ג'ורת אל-ענב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בתי השכונה בתוך הגיא, צילום מראשית המאה ה-20

גָ'וּרַת אלעִנָּאבּעברית: "גוב השיזף"‏[1]) הייתה שכונה שנוסדה בידי כמה עשרות משפחות יהודיות דלות אמצעים ככל הנראה בשנת 1892, בגיא בן הנום, בין בריכת הסולטאן לממילא, והתקיימה במקום זה עד 1948. על חלק מן השטח שבו הייתה השכונה נמצא כיום מתחם חוצות היוצר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן רחיים - מציינת את מקום טחנת הקמח והמאפייה של ברמן

השכונה נוסדה בידי יהודים מקרב עדות המזרח, בייחוד מעדת המוגרבים - יהודים מצפון אפריקה, שהתגוררו עד לאותה העת בעיר העתיקה. הם רכשו את הקרקע מסוחר בהמות ערבי, שניאות למכור את חלקו הדרומי של שוק הבהמות שפעל במקום. בין המייסדים היו המשפחות אלבז, נחמיאס, תורג'מן, יפרח, כהן, שאול, שחדה משה, אזולאי, טואטי (שהיה חזן, גבאי בית הכנסת שנבנה בצמוד לבית תורג'מן, ושימש "כמוכתר") ואחרים. השכונה בשיא גודלה כללה כ-50 בתים, שבאחד מהם פעל בית כנסת ותלמוד תורה, ובתיה השתרעו הן מצדו הצפוני של מתחם חוצות היוצר של ימינו, והן מצדו הדרומי.

ש"י עגנון מתאר את השכונה בספרו תמול שלשום:

Cquote2.svg

ראה שהוא עומד קרוב לג'ורת אל ענב... ששכונה דלה זו מאוכלסת מישראל, ואין לך כל בית משבעה וארבעים בתים שבשכונה שאין בו כשני מנייני יהודים. מהם סבלים, מהם רצענים, מהם סנדלרים ומהם רוכלים.

Cquote3.svg
– ש"י עגנון, תמול שלשום, עמוד 569

מתחם חוצות היוצר עצמו, נבנה מאוחר יותר בידי הבריטים כאזור מלאכה ומסחר. בשכונה היו שתי טחנות קמח שאחת מהן הייתה שייכת למשפחת ברמן, בעלי מאפיית ברמן. אוכלוסיית השכונה, ברובה, נחשבה לבעלת מעמד סוציו אקונומי נמוך.

מאז מאורעות תר"פ סבלו תושבי השכונה מפעם לפעם מהתנכלויות של ערבים, ביניהם משתתפי תהלוכת חגיגות נבי מוסא שעברה בסמוך. במהלך שנות העשרים נטשו רבות מהמשפחות יהודיות את השכונה, וזו הפכה לשכונה מעורבת ליהודים וערבים, שקנו או שכרו את הבתים מבעליהן היהודים. בשנת 1932 מדווח הסופר הערבי ג'ברא אברהים ג'ברא כי היא הייתה צפופה מאד, ואינו מזכיר בה כלל נוכחות יהודית‏‏‏[2]. במפקד יהודי ירושלים שנערך בשנת 1939 בזימת הסוכנות היהודית, נמנות בה רק משפחות יהודיות בודדות.

ג'ורת אל ענב המשוקמת - חוצות היוצר

בשנת 1948 ננטשה השכונה ובשטחה עבר הקו העירוני, עד 1967. בתי השכונה נותרו בחלקם הרוסים באתרם המקורי, ומעם לפעם חדרו ילדים משכונת ממילא על מנת לשחק בהם ולבזוז את תכולתם שנותרה במקום. לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר, נהרסו מרבית בתי המגורים הנטושים, ורק מתחם המסחר שוקם והוסב למרכז סדנאות אומנים, הידוע כיום בשם חוצות היוצר.

השכונה נחשבת במחקר כ"אחות" לשכונת בתי שמעא והן נקראות "השכונות הנעלמות" בשל העדרן מהנוף כיום ומיעוט התיעוד והמחקר אודותיהן.

בשנת 2010 נערכו במקום חפירות הצלה לקראת הפיכת האזור לפארק עירוני. יוזמה של ד"ר יובל ברוך ארכיאולוג המרחב הביאה לחשיפתם של חלק מבתי השכונה שהיו מכוסים בעפר ובפסולת בניה, זאת אף על פי שרשות העתיקות אינה עוסקת בדרך כלל בממצאים המאוחרים למאה ה-17.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן גפני, למרגלות העיר ובין הגבולין: שכונת ג'ורת אלענאב בירושלים כמשקפת תהליכים גאוגרפיים והיסטוריים בלב ירושלים, אופקים בגאוגרפיה, 84 (תשע"ד), עמ' 40-24.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראובן גפני, שכונות העמק הנעלמות, בתוך: עתמול, גיליון 187 אייר תשס"ו, מאי 2006, עמוד 43
  2. ^ ‏ג'ברא אברהים ג'ברא, בור המים הראשון, תל אביב 2003‏