לורד ביירון

ג'ורג' ביירון

ג'ורג' גורדון ביירון (באנגלית: George Gordon Byron;‏ 22 בינואר 1788 - 19 באפריל 1824) מגדולי המשוררים הרומנטיים האנגלים. ירש בגיל צעיר את תואר האצולה לורד.

ביוגרפיה

אביו מת כשהיה ביירון בן 3 אימו הייתה רברבנית ובעלת מזג קשה, היא חששה שמא בנה יגדל להיות מושחת ובזבזן כאביו ועם זאת התגאתה בו עד מאד, כי כל חייו היה יפה תואר מאד, אך הוא נולד קלוט רגל, מום מולד שמשמעותו כף רגל מקוצרת ובדרך כלל פונה פנימה, ודבר זה אימלל אותו לעתים קרובות אך זה לא מנע ממנו להיות שחיין מצטיין ושחקן קריקט נחוש בדעתו להוכיח שאינו נכה.

ביירון הוכר לאחר מותו כמשורר שמצטיין ביפי ודקות ההבעה. למרות חייו ושירתו, שנטען עליהם כי הם בלתי מוסריים, הייתה לשירתו השפעה על התנועה הרומנטית באנגליה ומחוצה לה. ביוגרפיות רבות נכתבו עליו ועל אישיותו.

את ספר שיריו הראשון "שעות עצלות" פרסם כשהיה סטודנט באוניברסיטת קיימברידג' אך הוא ספג בקורת קשה על ספר ביכורים זה, עליה הגיב בסאטירה שקרא לה "משוררים אנגלים ומבקרים סקוטים" שפרסם ב-1809.

ב-1811 נכנס כחבר בבית הלורדים, לאחר מסע בארצות אירופה הקלאסיות וב-1812 פרסם את החלקים הראשונים של יצירתו הלירית "העלייה לרגל של האביר הרולד", שיר שמתאר את מה שעובר על אדם הולל, ששבע מתענוגות .

בשנת 1815 נשא אישה עשירה בשם אן איזבלה מילבנק, שילדה לו את בתו החוקית היחידה עדה לאבלייס. אשתו של ביירון נטשה אותו כעבור זמן קצר על רקע יחסיו עם אחותו למחצה, דבר שגרם לשערוריה חברתית באנגליה השמרנית. על רקע חיי ההוללות שלו כתב את היצירה "דון ז'ואן", על דמותו של דון ז'ואן הדמות האגדתית שהפכה לסמל הוללות, עימו ביירון הזדהה.

החברה האנגלית לא ראתה בעין יפה את חיי ההוללות שלו, והרומנים הרבים שניהל עם נשים וגברים. בין השאר, הוא ניהל רומן עם הליידי קרולין למב.

הביקורות הקשות על אורח חייו וחוסר הפתיחות של האנגלית באותם ימים, הניעה את ביירון לעזוב את אנגליה ולעבור לאיטליה, שם הכיר את זוג המשוררים מרי שלי ובעלה פרסי ביש שלי.

ביירון, שהיה מקורב למוטיבים יהודים, כתב מחזה בשם "קין" ב-1821, זוהי יצירה פואטית טרגית, המתארת את עימותו של קין, הרוצח הראשון, עם אלוהים. יצירה זו נחשבה לנועזת, וקוממה קוראים רבים.

בשנת 1815, זמן קצר לפני שעזב את אנגליה לבלי שוב אליה, חיבר יחד עם המלחין היהודי האנגלי יצחק נתן אסופה של שלושים שירים שכונות 'מנגינות עבריות'. בשירים אלה ניתן למצוא רמיזות ציוניות ראשונות בזכות העם היהודי שגלה מארצו החרבה והוא ראוי לחזור אליה.

ביירון אהד את תנועת השחרור היוונית, והיה ממוביליה של התנועה הפילהלניסטית שהתפשטה באירופה בתמיכה במאבק היוונים לעצמאות. ב-1823 הצטרף ביירון באופן פעיל למאבק היוונים במלחמת העצמאות היוונית נגד הטורקים, ובמהלך המלחמה מת במיסולונגי שביוון, ככל הנראה ממחלת המלריה.

דמותו ויצירתו של ביירון השפיעה על יוצרים רבים, מאנדרה מורואה, שכתב את הספר "לבו של ביירון" ועד לברטראנד ראסל, שטבע את המונח "אומללות ביירונית" מושג שמופיע בספרו "כיבוש האושר". אמן הקרמיקה הישראלי סמי די ביסס את עבודותיו בתערוכה HETOME על שירו של ביירון Child Harold's pilgrimage.

מנגינות עבריות

ערך מורחב – מנגינות עבריות

ספר השירים מנגינות עבריות (Hebrew Melodies) הוא יצירה משותפת של ביירון ושל המלחין הבריטי היהודי יצחק נתן. בשנת 1815 התפרסם קונטרס המכיל תריסר שירים על תוויהם. בדף השער נאמר: "מבחר של מנגינות עבריות (Hebrew Melodies), עתיקות וחדשות, עם עיבוד וליווי מתאים, מאת גוהן בראהאם ויצחק נתן. השירים נכתבו במיוחד ליצירה זו בידי כבוד הלורד ביירון. מתפרסם ונמכר בידי יצחק נתן". אחר כך נוספו עוד שירים ובסך הכל מכילות ה"מנגינות העבריות" שלושים שירים על מילותיהם ותוויהם. שלושה עשר שירים הם שירים רומנטיים בסגנונו של ביירון, ואין להם כל רקע עברי. אבל למרבית השירים יש רקע מקראי. דמויות ואירועים היסטוריים המופיעים בשירים הם המלך שאול, בת יפתח, איוב, קהלת, סנחריב, בלשצר, הורדוס ומרים וטיטוס.

תרגומים לעברית

• השיר שורות לנֶגן בתרגום גילה אוריאל

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ג'ורג' ביירון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ורג' ביירון

• כתביו של לורד ביירון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• משיריו בתרגום עברי:
  • זמירות ישראל,
  • בת יפתח בטרם מותה,
  • קינת הורדוס על מות מרימי אשתו,
  • בלשאצר, דבר, 24 במאי 1963
  • ביום בו החריב טיטוס ירושלים, דבר, 17 ביולי 1964
• שניים ממחזותיו בתרגום דוד פרישמן - קין ומנפרד - באתר פרויקט בן יהודה
• לורד ביירון נפרד מליידי קרוליין, דואר ישראל