ג'ורג' לייקוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ג'ורג' לאקוף)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ורג' לייקוף
George Lakoff
נולד ב-1941
George Lakoff (296774274).jpg
תרומות עיקריות
רעיונותיו על המרכזיות של המטפורה למחשבה האנושית, להתנהגות הפוליטית ולחברה.

ג'ורג' פ. לייקוףאנגלית: George P. Lakoff; נולד ב-1941), הוא פרופסור לבלשנות (ובייחוד, בלשנות קוגניטיבית) באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שם הוא מלמד מאז 1972. אף כי חלק ממחקריו עוסקים בשאלות מסורתיות בבלשנות, כמו התנאים לכך שמבנה בלשני מסוים יהיה תקין מבחינה תחבירית, הוא זכה לפרסום רב בשל רעיונותיו על מרכזיותה של המטפורה במחשבה האנושית, בהתנהגות הפוליטית ובחברה. הוא מפורסם גם עבור מושג שפיתח לגבי המתמטיקה אך יושם גם בתחומים אחרים, "חשיבה מוגשמת" (embodied mind). בשנים האחרונות הרחיב את מחקריו לתחום הפוליטי, והוא ייסד את טרסט המוחות הפרוגרסיבי "מוסד רוקרידג'".

מן הדקדוק הטרנספורמטיבי לסמנטיקה הגנרטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייקוף החל את הקריירה שלו כסטודנט ואחר כך כמורה של תאוריית הדקדוק הטרנספורמטיבי, שפותח על ידי נועם חומסקי. בשנות השישים המאוחרות, הוא הצטרף לתלמידים-לשעבר של חומסקי, על מנת לפתח את הסמנטיקה הגנרטיבית (generative semantics) כאלטרנטיבה לתחביר הגנרטיבי של חומסקי. בראיון ב-1999 הוא הסביר:

"בתקופה זו, ניסיתי לאחד את התחביר הגנרטיבי של חומסקי עם הלוגיקה הפורמלית. עזרתי לפתח את התאוריה הבלשנית המוקדמת של חומסקי. נועם טען אז - כפי שהוא עדיין טוען היום, למיטב ידיעתי - שהתחביר פועל באופן עצמאי מהמשמעות, ההקשר, הרקע, הזיכרון, העיבוד הקוגניטיבי, וכל היבט אחר של הגוף... כשחקרתי את פרטי התאוריה המוקדמת, גיליתי כמה מקרים שבהם הסמנטיקה, ההקשר וגורמים אחרים משפיעים על החוקים ששולטים על הימצאותם של ביטויים או מלים מסוימות. התחלתי לפתח תאוריה אלטרנטיבית ב-1963, ויחד עם חוקרים אחרים כמו חאג' רוס וג'ים מק'קאולי, המשכתי לפתחה במשך כל שנות השישים".

המחלוקות שלו עם חומסקי הובילו לוויכוחים עזים בין בלשנים, שנודעו כ"מלחמות הבלשנות". אך חרף התפקיד החשוב שמילא בהתפתחות הסמנטיקה הגנרטיבית, זנח לייקוף עד מהרה את תחום העיסוק הזה, ופנה לעסוק בסמנטיקה הקוגניטיבית, הבוחנת את המבנים התודעתיים העומדים ביסוד תהליכי ההמשגה האנושיים.

חשיבה מחדש על המטפורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מתרומותיו החשובות ביותר של לייקוף לחקר הסמנטיקה הייתה התזה שלו ושל מרק ג'ונסון על המטפורה המושגית (conceptual metaphor), שנוסחה בספרם המשותף, "מטפורות שאנו חיים על פיהן" (Metaphors We Live By)‏ (1980).

המסורת המדעית המערבית ראתה במטפורה הבניה לשונית בלבד, ודנה בה בעיקר כאמצעי ספרותי. במוקד מחקרם של לייקוף וג'ונסון עומדת הטענה שמטפורות הן הבניה מושגית, קדם-לשונית, ולכן הן מרכזיות להתפתחות החשיבה המופשטת. לשיטת לייקוף וג'ונסון, "מערכת המושגים הרגילה שלנו, שעל פיה אנו חושבים ופועלים, היא מטאפורית מטבעה, באופן בסיסי". לדעתם, חשיבה לא-מטאפורית אפשרית רק ביחס למציאות הפיזית. ככל שהרעיונות מופשטים יותר, נחוצות שכבות רבות יותר של מטפורה על מנת לבטאם. השיח היומיומי שלנו ספוג בביטויים מטפוריים, שאין אנו מבחינים בהם מסיבות שונות. אם משום שהמטפורות נשחקות, כך שאנו מתקשים לזהות את מקורן, אם משום שאיננו שמים לב למתרחש סביבנו.

אחת הדוגמאות שמביאים לייקוף וג'ונסון להוכחת טענתם היא המטפורות המשתמשות אותנו לתיאור ויכוחים אינטלקטואליים. המטפורה שמבנה את חשיבתנו על הוויכוח שאולה בדרך כלל מעולם המלחמה:

  • הוא ניצח בוויכוח.
  • לא ניתן להגן על טענותיו.
  • הוא הפיל את כל הטענות שלי.
  • הביקורת שלו קלעה ישר למטרה.
  • אם תשתמש באסטרטגיה הזו, הוא יחסל אותך.

המשגת הוויכוח במונחים של מלחמה, טוענים לייקוף וג'ונסון, איננה הכרחית. ניתן היה להשתמש גם מטפורות אחרות לתיאור ויכוחים. כך, למשל, ניתן לחשוב על הוויכוח האינטלקטואלי במונחים של "ריקוד", כך שכל צד מגיב לתנועותיו של האחר באמצעות תנועה מקבילה, תנועה נגדית וכדומה. העובדה שאנו ממשיגים את הוויכוח במונחים של מלחמה מבנה גם את האופן שבו אנו תופסים וחווים את הוויכוח ואת המטרות שאנו מציבים לעצמנו במסגרת ויכוחים.

עבור לייקוף וג'ונסון, התפתחות החשיבה היא תהליך של פיתוח מטאפורות טובות יותר לחשוב באמצעותן. היישום של עולם ידע אחד בעולם ידע אחר מאפשר תפיסה והבנות חדשות. אם היא נכונה, לתאוריה של לייקוף וג'ונסון יש משמעויות מרחיקות לכת בעולם המדעים המדויקים ובמדעי החברה, וגם באינטראקציות אנושיות בסיסיות.

על חשיבה מוגשמת (embodied mind)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשלייקוף טוען שהשכל הוא "גופני", הוא טוען שכמעט כל החשיבה האנושית, גם המופשטת ביותר, תלויה ומשתמשת באמצעים "נמוכים" כמו המערכת התנועתית-חישתית והרגשות. לפיכך המוגשמות היא דחיה לא רק של הדואליזם בין חומר ורוח, אלא גם של הטענות שאפשר להבין את החשיבה האנושית ללא להיזקק ל"פרטי היישום" שלה.

לייקוף מציע שלוש טענות בעד המוגשמות. ראשית, הוא משתמש בראיות מסימולציות ניורולוגיות ושל רשתות נוירונים, והוא טוען שניתן להבין מושגים מסוימים, כמו צבע ויחסי מקום (לדוגמה, "אדום" או "מעל") על ידי בחינה של דרך פעולת התפיסה או התנועה שלנו.

שנית, בהתבסס על ניתוחי שפה של בלשנות הקוגניטיבית, הוא טוען שהחשיבה שלנו לגבי נושאים מופשטים כמו מלחמה, כלכלה, או מוסר, מושרשים בחשיבה שלנו לגבי נושאים ארציים יותר כמו יחסי מקום.

לבסוף, בהתבסס על מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובמחקרים בפילוסופיה של השפה, הוא טוען שרק מעט מהקטגוריות שמשמשות בני אדם הן חדות ומובחנות, כפי שהיו אם הן היו רק מושגים מופשטים. למעשה, הן דומות הרבה יותר לעולם הפיזי המורכב, שבו דברים אינם נחתכים באופן ברור.

"אנו יצורים נוירולוגיים", טוען לייקוף, "המוח שלנו קולט את המידע שלו משאר הגוף. הגוף שלנו והצורה שבו הוא פועל בעולם משפיע בצורה עמוקה ביותר על המושגים שבו אנו חושבים. אנחנו לא יכולים לחשוב כל דבר - רק מה שהמוח הגופני שלנו מאפשר".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]