ג'ורג' אורוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ורג' אורוול

ג'ורג' אורוולאנגלית: George Orwell;‏ 25 ביוני 1903 - 21 בינואר 1950) הוא שם עט של הסופר האנגלי אריק ארתור בְּלֵייר (Eric Arthur Blair).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריק ארתור בלר נולד במוטיהרי אשר בהודו. אביו היה פקיד במערכת השלטון הבריטי בהודו. ב-1904 חזרה אימו לאנגליה, ולקחה איתה את אריק בן השנה ואת אחותו. אביו נשאר בהודו עד לפרישתו ב-1912. כתלמיד מוכשר קיבל בלר מלגות, תחילה בגיל 8 לבית ספר הפרטי סט' סיפריאנס ואחר כך לאיטון. במהלך שהותו באיטון הזניח בלר את לימודיו - בבחינות הגמר סיים 138 מתוך 167.

בניגוד לרוב בוגרי איטון, שפנו לאוניברסיטת אוקספורד או לאוניברסיטת קיימברידג', התגייס בְּלֶר למשטרה בהודו ושירת בבורמה במשך 5 שנים עד 1927, אז התפטר הן משום שחש כי השרות במשטרה גורם לו לסטות מיעודו בחיים להיות סופר, והן משום שחש כי הוא משרת מערכת שאינו מאמין בה יותר. המסה הריגת פיל מתארת דרך אפיזודה מחייו כשוטר בבורמה את תיעובו את המשטר הקולוניאלי הבריטי.

בבורמה החלה התפתחותו הפוליטית של בְּלֶר כאיש שמאל. הוא הרגיש שהקיום של האימפריה הבריטית מבוסס על ניצול, בין אם ניצול הבורמזים ובין אם ניצול מעמד הפועלים הבריטי. בשנתיים הבאות חי בלר בעוני מבחירה, הוא חפץ להתקרב למעמד הנמוך ולהתגבר על הרתיעה ממנו שהושרשה בו. לאחר שחי בלונדון ובפריז עם פרוצות וקבצנים כתב את הספר "דפוק וזרוק בפאריס ובלונדון" (1933) על שהותו ברובעי העוני. הספר פורסם תחת שם העט ג'ורג אורוול. אורוול היה אדם צנוע וביישן, תיעב עסקנות ספרותית, והיה בודד למדי רוב שנותיו. הוא נישא פעמיים וכמה שנים לפני מותו אף אימץ בן.

בשנים הבאות כתב כמה ספרים: ביניהם את "ימים בורמזיים" (1934), "שאו את נס האספידיסטרה" (1936), שראה אור בעברית (כנרת, 1989), ואת "הדרך לרציף ויגן" (1937) על חיי הכורים בצפון אנגליה ועל התפתחות גישתו של אורוול כלפי הסוציאליזם. במהלך שנות ה-30, ועד לסוף חייו, פרסם גם מאמרים רבים, ביקורות ספרים וסרטים. למרות שחלק גדול מפרסומיו הופיע בפורומים שמאליים, רבים מהם לא התקבלו בעין יפה בקרב הסוציאליסטים האנגלים, שאותם ביקר לעתים קרובות.

בשנת 1936 עזב אורוול לספרד כדי לכתוב כעיתונאי על מלחמת האזרחים בספרד. כאשר הגיע לשם החליט להצטרף לכוחות הרפובליקנים, וצורף לשורות מיליצית POUM המרקסיסטית. הוא קיבל הדרכה צבאית בסיסית, נשלח להילחם ונפצע בצוואר. לאחר כמה חודשים חזר לברצלונה ולחרדתו גילה כי העיר שבה למצבה הבורגני הקודם. לא רק זאת אלא שהמיליציה שבה שירת הואשמה באותו זמן בהיותה פשיסטית. אורוול ברח לצרפת ופרסם ב-1938 את הספר הומאז' לקטלוניה (מחווה לקטלוניה), שבו תיאר את חוויותיו מהחזית ומברצלונה ואת מסקנותיו הפוליטיות ממלחמת ספרד. אוסף המאמרים בבטן הלוויתן הופיע ב-1940, וכלל שלושה מאמרי ביקורת ספרותית ותרבותית משפיעים. מסוף 1940 עד 1943 הועסק אורוול ב-BBC בהפקת תוכניות ששודרו להודו בזמן מלחמת העולם השנייה. לאחר שעזב את ה-BBC ועד תחילת 1945, שימש אורוול כעורך הספרותי של העיתון "טריביון", שבו גם היה לו טור קבוע. ב-1945 פרסם מאמר נגד אנטישמיות, בו כינה את התופעה "מחלה" וקרא לפתוח במאמץ מחקרי לגילוי מקורותיה והסיבות להתגברותה באנגליה, מתחילת מלחמת העולם השנייה.‏[1]. עם תום מלחמת העולם שירת אורוול ככתב של ה"אובזרבר" באירופה הכבושה.

האירועים שחווה בספרד הפכו את אורוול למתנגד נחרץ למשטר הסטליניסטי בברית המועצות. בין היתר, ב-1 בספטמבר 1944 פרסם מאמר חריף על אדישותה של ברית המועצות לקורבנות הפולנים הרבים שלהם נמנעה מלסייע במאבקם בצבא הכיבוש הגרמני. במיוחד תקף את עמיתיו העיתונאים, שנמנעו מלהביא מידע זה לקוראיהם.

דעותיו על כישלון הניסיון הסובייטי בוטאו באלגוריה "חוות החיות", שיצאה לאור ב-1945, ומתוכה לקוח המשפט הנודע "כל החיות שוות, אך יש חיות ששוות יותר". בשל הביקורת החריפה שכולל הספר על מימוש הקומוניזם בברית המועצות, ניסו תומכי ברית המועצות בבריטניה, ומו"לים בעלי נטיות שמאליות, להניא את אורוול מפרסום ספרו. בשנת 1946 כתב: "הדבר שהכי רציתי לעשות לאורך כל עשר השנים האחרונות הוא להפוך כתיבה פוליטית לאמנות".

בשנת 1949 יצא לאור ספרו הדיסטופי הנודע "1984". ספר דמיוני זה מציג שלטון טוטליטארי קיצוני, ומתאר מציאות מפחידה אשר בה אסורה אפילו מחשבה אשר אינה תואמת את קו המפלגה. הספר שימש עבור רבים אזהרה חריפה כנגד הקומוניזם. התיאור של חוסר האינדיווידואליות ושטיפות המוח הבלתי פוסקות, חוסר הפרטיות, הרעיונות הפילוספיים ומושגים כחדר 101, שיחדש, האח הגדול ומשטרת המחשבות חדרו לשיח התרבותי והשפיעו עליו השפעה עצומה, עד כדי כך שעולם הדומה לתיאור זה מכונה לעתים "אורווליאני".

ג'ורג אורוול נפטר בלונדון ב-1950, משחפת[2] (שבה לקה כנראה בתקופה אותה תיאר בספר "דפוק וזרוק בפאריס ובלונדון").

כתבים עיקריים של ג'ורג' אורוול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים נוספים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מדוע אני כותב ועוד מסות - מבחר מאמרים, תרגם אפרים ברוידא, הוצאת עם עובד, 1984.
  • מתחת לאף שלך - מבחר מאמרים - תרגם יועד וינטר-שגב, הקדמה והערות היסטוריות מאת גיורא גודמן, הוצאת דביר, 2005.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביבה קרינסקי, בעקבות הכוכב האבוד - עיון והנחיה בקריאת הנסיך הקטן, תל אביב: אור-עם, 1992 (בפרק: "התשובה שמציבים לעולם ג'ורג' אורוול (1984), אלבר קאמי (הדבר) ואנטואן דה סנט אכזופרי (הנסיך הקטן)")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]