ג'ונתן סוויפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: עברית, תרגמת, כתיבה לא ברורה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
ג'ונתן סוויפט

ג'ונתן סוויפטאנגלית: Jonathan Swift;‏ 30 בנובמבר 1667 - 19 באוקטובר 1745), סאטיריקן, מסאי, משורר ואיש דת אנגליקני. חיבורו המפורסם ביותר הוא הסאטירה "מסעי גוליבר". למרות שפרסם יצירות רבות, אף לא אחת מהן התפרסמה בשמו האמיתי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוויפט נולד להורים אנגלים בדבלין, בירת אירלנד. הוא היה הילד השני והבן היחידי להוריו. אביו, עורך הדין ג'ונתן סוויפט, מת כמה חודשים לפני לידת בנו, והותיר את אשתו וילדיו במצב כלכלי קשה. סוויפט גדל אצל דודו, וחש ממורמר על היותו "הקרוב העני" ועל תלותו המוחלטת בדודו כדי לקבל חינוך נאות. למרות זאת, קיבל את החינוך הטוב ביותר שהיה אפשר לקבל באירלנד באותה תקופה. הוא בילה את ילדותו בבית הספר היסודי "קילקני" ואת נעוריו ב"טריניטי קולג'". הוא לא אהב את הלימודים, ולא הצטיין בהם. הוא סיים את לימודיו הודות לסלחנות שגילו כלפיו. הוא היה אמור להתחיל למלא תפקיד של כומר אנגליקני, אך דחה את תחילת הכהונה, ונסע לאנגליה כדי לשרת כמזכירו של סר ויליאם טמפל. טמפל היה אחד המדינאים האנגלים החשובים ביותר במאה השבע עשרה וחבר קרוב של ויליאם מאורנג'. סוויפט חי בביתו של טמפל במשך כמה שנים. במהלך הזמן הזה הפך טמפל לדמות חשובה ומשפיעה הן על חייו של סוויפט והן על כתיבתו. בסופו של דבר חזר לאירלנד כדי לחפש עבודה ככומר. מאז ועד סוף ימיו נע סוויפט הלוך וחזור בין אירלנד לאנגליה.

שנינותו יוצאת הדופן של סוויפט, דעותיו הקיצוניות וסגנונו חסר המעצורים גרמו לכך שהיה אדם אהוד מאוד ושנוא מאוד בעת ובעונה אחת. הוא היה חבר בכמה מהחוגים הספרותיים המובילים, ביניהם חוג אליו היו שייכים גם אלכסנדר פופ, ויליאם קונגריב, ג'וזף אדיסון וסר ריצ'רד סטיל. כמו כן היה פעיל מאוד בזירה הפוליטית. הוא השתמש בכתיבתו החריפה כדי לתקוף את אויביו הפוליטיים. דבר זה גרם לעיכוב קידומו בכנסייה ולחזרתו שוב ושוב לאירלנד, מקום בו הרגיש אומלל. אולם גם באירלנד הפך מעורב בחיים הפוליטיים וניכרה לו השפעה רבה בעיקר בהשראת המרד האירי נגד אנגליה. בזכות תרומתו הרבה למטרה האירית הפך סוויפט לגיבור אירי, על אף מוצאו האנגלי.

בזכות התיעוד הנרחב שהשאיר סוויפט על חייו, יש בידינו מידע רב על-אודותיהם, במידה רבה יותר מאשר על רבים מבני זמנו. בכל זאת, חיי המשפחה שלו ויחסיו האינטימיים נותרו בגדר חידה. ידוע כי הופרד מאמו בגיל צעיר. יש שאומרים כי נחטף על ידי האומנת שלו, ולפיכך היא גידלה אותו מגיל שנה ועד גיל שלוש. ידוע שאמו חזרה לגור בלסטר כאשר היה בן שש, ואילו הוא נשאר לחיות עם דודו. בכל מקרה, נראה שסוויפט לא זכה מעולם לסביבה משפחתית יציבה. חוקרים רבים רואים בכך את הסיבה העיקרית לציניות שלו ולהתנגדותו להינשא ולהוליד ילדים.

International Mag Jonathan Swift.jpg

יחסיו עם נשים היו מורכבים ופעמים רבות מצאו ביטוי ביצירותיו. היו שלוש נשים עיקריות בחייו: ג'יין וורינג (ורינה), אסתר ג'ונסון (סטלה) ואסתר ואנהומריג (ונסה). סוויפט התאהב בוורינה כאשר היה כומר צעיר בקהילה הקטנה של קילרות. סירובה להינשא לו עשוי להיות הסיבה להחלטתו לא להינשא לעולם. סטלה הייתה בת שלוש-עשרה כאשר פגש אותה בביתו של מיטיבה – ויליאם טמפל. הוא הוקסם מהאינטליגנציה הגבוהה ומיכולות השיחה יוצאות הדופן שלה. ידידותם האמיצה נמשכה מעל שלושים שנה והסתיימה כאשר מתה סטלה, בשנת 1728. סוויפט החשיב מאוד את ידידותה של סטלה, ודאג לנקוט בצעדים כדי להבטיח שהיא תמיד תהיה קרובה אליו. הוא כתב לה שירים רבים, התכתב איתה בקביעות וכתב יומן שהיה ממוען אליה. למרות חיבתו כלפיה ואהבתה אליו, אין הוכחה שהם נישאו, למרות שקיימת טענה שהם נישאו בשנת 1716. ונסה הייתה בת עשרים בשנת 1708, כאשר סוויפט פגש אותה לראשונה בלונדון. היא התאהבה בו ועקבה אחריו עד לאירלנד, אך הוא לא היה מעוניין ביחסים מעבר לידידות, כפי שהוא הבהיר בשיר משנת 1727קדנוס וונסה – אשר כתב עבורה.

במהלך חייו סבל מהתקפות חזקות של מחלת מנייר, אשר תסמיניה כוללים סחרחורת, בחילה והתחרשות. לקראת סוף חייו החל לסבול גם מאובדן זיכרון, ראייה חלשה ומצבו הנפשי הידרדר. הוא בילה את רוב זמנו בבדידות והתנהגותו הפכה קפריזית. בשנותיו האחרונות מונו לו אפוטרופוסים ובשנת 1742 ביקשו אפוטרופוסיו מהרשויות להכיר בו כבלתי שפוי. הוא מת בשנת 1745 ונקבר בקרבת סטלה. מעל קברו הוצב האפיטף הלטיני אשר כתב בעצמו למטרה זו: ‎Ubi saeva indignatio ulterius cor lacerare nequit‎ - "המקום שבו התרעומת לא תוכל עוד לקרוע את לבו".

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו נקרא מכתש סוויפט שעל פני דימוס, אחד משני ירחי המאדים.

מיצירותיו הבולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרב הספרים (1697) - ביקורת על המלחמה שניתשה בזמנו של סוויפט בין אלו שהאמינו בעליונות אנשי העת העתיקה לבין אלו שהאמינו בעליונות אנשי העת החדשה.
  • מעשה בגיגית (1704) - משל סאטירי משעשע ובו מתואר ניצול מושחת של הדת, לצד אירוניה ופארודיה על האבסורד שבספרות.
  • מסעי גוליבר (1726) - סיפור הרפתקאות של מסע לארצותיהם של ננסים, ענקים, אנשי מדע החיים באי מעופף וסוסים מדברים, שחברתם התרבותית מוצגת בניגוד לחברה הברברית של בני האדם שחיים בקרבם. ארבעת המסעות מהווים סאטירה נוקבת על המין האנושי, אולם היצירה מכילה גם חלקים המרמזים שסוויפט היה מיזנטרופ, פסימיסט וציניקן, כפי שנאמר עליו לא פעם.
  • הצעה צנועה (1729) - פמפלט סאטירי המבקר את היחס לאירים על ידי הצעה רציונלית וכביכול רצינית להתמודד עם ריבוי האוכלוסייה באירלנד באמצעות קניבליזם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ונתן סוויפט בוויקישיתוף