ג'ו ביידן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ו ביידן
(20 בנובמבר 1942; סקרנטון, פנסילבניה, ארצות הברית) (בן 72)
Biden 2013.jpg
שם בשפת המקור Joe Biden
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג

נייליה האנטר (1966 - 1972) נפטרה
ג'יל ג'ייקובס (1977 - נוכחית)

סגן נשיא ארצות הברית ה-47
תקופת כהונה 20 בינואר 2009 - מכהן (5 שנים ו-44 שבועות)
הקודם בתפקיד דיק צ'ייני
תחת נשיא ארצות הברית ברק אובמה
סנאטור מטעם מדינת דלאוור
תקופת כהונה 3 בינואר 1973 - 15 בינואר 2009 (36 שנים)
הקודם בתפקיד ג' קיילב בוגס
הבא בתפקיד טד קאופמן
ג'ו ביידן ואנואר סאדאת לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979
ג'ו ביידן לצד ברק אובמה, לאחר ההכרזה על ביידן כעל שותפו של אובמה למירוץ לנשיאות

ג'וזף רובינט ביידן הבןאנגלית: .Joseph Robinette Biden Jr; נולד ב-20 בנובמבר 1942) הוא סגנו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה. טרם מינויו לסגן הנשיא, כיהן ביידן בסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת דלאוור בשנים 19732009.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביידן נולד בסקרנטון שבפנסילבניה, הבכור מארבעה ילדים למשפחה ממוצא אירי. בגיל 10 עבר עם משפחתו למדינת דלאוור, שבה למד בבית ספר קתולי וסיים ב-1966 תואר ראשון בהיסטוריה ובמדע המדינה מאוניברסיטת דלאוור. הוא המשיך ללימודי משפטים באוניברסיטת סירקיוז והוסמך לעריכת דין ב-1969.

קריירה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 נבחר ביידן למועצת המחוז שבו התגורר וכיהן בתפקיד במשך שנתיים. בבחירות לסנאט האמריקאי ב-1972, התמודד ביידן כנציג המפלגה הדמוקרטית מול הסנאטור הרפובליקני המכהן, ג'יימס כיילב בוגס. הוא ניצח ברוב זעום כשקיבל 50.5% מקולות הבוחרים לעומת 49.1% ליריבו. הבחירות נערכו כשבועיים בטרם מלאו לביידן שלושים שנה. חוקת ארצות הברית אמנם קובעת שסנאטור חייב להיות בן שלושים לפחות, אך דרישה זו מתייחסת לגיל בעת הכהונה, ולא בעת הבחירה; לביידן מלאו שלושים בין בחירתו להשבעתו, בינואר 1973. הייתה זו הראשונה מבין שבע מערכות בחירות לסנאט אותן ניצח ביידן, האחרונה בהן ב-2008, אז השיג רוב של 65%.

בשנת 1988 התמודד ביידן בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית למינוי למועמדות לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה. הוא היה בין המועמדים לניצחון ואף גייס את סכום הכסף הגבוה ביותר, אך נאלץ לפרוש מההתמודדות לאחר שהואשם בהעתקה של אחד מנאומי הבחירות שלו, ולאחר שנחשף שנכשל בקורס בסירקיוז כיוון שהעתיק מאמר שכתב.

לביידן מוניטין וניסיון רב בממשל האמריקאי, הוא שימש כחבר ועדת הסנאט למדיניות חוץ מאז בחירתו, בין השנים 2003 ל-2005 כיהן כיושב ראש הוועדה וחזר לתפקיד זה ב-2007. למרות שתמך ביציאת ארצות הברית ל"מבצע חירות מתמשכת" באפגניסטן ולאחר מכן ביציאה ל"מבצע חופש לעיראק" על מנת להפיל את שלטונו של סדאם חוסיין, הפך ביידן לאחד המתנגדים הבולטים למדיניות של הנשיא ג'ורג' בוש בנוגע להמשך השהייה של כוחות אמריקאים בעיראק. ביידן אינו תומך בנסיגה חפוזה אלא במה שמכונה "הדרך השלישית", פדרליזציה של עיראק, הכוללת יצירת אוטונומיות לקבוצות האתניות השונות באזוריהן, תחת שלטון מרכזי הדואג לביטחון הגבולות ולחלוקת רווחי הנפט, מעורבות רבה יותר של מדינות ערביות שכנות והשארת כוח אמריקאי מצומצם לפעולות שיטור ופיקוח. בנו הבכור של ביידן, ג'וזף (ביאו) ביידן השלישי, מכהן כתובע הכללי של מדינת דלאוור וגם כקצין בכוחות המשמר הלאומי, הוא נשלח עם יחידתו לשירות בעיראק באוקטובר 2008.

ביידן שימש כחבר ועדת המשפטים, אחת הוועדות היוקרתיות והוותיקות של הסנאט, שעוסקת בין השאר בשימוע למועמדים למשרת שופט בבתי המשפט הפדרליים, כולל מועמדים לבית המשפט העליון של ארצות הברית. כמו כן, כיהן כיושב ראש משותף של שדולת הסנאט למלחמה בסמים.

ב-2008 הוא התמודד בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית כדי לזכות במועמדותה לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית, אך פרש מהמירוץ לאחר שנכשל באסיפות הבחירה באיווה, שבהן קיבל 1% בלבד מהקולות. ביידן הודיע כי יתמודד בבחירות בסוף השנה בפעם השביעית על תפקיד הסנאטור מטעם מדינת דלאוור. ברק אובמה פנה לביידן בבקשה שיתמוך במועמדותו מול הילרי קלינטון, ביידן סירב עקב ידידותו רבת השנים עם הילרי וביל קלינטון, אך הודיע שיישאר נטרלי עד לבחירת מועמד המפלגה לנשיאות‏[1]. באוגוסט אותה שנה, יומיים לפני כינוס אסיפת הבחירות המרכזית של המפלגה הדמוקרטית, הודיע ברק אובמה כי החליט לבחור בביידן כמועמדו לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית.

בינואר 2009 החל לכהן כסגן הנשיא והיה לקתולי הראשון בתפקיד זה. בחודשי כהונתו הראשונים של אובמה סייע ביידן לממשל להשיג תמיכה בקידום חקיקה בסנאט והיה הכוח המניע לשכנוע הסנאטור הרפובליקני ארלן ספקטר לעבור למפלגה הדמוקרטית. בתחילת 2011 מונה על ידי אובמה כנציגו במשא ומתן מול שני בתי הקונגרס בדיונים על התקציב, שהביאו להסכמה להעלאת תקרת החוב הלאומי.

במאי 2012 יצא בהצהרה כי הוא תומך בנישואים חד-מיניים, ללא תיאום עם הבית הלבן, מה שגרר את אובמה להצהיר הצהרה דומה כעבור מספר ימים. ביידן נאלץ להתנצל בפני אובמה על תקרית זו.‏[2]

לביידן היסטוריה של תקריות רבות של פליטות פה במהלך הקריירה הפוליטית שלו, תכונה שהפכה לאחד מסימני ההיכר שלו.‏[3][4]

היחס לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגבי יחסו של ביידן לישראל, הדעות מעורבות. ביידן הביע הצהרות נחרצות לגבי ישראל, באומרו לערוץ הטלוויזיה היהודית "שלום TV" כי "אני ציוני" וכי "ציוני לא חייב להיות יהודי", כשהוא ממשיך לספר באותו ראיון על אשת בנו, יהודייה שומרת מצוות ועל פגישותיו עם גולדה מאיר כסנאטור צעיר. אולם, יש המציינים את התרחקות אהדתו כלפי ישראל, בעיקר מאז תחילת מלחמת עיראק וקריאתו כי על "ארצות הברית לגלות מדיניות מאוזנת יותר במזרח התיכון"‏[5][6]. במהלך הפריימריס הדמוקרטים, דיווח גיל תמרי מערוץ 10, כי על אף הצהרותיו האוהדות, הרקורד שלו בסנאט הראה על מיעוט הצבעות לטובת ישראל.

עוד דווח כי ביידן תומך בהקמת מדינה פלסטינית ומתנגד לבניה בשטחים. הוא מתנגד לתקיפה באיראן וכן לבידודה‏[6], וממעיט בערך הסיכון שנשקף ממנה, ולעומת זאת מטעים את הסיכון שמהווה פקיסטן המחזיקה כבר כיום בנשק גרעיני, שממשלתה עלולה לקרוס כתוצאה מפעולה אמריקנית באיראן.

ב-5 ביולי 2009 אמר בראיון לרשת ABC כי ישראל רשאית לתקוף את איראן וארצות הברית לא תמנע זאת ממנה.‏[7] ב-ספטמבר 2011 חשף ביידן במפגש עם רבנים כי הנשיא ברק אובמה רצה לחנון את פולארד אך הוא התנגד וצוטט: "הנשיא אובמה שקל את החנינה, אבל אמרתי לו 'על גופתי המתה נשחרר אותו לפני זמנו'. אם הדבר היה תלוי בי, הוא היה נשאר בכלא עד סוף חייו". ב-2014 בנאום שנשא בכינוס ארגון "הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה" אמר שלמרות שהוא וביבי איתן מסכימים על דבר הם עדיין חברים‏[8].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביידן נישא לאשתו הראשונה נייליה בזמן לימודיו בסירקיוז. לזוג נולדו שלושה ילדים. זמן קצר לאחר בחירתו לראשונה לסנאט, ב-1972, נפגעה משפחתו בתאונת דרכים, אשתו ובתו התינוקת נהרגו, ושני בניו נפצעו באורח קשה. השבעתו לסנאט נעשתה כשהוא סועד את בניו בבית החולים. ב-1977 נישא לג'יל ג'ייקובס, בעלת דוקטורט בחינוך המלמדת במכללות מקומיות בדלאוור ולזוג בת משותפת. באוקטובר 2014, סולק בנו האנטר משירות צבאי, עקב צריכת סם קוקאין[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקבינט של ארצות הברית

נשיא ארצות הברית: ברק אובמה
סגן נשיא ארצות הברית: ג'ו ביידן

מזכיר ביטחון המולדת ג'יי ג'ונסוןמזכירת הפנים סאלי ג'וולמזכיר החינוך ארני דנקןמזכיר השיכון והפיתוח עירוני ג'וליאן קסטרוהתובע הכללי אריק הולדרמנהלת הסוכנות לעסקים קטנים גמריה קונטררס-סוויטמזכיר ההגנה צ'אק הייגלמזכיר החקלאות טום וילסאקמזכיר האוצר ג'ייקוב לומזכיר האנרגיה ארנסט מוניזמנהלת הסוכנות להגנת הסביבה ג'ינה מקארתיראש הסגל דניס מקדאנהמנהל משרד המנהלה והתקציבים שון דונובןמזכירת הבריאות ושירותי האנוש סילביה בורוולהשגרירה באו"ם סמנתה פאוורמזכיר התחבורה אנתוני פוקסנציב הסחר מייקל פרומןמזכיר העבודה תומאס פרזמזכירת המסחר פני פריצקריו"ר מועצת היועצים הכלכליים אלן קרוגרמזכיר המדינה ג'ון קריהמזכיר לענייני חיילים משוחררים רוברט מקדונלד
Great Seal of the United States (obverse).svg
סגני-נשיא ארצות הברית
ג'ון אדמס · תומאס ג'פרסון · ארון בר · ג'ורג' קלינטון · אלברידג' גרי · דניאל תומפקינס · ג'ון קלהון · מרטין ואן ביורן · ריצ'רד ג'ונסון · ג'ון טיילר · ג'ורג' דאלאס · מילרד פילמור · ויליאם רופוס קינג · ג'ון ברקינרידג' · האניבל המלין · אנדרו ג'ונסון · סקיילר קולפקס · הנרי וילסון · ויליאם א. וילר · צ'סטר ארתור · תומאס הנדריקס · לוי פ. מורטון · עדלי סטיבנסון · גארט הוברט · תאודור רוזוולט · צ'ארלס וורן פיירבנקס · ג'יימס שרמן · תומאס מרשל · קלווין קולידג' · צ'ארלס דאווס · צ'ארלס קרטיס · ג'ון גארנר · הנרי וולאס · הארי טרומן · אלבן ברקלי · ריצ'רד ניקסון · לינדון ג'ונסון · יוברט האמפרי · ספירו אגניו · ג'רלד פורד · נלסון רוקפלר · וולטר מונדייל · ג'ורג' הרברט ווקר בוש · דן קווייל · אל גור · דיק צ'ייני · ג'ו ביידן החותם של סגן נשיא ארצות הברית.