ג'ורג' כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ורג' כהן
מידע אישי
שם מלא ג'ורג' רג'ינלד כהן
תאריך לידה 22 באוקטובר 1939 (בן 74)
מקום לידה לונדון שבאנגליה
עמדה מגן ימני
מועדונים מקצועיים
1956 - 1969 פולהאם 459 (6)
נבחרת לאומית
1964 - 1967 אנגליה 37 (0)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

ג'ורג' רג'ינלד כהן (אנגלית: George Reginald Cohen;‏ נולד ב-22 באוקטובר 1939 בקנזינגטון, לונדון) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת המגן הימני. כהן היה חבר בנבחרת אנגליה כשזו זכתה במונדיאל 1966.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן שיחק במשך כל קריירת המשחק שלו בפולהאם, שם הוא זכה להפגין את ביצועיו כמגן חזק שמסור מאוד לקבוצתו ואף כשחקן שתומך מאוד בשחקני ההתקפה. כהן הצטרף לפולהאם כמקצוען בשנת 1956, ונשאר נאמן לקבוצה במשך 13 עונות. למרות יכולתו הטובה במדי פולהאם, היה נראה שכהן לא ייזכה לשחק בנבחרת אנגליה, בעיקר עקב יכולתו הטובה של מגן בלקפול, ג'ימי ארמפילד שהיה חבר הנבחרת במונדיאל 1962 בצ'ילה.

גביע העולם 1966[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות זאת, באפריל 1964, נתן ארמפילד הופעה מביכה מאוד נגד סקוטלנד בהאמפדן פארק. חודש לאחר מכן, במשחק נגד אורוגוואי, מאמן הנבחרת, אלף ראמזי זימן את כהן להופעת בכורה - ואנגליה ניצחה 1-2. למזלו של כהן, ארמפילד סבל באותו הזמן מפציעה - ולכן הוא שיחק ב-21 מתוך 23 משחקי הנבחרת לקראת המונדיאל. ארמפילד עוד זכה לשחק בשתי משחקי הכנה כשחזר מהפציעה, אבל כהן היה בחירתו הראשונה של ראמזי לעמדת המגן הימני.

לכהן היה חלק חשוב במערך של ראמזי, שדגל בשיטה "חסרת הקיצונים" והשמת דגש על חוזק במרכז השדה. ראמזי בנה על צעירים בעלי סיבולת טובה, כמו מרטין פיטרס ואלן בול שיעברו ממרכז השדה לאגפים ויחזרו לאמצע כשיידרשו לכך. כששחקנים אלו התרכזו יותר בעבודת הקישור האמצעי, היה תפקידם של המגנים, כמו כהן למשל, לעלות ולתמוך בהתקפה.‏[1]

בשלב הבתים של המונדיאל, שיחקה אנגליה עם נבחרות אורוגוואי, מקסיקו וצרפת. הופעותיו הרגועות והבטוחות של כהן בשלב הבתים, איפשרו לשחקנים כמו בובי צ'רלטון, להתרכז ולפגין את כישוריהם הטכניים על המגרש. אחרי רבע הגמר, שבו ניצחה אנגליה את ארגנטינה 0-1 במשחק רווי אלימות, צולמה אחת התמונות המפורסמות ביותר של הגביע העולמי. התמונה הראתה את אלף ראמזי מנסה בכוח למנוע מכהן להחליף חולצה עם שחקן ארגנטינאי. בראיון שאחרי המשחק כינה ראמזי את שחקני ארגנטינה "חיות".

שלושה ימים מאוחר יותר, תמיכתו של כהן באגפים והמסירות המתוחכמות שלו, איפשרו לאנגליה לנצח את הנבחרת ההתקפית של פורטוגל, ולעלות לגמר הטורניר מול נבחרת גרמניה המערבית. במשחק הגמר, כהן ערך את הופעתו ה-30 בנבחרת ושימש כקפטן מחליף לבובי מור. האירוע היחידי שזכור לגבי כהן באותו גמר, היה הניסיון למנוע מולפגנג ובר לכבוש בדקה האחרונה את שער השוויון - ניסיון שנכשל והמשחק המשיך להארכה. בהארכה ניצחה אנגליה בכל זאת, 2-4.‏[2]

אחרי המונדיאל, שיחק כהן בשבעה משמונת המשחקים הבאים של הנבחרת. אולם, לקראת יורו 1968, החליט ראמזי לזמן מגנים צעירים לנבחרת וכהן נופה מהסגל. משחקו האחרון בנבחרת היה ב-22 בנובמבר 1967 במשחק נגד צפון אירלנד באצטדיון וומבלי. הוא סיים את הקריירה עם 37 משחקים בינלאומיים וללא שער. הוא היה השחקן הראשון מהסגל המנצח של מונדיאל 1966, שהפסיק לשחק בשביל הנבחרת.

החיים אחרי הכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן שירת את פולהאם עד 1969, ופרש בלי שזכה באף תואר עם הקבוצה. הוא סיים את הקריירה עם 459 הופעות בשביל פולהאם, כשרק ארבעה שחקנים מקדימים אותו במספר המשחקים בקבוצה. כהן יכל להמשיך ולשחק עוד מספר שנים, אך פציעה קשה גרמה לו לפרוש לפני גיל 30 - גיל מוקדם אצל כדורגלנים. לאחר מכן, אימן כהן את קבוצת הנוער של פולהאם ואת נבחרת אנגליה עד גיל 23.

הקיצוני האגדי של מנצ'סטר יונייטד, ג'ורג' בסט תיאר את כהן כ"מגן הטוב ביותר ששיחקתי נגדו" ומאמנו בנבחרת, אלף ראמזי אמר שכהן "הוא המגן הימני האנגלי הגדול ביותר". במשך השנים, זכה כהן גם לכבוד רב בפולהאם, משום שהיה שחקן הקבוצה היחיד שזכה בגביע העולם.

יחד עם עמיתו לנבחרת, ריי וילסון, לא היה כהן כדורגלן שנמצא במרכז העניינים התקשורתי, אף על פי שבכל עת שנדרש לכך, הוא היה מוכן לדבר על הזכייה בגביע העולמי. חזרתו של כהן למרכז התקשורת הייתה באמצע שנות ה-80, כאשר הוא נלחם וניצח את סרטן המעי הגס, שבו נאבק 14 שנה.‏[3]

בעיות כלכליות לקראת זקנתו, אילצו את כהן למכור את מדליית הזכייה של גביע העולם. פולהאם, שרצתה להשאיר את המדליה קרוב לכהן, שילמה לו 80 אלף פאונד, והציבה את המדליה בקרייבן קוטג'.

בשנת 2000, זכה כהן להיכנס למסדר האימפריה הבריטית ביחד עם ארבעה מחבריו לנבחרת מ-1966, אחרי קמפיין של אנשי תקשורת שטענו שהחמישה אף פעם לא זכו להכרה ראויה בנוגע לתרומתם לזכייה במונדיאל. ארבעת השחקנים האחרים היו אלן בול, ריי וילסון, נובי סטיילס ורוג'ר האנט.

באותה שנה, סבל כהן משברון לב כאשר אחיו, פטר, בעלים של מועדון לילה נהרג. שלושה אנשים זוכו מרצח ומהריגה, אבל נכלאו באשמת הפרעות סדר.

חשיפה ציבורית ופופולריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוכנית דוקומנטרית של ערוץ 4, שבה נבחרו 11 הכדורגלנים האנגלים הגדולים ביותר, זכה כהן להיבחר כמגן הימני הגדול בתולדות אנגליה כשהוא מקדים את פיל ניל וגארי נוויל. הוא היה אחד מארבעת חברי הנבחרת של מונדיאל 1966 שזכו להיכנס לרשימה זו.

בשנת 2003, פרסם כהן את האוטוביוגרפיה שלו (ISBN 1-903267-11-0). מאז פרישתו, חי כהן הרחק מאור הזרקורים, כשמדי פעם הוא מופיע כאורח באירועי התרמה למלחמה בסרטן ברחבי המדינה ובעיקר בקרייבן קוטג' של פולהאם.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן הוא בן למשפחה ממוצא יהודי, ואחיינו הוא חבר נבחרת הראגבי של אנגליה, בן כהן.‏[4] הוא נשוי לדפני משנת 1962[5] ולזוג שני בנים, אנטוני ואנדרו, וחמישה נכדים.‏[6]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ George Cohen Statistics, פברואר 2010
  2. ^ 1966 FIFA World Cup Final, פברואר 2010
  3. ^ Mail online interview 16/9/08, באתר Dailymail.co.uk‏, 16 בספטמבר 2008
  4. ^ The Big Book of Jewish Sports Heroes ... יולי 2011
  5. ^ Fully indexed marriage records], באתר Findmypast.co.uk‏, 28 ביולי 2011
  6. ^ Footballers' wives of 1966 relive the memories, באתר Dailymail.co.uk‏, 8 ביוני 2006