ג'ו "קינג" אוליבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ו "קינג" אוליבר, 1915

ג'ו "קינג" אוליבר (Joe "King" Oliver; ‏ 19 בדצמבר 1885 - 10 באפריל 1938) היה נגן קורנית (סוג של חצוצרה), מלחין ומוביל הרכב ג'אז, מחלוצי הג'אז. 

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוליבר נולד בלואיזיאנה, בעיירה ליד ניו אורלינס ועבר לעיר בצעירותו. בניו אורלינס הצטרף לתזמורות צועדות ותזמורות לריקודים, הושפע מבאדי בולדן וסגנונו החדש (שלימים ייקרא ג'אז) והחליט לשקוד על סגנונו. בכיר נגני הקורנט לאחר בולדן היה פרדי קפארד, שכמו בולדן לפניו כונה "מלך" (king). אוליבר קרא עליו תיגר ב-1910 וזכה ב"דו-קרב" נשפנים מחוץ למועדון בניו אורלינס, בו צפה גם לואי ארמסטרונג. בעקבות אירוע זה "ירש" אוליבר את התואר "מלך".

אוליבר יצר תזמורת משלו יחד עם נגן הטרומבון קיד אורי ותזמורתו הפכה לתזמורת הג'אז החשובה והפופולרית ביותר בניו אורלינס בשנות העשר'ה של המאה ה-20.

ב-1920, עם התגברות האירועים הגזעניים בדרום ארצות הברית נדד אוליבר והשתקע ב"בירת הג'אז" החדשה, שיקגו. רבים מחברי הלהקה שהקים שם, שנקראה Creole Jazz Band, היו מכריו עוד מימי ניו אורלינס. ב-1922 הצטרף אליו לשיקגו גם תלמידו וממשיך דרכו, לואי ארמסטרונג. עוד ניגנו עמו ג'ימי דודס בקלרינט וליל הארדין, רעייתו של ארמסטרונג, בפסנתר. ההקלטות הראשונות של התזמורת הן מ-1923. הלהקה הצטיינה, בנוסף לנגינתו הרמה, המהירה והווירטואוזית של אוליבר עצמו, באלתור משותף שנבע מההכרות והתקשורת המוזיקלית הטובה בין חברי הלהקה.

תזמורתו של אוליבר הייתה מרכזית ופופולרית בשיקגו בשנות ה-20 אך נאלצה להתמודד עם תחרות קשה מצד "מלך הג'אז" הלבן פול וייטמן ותזמורתו שריכזה כוחות צעירים ומוכשרים רבים ועם תזמורות נוספות. ב-1924 עזב לואי ארמסטרונג את הרכבו של אוליבר. עקב כך התפרקה להקת הג'אז הקריאולי ואוליבר יצר תזמורת חדשה, בה עירב בסגנון ניו אורלינס הבסיסי שלו (המבוסס על דיקסילנד) גם מוזיקה לריקודים והרחיב את תזמורתו שנקראה עתה King Oliver and His Dixie Syncopators ("קינג אוליבר והסינקופטים הדרומיים"), בנגנים נוספים.

אוליבר גם הקליט מספר דואטים של חצוצרה ופסנתר עם ג'לי רול מורטון.

השפל וסוף חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוליבר לא הצטיין בניהול עסקי ולא הרוויח די כסף על מנת לשלם היטב לנגניו, שעזבו ללהקות המתחרות. הוא גם לא זיהה את ההזדמנות העסקית שנקרתה בדרכו לשמש כלהקת הבית של מועדון הכותנה שנפתח בהארלם. דיוק אלינגטון הצעיר תפס את המשרה שהזניקה אותו לגדולה.

השפל הכלכלי הגדול מחק את כל חסכונותיו של אוליבר והותיר אותו חסר-כל. הוא ניגן בהזדמנויות שונות, לעתים עבור אוכל. בשנות השלושים שימש כשרת באולם ריקודים בסוואנה, ג'ורג'יה והתגורר במעון לחסרי בית, שם נפטר בן 53.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוליבר שיכלל את הנגינה בחצורה ובקורנט וערך ניסויים שונים בשימוש בעמעם, בין היתר עשה שימוש חלוצי באפקט "Wah-wah".

בין לחניו שהפכו לסטנדרטים ניתן למנות את Dippermouth Blues", "Sweet Like This", "Canal Street Blues", ו-"Doctor Jazz". גם שניים מקטעיו הידועים של לואי ארמסטרונג, "West End Blues" ו- "Weather Bird" הם לחנים של אוליבר.

מי שנשא את שמו של אוליבר כמורה דרך וציר מרכזי וקריטי בהתפתחות הג'אז היה לואי ארמסטרונג, שכינה אותו בלבביות "פאפה ג'ו". ארמסטרונג גם הפיק מספר אירועים ומופעי מחווה לזכרו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]