ג'ו ג'ו וייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ו ג'ו וייט
תאריך לידה 16 בנובמבר 1946 (בן 67)
מקום לידה סנט לואיס שבמיזורי
עמדה רכז
גובה 1.91 מטר
מספר 10, 12
מכללה אוניברסיטת קנזס
דראפט בחירה מספר 9, 1969
בוסטון סלטיקס
קבוצות
1969 - 1979
1979 - 1980
1980 - 1981
בוסטון סלטיקס
גולדן סטייט ווריורס
קנזס סיטי קינגס
הישגים MVP של סדרת הגמר ב-NBA לשנת 1976
7 הופעות במשחק האולסטאר
פעמיים חבר בחמישיית ה-NBA
חבר בחמישיית הרוקיז

ג'וזף הנרי "ג'ו ג'ו" וייטאנגלית: Joseph Henry "Jo Jo" White; נולד ב-16 בנובמבר 1946) הוא שחקן עבר אמריקאי ששיחק בעמדת הרכז.

החיים והקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ו ג'ו וייט נולד בסנט לואיס, מיזורי. הוא שיחק כדורסל מכללות באוניברסיטת קנזס, והוא נכנס עם מכללתו לטורניר אליפות המכללות בכדורסל של ה-NCAA שם הוא הפסיד לאחר שתי הארכות לטקסס המערבית, שכיום ידועה כאוניברסיטת טקסס באל פאסו.

לאחר הקולג', שיחק וייט באולימפיאדת מקסיקו בשנת 1968 עם נבחרת ארצות הברית בכדורסל, שלא הפסידה במשחק אחד וניצחה את נבחרת יוגוסלביה 65-50 במשחק הגמר.

לאחר האולימפיאדה, נבחר וייט בדראפט ה-NBA בבחירה התשיעית על ידי הבוסטון סלטיקס, שבדיוק זכו באליפות ה-11 שלהם ב-13 שנים. בשנה שבה הגיע וייט לבוסטון, הסנטר והשחקן-מאמן של הסלטיקס, ביל ראסל, הכריז על פרישתו. בעונתו הראשונה, הסלטיקס בנו מחדש את הקבוצה שלהם, כשבחרו בדראפט את דייב קאונס וקיבלו בטרייד את פול סילאס. ביחד עם שני אלה ועם הפורוורד הוותיק ג'ון האבליצ'ק, הפך וייט לעמוד התווך בשתי אליפויות בוסטון בשנות השבעים (בעונת 1973-74 ובעונת 1975-76).

וייט הפך לאחד מהשחקנים היציבים ביותר של הכדורסל המקצועי לאחר ששיחק את כל 82 המשחקים במשך 5 עונות רצופות. יכולותיו כללו הגנה נהדרת, מהירות, זריקה לא מוערכת מספיק ויכולת מנהיגות.

בשנת 1970 סיימו הסלטיקס עם המאזן השלילי הראשון מאז 1951. כשוייט מוביל את ההתקפה מעמדת הרכז, הקבוצה חזרה למאזן חיובי בשנת 1971. הוא שיחק במשחק האולסטאר במשך שבע שנים רצופות, משנת 1971 ועד 1977, כשהוא גם מסיים כאחד מעשרת המובילים בליגה באסיסטים משנת 1973 עד שנת 1977. ב-1974 וב-1976, וייט הוביל את הסלטיקס לאליפות והוא קיבל את תואר ה-MVP של סדרת הגמר ב-NBA בגמר 1976.

ככל הנראה המשחק הכי מרגש שוייט אי פעם שיחק בו הוא המשחק עם ההארכה המשולשת נגד הפיניקס סאנס במשחק 5 בסדרת הגמר של 1976. וייט הוביל את הקלעים במשחק עם 33 נקודות, והיו לו גם 9 אסיסטים בניצחון בתוצאה 128-126. הוא שיחק במשחק המדהים הזה 60 דקות, כשמשחק רגיל נמשך רק 48 דקות, והיחיד ששיחק יותר זמן ממנו הוא גארפילד הרד מהסאנס ששיחק 61 דקות מתוך 63 דקות המשחק. משחק זה נחשב בעיני רבים למשחק הטוב ביותר ששוחק אי פעם.

וייט הועבר לגולדן סטייט ווריורס ב-1979, והוא פרש ב-1981 כשהוא שיחק עם ה-קנזס סיטי קינגס. שנה לאחר מכן גופייתו עם מספר 10 נתלתה על תקרת הבוסטון גארדן, אולמם של הסלטיקס.

וייט ממשיך להיות מעורב בכדורסל והוא מארגן כעת פרויקטים עם הבוסטון סלטיקס, והוא ממשיך לבוא לרוב משחקי הבית שלהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


MVP של סדרת הגמר ב-NBA

1969: וסט | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: צ'מברליין | 1973: ריד | 1974: האבליצ'ק | 1975: בארי | 1976: וייט | 1977: וולטון | 1978: אנסלד | 1979: ד. ג'ונסון | 1980: מ. ג'ונסון | 1981: מקסוול | 1982: מ. ג'ונסון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: עבדול-ג'באר | 1986: בירד | 1987: מ. ג'ונסון | 1988: וורת'י | 1989: דיומרס | 1990: תומאס | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: ג'ורדן | 1994: אולאג'ואן | 1995: אולאג'ואן | 1996: ג'ורדן | 1997: ג'ורדן | 1998: ג'ורדן | 1999: דאנקן | 2000: אוניל | 2001: אוניל | 2002: אוניל | 2003: דאנקן | 2004: בילאפס | 2005: דאנקן | 2006: וייד | 2007: פארקר | 2008: פירס | 2009: בראיינט | 2010: בראיינט | 2011: נוביצקי | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: לאונרד