ג'ורת אל-ענב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בתי השכונה בתוך הגיא, צילום מראשית המאה ה-20

גָ'וּרַת אל-עִנָּבּעברית: "גוב השיזף"[1]) הייתה שכונה מעורבת (ליהודים וערבים) שנוסדה בשנת 1894 בגיא בן הנום, בין בריכת הסולטאן לממילא, והתקיימה עד 1948. בשטח בו ישבה השכונה נמצא כיום מתחם חוצות היוצר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן רחיים - מציינת את מקום טחנת הקמח והמאפייה של ברמן

השכונה נבנתה על ידי יהודים מעדת המוגרבים - יהודים מצפון אפריקה שעלו במאות ה-17 וה-18 לירושלים. הם רכשו את הקרקע מסוחר בהמות ערבי, שניאות למכור את חלקו הדרומי של שוק הבהמות שפעל במקום. בין המייסדים היו המשפחות אלבז, נחמיאס, תורג'מן, יפרח, כהן, שאול, שחדה משה, אזולאי, טואטי (שהיה חזן, גבאי בית הכנסת שנבנה בצמוד לבית תורג'מן, ושימש "כמוכתר") ואחרים. השכונה כללה כ-50 בתים ובית כנסת. המתחם הידוע כיום כחוצות היוצר נבנה מאוחר יותר בידי הבריטים כאזור מלאכה ומסחר. בשכונה היו שתי טחנות קמח שאחת מהן הייתה שייכת למשפחת ברמן, בעלי מאפיית ברמן. אוכלוסיית השכונה, ברובה, נחשבה לבעלת מעמד סוציו אקונומי נמוך.

בעת מאורעות תר"פ סבלו תושבי השכונה מהתפרעויות של ערבים, משתתפי תהלוכת חגיגות נבי מוסא שעברה בסמוך. התופעה חזרה על עצמה בעת מאורעות תרפ"ט, ותושבים יהודים עזבו בהדרגה לשכונות יהודיות אחרות והשכירו בתיהם לערבים (בעיקר נוצרים). במהלך השנים הפכה השכונה ממקום בעל צביון יהודי לשכונה ערבית ובה מיעוט יהודי קטן. בשנת 1932 מדווח הסופר הערבי ג'ברא אברהים ג'ברא כי היא הייתה צפופה מאד ואינו מזכיר כלל נוכחות יהודית‏‏[2].

ש"י עגנון מתאר את השכונה בספרו תמול שלשום:

Cquote2.svg

ראה שהוא עומד קרוב לג'ורת אל ענב... ששכונה דלה זו מאוכלסת מישראל, ואין לך כל בית משבעה וארבעים בתים שבשכונה שאין בו כשני מנייני יהודים. מהם סבלים, מהם רצענים, מהם סנדלרים ומהם רוכלים.

Cquote3.svg
– ש"י עגנון, תמול שלשום, עמוד 569
ג'ורת אל ענב המשוקמת - חוצות היוצר

בשנת 1948 ננטשה השכונה ובשטחה עבר הקו העירוני, עד 1967. לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר, נהרסו מרבית בתי המגורים הנטושים, ורק מתחם המסחר שוקם והוסב למרכז סדנאות אומנים, הידוע כיום בשם חוצות היוצר.

השכונה נחשבת במחקר כ"אחות" לשכונת בתי שמעא והן נקראות "השכונות הנעלמות" בשל העדרן מהנוף כיום ומיעוט התיעוד והמחקר אודותיהן.

בשנת 2010 נערכו במקום חפירות הצלה לקראת הפיכת האזור לפארק עירוני. יוזמה של ד"ר יובל ברוך ארכיאולוג המרחב הביאה לחשיפתם של חלק מבתי השכונה שהיו מכוסים בעפר ובפסולת בניה, זאת אף על פי שרשות העתיקות אינה עוסקת בדרך כלל בממצאים המאוחרים למאה ה-17.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראובן גפני, שכונות העמק הנעלמות, בתוך: עתמול, גיליון 187 אייר תשס"ו, מאי 2006, עמוד 43
  2. ^ ‏ג'ברא אברהים ג'ברא, בור המים הראשון, תל אביב 2003‏