ג'ורג'ה אנסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ורג'ה אנסקו

ג'ורג'ה אנסקו (רומנית: George Enescu, תעתיק פונטי: ˈd͡ʒe̯ord͡ʒe eˈnesku, מוכר בצרפת כ-Georges Enesco; ‏ 19 באוגוסט 1881 - 4 במאי 1955), מלחין, כנר, מחנך, פסנתרן, ומנצח רומני.

אנסקו נולד בכפר קטן בשם ליווני-ורנאב (Liveni-Vîrnav) בדרך המובילה ליריד דאראבאן, במחוז בוטושאן. הכפר קרוי כעת על שמו. בבית איכרים, אחד מעשרות בתי הכפר, התגוררו הוריו, קוסטקה ומאריה אנסקו ובנם, שקיבל עם לידתו את השם גאורגה (Gheorghe), היה הילד השמיני והראשון ששרד בחיים. מאוחר יותר העניקו ההורים לילדם את כינוי החיבה ז'ורז'אק (Jorjac). האב, שהצטיין במוזיקליות שלו, נשלח בנעוריו ללימודי כמורה בסמינר, אך עזב אותו לטובת משרה של מורה וגם את זאת עזב, כדי להיות חוכר אחוזה חקלאית. לאב היה קול טנור נאה וניגן בכינור והאם, בת של כומר, שרה בקולה וגם ניגנה בפסנתר[1].

לימודיו, מופעיו והיצירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנסקו הפגין כבר בילדותו נטייה חזקה למוזיקה. הוא התחיל את לימודי הנגינה בכינור בגיל 4 וכעבור שנה כבר הופיע בקונצרט בניצוחו של אדוארד קאודלה. בין השנים 1888 - 1894 למד בקונסרבטוריום של וינה ובין מוריו היו יוזף הלמסברגר (כינור) ורוברט פוקס (הלחנה). הוא השתלב במהירות בחיי המוזיקה של וינה וכבר בגיל 12 ניגן בקונצרטים והגיש אינטרפרטציות ליצירות של יוהנס ברהמס, פבלו סרסטה, פליקס מנדלסון-ברתולדי ועוד. ביצועיו הלהיבו את הציבור ואת העיתונות.

לאחר שסיים את לימודיו בקונסרבטוריום של וינה עם מדליית כסף, המשיך ללמוד בשנים 1895 - 1899 בקונסרבטואר של פריז בהדרכתם של ארמנד מרסיק (כינור), אנדרה ז'דאלז' (קונטראפונקט), ז'ול מאסנה וגבריאל פורה (הלחנה).

ג'ורג'ה אנסקו מנגן יחד עם אליסאבטה, מלכת רומניה ודימיטריה דיניקו

ביום 16 בפברואר 1898 הופיע לראשונה כמלחין, בתזמורת קולון בפריז. הוא הופיע עם הסויטה הסימפונית אופוס 1, פואמה רומנית. באותה שנה התחיל לנצח על קונצרטים בבוקרשט וניגן ברסיטלים לכינור. הוא זכה להערכתה של אליסאבטה, מלכת רומניה, שהייתה חובבת אומנות ונהגה לזמן אותו לביצוע יצירות כינור בארמון פלש בסינאיה.

יצירותיו הידועות יותר הן מתחילת המאה ה-20, רפסודיות רומניות וסויטה מספר 1 לתזמורת. פעילותו המוזיקלית נמשכה לסירוגין בבוקרשט ובפריז, הוא יצא לסבבי הופעות בארצות אירופה עם שותפים נודעים כמו אלפרדו קאזלה, פאבלו קזאלס, פייר פורנייה ריכארד שטראוס ועוד.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נשאר אנסקו בבוקרשט וניצח על הסימפוניה התשיעית של בטהובן, על יצירות של ברליוז, דביסי ווגנר, וגם על יצירות משלו כמו הסימפוניה השנייה וסוויטה לתזמורת מספר 2. באותו זמן נפתחת תחרות ההלחנה על שמו. לאחר המלחמה חזר לחיים, שחלק בין רומניה לבין צרפת. מאותה תקופה זכורות האינטרפרטציות שלו לפואמה לכינור ולתזמורת של ארנסט שוסון ולסונאטות ויצירות הסולו לכינור של באך. הוא נסע כמה פעמים לארצות הברית, שם ניצח בשנת 1923 על תזמורת פילדלפיה ובשנת 1938 על הפילהרמונית של ניו יורק.

אנסקו המורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין תלמידיו מונים את הכנרים כריסטיאן פרה (Christian Ferras), עברי גיטליס, ארתור גרומיו, יהודי מנוחין, סנדו אלבו. האחרון היה קשור אליו במיוחד והתייחס אליו כאל אביו הרוחני.

"עבורי, אנסקו ישאר תמיד אחד הפלאים הגדולים של העולם. האופי שלו וקלסתרו חרוטים בנשמתי כמו עץ או הר מסינאיה. שורשיו החזקים ואצילות נפשו מוצאם מארצו, ארץ בעלת יופי שאין שוה לו." על החתום יהודי מנוחין.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בדצמבר 1937 נשא לאישה את מריה טסקנו רוסטי, הנסיכה קנטקוזינו, אהובתו לסירוגין במשך כשלושים שנה.

לאחר התבססות הדיקטטורה הקומוניסטית ברומניה, גלה ממנה אנסקו והתיישב סופית בפריז, שם מת בלילה שבין 3 ו-4 במאי 1955. נקבר בפר לשז.

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האופרה אדיפוס Oedipus, על פי סופוקלס, הולחנה בין השנים 1921 -1931. את היצירה הקדיש אנסקו לאשתו, מריה טסקאנו רוסטי Maria Tescanu Rosetti, הידועה כנסיכה "מרוקה קנטקוזינו", ממלוות המלכה. רוסטי הייתה בעבר נשואה לאחר, ולאחר נשואיה ניהלה רומן סוער עם הפילוסוף נאיה יונסקו.כשעזב אותה, שפכה חומצה על עצמה ונפגעה בפניה. כאשר שמע זאת אנסקו, שב מיד מפריז לבוקרשט והתייצב לצד רוסטי, בה היה מאוהב. הלברית של האופרה נכתב על ידי אדמונד פלג. הצגת הבכורה שלה הייתה בפריז ב-3 במרץ 1936, כשהטנור בתפקידו של אדיפוס היה אנדרה פרנה Andre Parnet. הצגות האופרה נקטעו עם התחלת מלחמת העולם השנייה וכיבוש פריז על ידי הגרמנים.
  • רביעית מיתרים מספר 2
  • סימפוניה קאמרית עבור 12 כלי סולו
  • ווקס מאריס, פואמה סימפונית עבור סופרן, טנור, מקהלה ותזמורת
  • סימפוניה מס' 4 וסימפוניה מס' 5, לא זכו להשלמה בחייו, אך מאוחר יותר הכין אותן לתזמורת המלחין פסקל בנטויו Pascal Bentoiu.

ההנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקרשט יש מוזיאון על שם "ג'ורג'ה אנסקו". באזור אונשט Oneşti יש אחוזה בשם טסקאן Tescani, שנתרמה על ידי אנסקו למדינה הרומנית בתנאי שיוקם בה מרכז תרבות עבור אומנים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 אכן נפתח שם מרכז ליצירה וכל שנה יש בו כינוס בנושא הציור וכינוס בנושא פילוסופי. בסינאיה יש בית המוקדש לזכרו של אנסקו. בארמון קנטקוזינו Cantacuzino (כשם בעלה הראשון של אשת אנסקו), שוכן "מוזיאון המוזיקה". התזמורת הפילהרמונית שבסיסה באתנאול רומן Ateneul Român נושאת את שמו. לאחרונה שונה שם נמל התעופה הבינלאומי בבקאו ל"נמל התעופה ג'ורג'ה אנסקו".

הכנר והמלחין הבלגי אז'ן איזאיי הקדיש את הסונאטה לכינור סולו מס' 3, "באלאדה", לאנסקו.

מ-5 בספטמבר 1958 נערך בבוקרשט כל שנתיים-שלוש הפסטיבל הבינלאומי ג'ורג'ה אנסקו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • George Bălan "Enescu", Editura Tineretului, 1963.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ George Bălan "Enescu", Editura Tineretului, 1963 עמודים 11-12. (ברומנית)