך גם הדגימו היטב את כוחה של הטלוויזיה ואת הפופולריות הרבה של תוכניתו.

קרסון הזמין מנחים אורחים, שהנחו את התוכנית בימי שני. הקומיקאית ג'ואן ריברס הייתה המנחה האורחת הקבועה מספטמבר 1983 עד שנת 1986. ג'יי לנו נבחר למנחה האורח הקבוע בשנת 1987. בשנת 1980 משך התוכנית קוצר, מ-90 ל-60 דקות. המנחים האורחים העיקריים: ג'ואי בישופ (177 הופעות), ג'ואן ריברס (93), בוב ניוהארט (87), ג'רי לואיס (52) ודייוויד לטרמן (51).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949, קרסון התחתן עם חברתו מהאוניברסיטה, ג'ואן וולקוט, ונולדו להם שלושה בנים (בנם ריצ'רד נהרג בתאונת דרכים בשנת 1991). בשנת 1963 התגרש, והתחתן עם ג'ואן קופלנד. בשנת 1972 התגרש, והתחתן עם הדוגמנית ג'ואנה הולנד. בשנת 1985 התגרש, ובשנת 1987 התחתן בפעם הרביעית, עם אלקסיס מאס.

קרסון היה משקיע עיקרי ביצרנית הרכב דה לוריאן, שלא זכתה להצלחה מסחרית ונסגרה, ובשנת 1982 נתפס נוהג בשכרות במכונית דה לוריאן. אחד מתחביביו העיקריים היה אסטרונומיה.

הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרסון פרש ב-22 במאי 1992. רשת NBC בחרה בג'יי לנו כמחליפו, למרות שהבטיחה את התפקיד לדייוויד לטרמן, שהנחה את תוכנית האירוח המאוחרת של הרשת (לייט נייט). קרסון המליץ ללטרמן לעזוב את הרשת, ולטרמן החל להנחות תוכנית מקבילה (לייט שואו) ברשת המתחרה CBS. קרסון פרש לחלוטין מעסקי הבידור, וסירב להופיע במשדרים מיוחדים (ספיישלים) של הרשת. עם זאת, הוא הסכים להופיע בתוכניתו של לטרמן, והיה כותב בדיחות עבורו. ב-2002 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית. ב-23 בינואר 2005 נפטר בבית חולים בלוס אנג'לס, כתוצאה ממחלה שמקורה בעישון. גופתו של קארסון נשרפה והאפר נמסר לרעייתו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]