ג'ו דימאג'יו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתוב ככתבה עיתונאית ולא בשפה אנציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ג'ו דימאג'יו

ג'וזפה פאולו "ג'ו" דימאג'יואנגלית: Joseph Paul "Joe" DiMaggio;‏ 25 בנובמבר 1914 - 8 במרץ 1999) היה שחקן כדור בסיס בקבוצת הניו יורק יאנקיז, חבר בהיכל התהילה. לאחר שפרש הוא זכה למספר כבוד מקבוצתו. כלומר, הקבוצה החליטה כי לעולם לא יעשה עוד שימוש במספר 5 אותו לבש.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וזף פול דימאג'יו נולד במרטינז, קליפורניה, ב-25 בנובמבר 1914, הילד השמיני מתוך תשעה של ג'וזפה ורוזלי דימאג'יו שהיגרו לארצות הברית מסיציליה בתחילת המאה ה-20.

בעקבות השפל הגדול של שנת 1929 נאלץ ג'ו בן השש-עשרה לעזוב את בית-הספר והתחיל לעבוד במפעל לייצור בקבוקי מיץ תפוזים. במהלך השנים הקרובות עסק גם בסבלות בנמל אך בעיקר השקיע את זמנו הפנוי במשחק בייסבול במגרש חניה בפאתי סן פרנסיסקו.

השנים הראשונות במשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינס, אחיו הגדול של ג'ו התקבל בשנת 1932 לכלבי הים של סן פרנסיסקו, קבוצת מינור-ליג קטנה. במהלך העונה הקבוצה הייתה צריכה שורטסטופ, ווינס המליץ על אחיו הצעיר ג'ו.

ג'ו הצעיר הראה ניצוצות של כוכב כבר מההתחלה, המספרים שלו מהעונה המלאה הראשונה בכלבי הים היו מדהימים- ממוצע חבטות של 340. (34%), 28 חבטות הום ראן, 161 RBI ורצף חבטות של 61 משחקים.

בעונה השנייה שלו (1934), סקאוטרים רבים הגיעו למגרש המאולתר בסן פרנסיסקו לראות את הפלא שעבר לשחק בסנטר-פילד, עם סיום העונה סוכם שבתום העונה הבאה יעבור ג'ו בן ה-20 ליאנקיז, תמורת חמישה שחקנים ו-25,000 דולר.

השנים עם היאנקיז, שלוש-עשרה עונות בשש-עשרה שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg


  • "לכשאשוב, תספר לי על משחק הבייזבול"
  • "אי אפשר שהיאנקים יפסידו"
  • "אבל אני חושש מפני האינדיאנים של קליבלנד"
  • "בטח ביאנקים, בני. זכור נא את די-מאג'יו הגדול"
Cquote3.svg
– דו-שיח בין הזקן לנער, מתוך "הזקן והים" מאת ארנסט המינגוויי, תורגם על ידי יצחק שנהר.

השנה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 במאי 1936 עלה דימ'אגיו הצעיר בפעם הראשונה במדי היאנקיז, כבר באותו משחק הוא חבט בהצלחה בשלושה מתוך ששה ניסיונות, העונה הראשונה המשיכה להיות חלומית והוא סיים אותה עם 29 הום-ראנס ו-206 חבטות מוצלחות, שניהם שיאי יאנקיז עבור שחקן שנה ראשונה, שעדיין לא נשברו.

באותה עונה נבחר דימאג'יו לשחק באול-סטאר, ה"רוקי" הראשון אי פעם לעשות זאת. את העונה, כמו גם את השלוש הבאות, סיימו היאנקיז כאלופים כשניצחו בסדרת הגמר את הניו יורק ג'איינטס, במה שהיה מכונה ה"סאבווי סיריס" לפני שהג'איינטס עברו לסן פרנסיסקו והניו יורק מטס הוקמו.

פרשת התינוק של לינדברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 נולד בנו הראשון של לינדברג, הטייס הראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי ללא חניות בינים. התינוק נחטף ונמצא מת לאחר חיפוש בקנה מידה לאומי. הפרשה סרבה לרדת מהכותרות והעסיקה את ארצות הברית במשך שנות השלושים.

באפריל 1938, כמה ימים לפני פתיחת עונת הבייסבול, ביקש דימאג'יו להשתחרר מהיאנקיז כדי לאלץ אותם לשפר את שכרו שעמד על 25,000$. לסוף הוא נסוג מדרישתו אך האוהדים של היאנקיז חשו פגועים. בתחילת העונה הם קראו קריאות גנאי לכל מהלך שלו.

דימאג'יו, בהתבטאות אומללה שרק הגבירה את הקריאות, אמר לכתב ששאל אותו על צעקות הבוז: "היית יכול לחשוב שאני חטפתי את התינוק של לינדברג". קריאות הבוז פחתו בהדרגה ככל שהתקדמה העונה, והאוהדים שכחו סופית את כעסם לאחר שהיאנקיז זכו ב"וורלד סיריס" בתום אותה עונה.

הנישואים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דימאג'יו האיטלקי בעל המראה השרמנטי, נחשב לאחד הרווקים המבוקשים ביותר בארצות הברית. בנובמבר 1939, שישה ימים לפני יום הולדתו ה-25, התחתן עם השחקנית דורותי ארנולד. החתונה נערכה כשמחוץ לקתדרלת סן פרנסיסקו עמדו עשרות אלפי אוהדים שרצו לראות את הזוג המפורסם יוצא מחופתו.

בשנת 1941 נולד בנו ג'ו ג'וניור, אך הנישואים לא עלו יפה ובסוף שנת 1943 הזוג התגרש.

השיא של עונת 1941[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שסיים משחק ללא חבטה ב-14 במאי מול קליבלנד, החל דימאג'יו את רצף החבטות הארוך בהיסטוריה, בשני ביולי מול הבוסטון רד סוקס חבט דימאג'יו הום-ראן ששבר את שיא החבטות במשחקים רצופים שנקבע על ידי וילי קילר ב-1897 ועמד על 44. לאחר המשחק התראיין דימאג'יו ברדיו וגרם והקדיש את השיא ללו גריג שנפטר שבועות מספר לפני כן.

הרצף נעצר ב-17 ביולי אחרי 56 משחקים, יותר מחודשיים מאז שהחל. לאחר המשחק אמר דימאג'יו: "נו, אני שמח שזה נגמר".

השירות הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו מספר כוכבי בייסבול, ובראשם טד ויליאמס שהיה טייס קרב, התגייס דימאג'יו, בתחילת שנת 1943, לצבא ארצות הברית, אך בניגוד לווילאמס, דימאג'יו העביר את שירותו בעיקר בכניסה ויציאה מבתי חולים שטיפלו באולקוס שלו, את שאר הזמן העביר במשחקי בייסבול עם עמיתיו בבסיס. האירוע המשמעותי היחיד שעבר עליו בצבא היה גרושיו מאשתו דורותי, שהיו, כאמור, בסוף 1943.

הוא השתחרר לאחר המלחמה בספטמבר 1945, וחזר לשחק ביאנקיז בעונת 1946 לאחר שלוש שנות הפסקה.

השנים האחרונות בביסבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ו המשיך להוביל את היאנקיז להישגים. ב"וורלד סיריס" של שנת 1947, שהייתה הראשונה ששודרה בטלוויזיה, ניצחו היאנקיז את הברוקלין דודג'רס בעוד "סאבווי סיריס", לפני שהדודג'רס עברו גם הם לצד השני של אמריקה.

בעונת 1949 היה דימאג'יו שחקן הבייסבול הראשון שקיבל שכר של 100,000$ לעונה, ובעונת 1951 הוביל את היאנקיז לאליפות נוספת כשהוא מעביר את השרביט לשחקן הגדול הבא של היאנקיז- מיקי מנטל.

בדצמבר אותה שנה, כשהוא בן 37, הודיע דימאג'יו על פרישה ואמר: "פשוט אין לי את זה יותר". המספרים של דימאג'יו במהלך הקריירה סולידים - 2,214 חבטות, 361 הום-ראנס ו-1,537 RBI, אבל גם ממוצע של 325. שלושה תוארי MVP של ה-MLB, אול-סטאר בכל אחת משלוש-עשרה שנותיו בליגה ותשע טבעות אליפות.

לאחר הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ו דימאג'יו ומרילין מונרו

ב-14 בינואר 1954, שנתיים אחרי שהכירו ב"בליינד דייט" באו בברית הנישואין ג'וזף פול דימאג'יו ונורמה ג'ין מורטנסון (הידועה בעיקר בשם מרילין מונרו) בבית העירייה של סן פרנסיסקו. הנישואים לא הוציאו את שנתם, והזוג נפרד אחרי תשעה חודשים בלבד. דימאג'יו לעולם לא נישא פעם נוספת. כאשר מונרו מתה, נהג לשלוח זר של שושנים אדומות לקברה מדי שבוע במשך כ-20 שנים.

בשנת 1955 נבחר דימאג'יו להיכל התהילה בפעם הראשונה בה היה מועמד. ובשנת 1969 במהלך חגיגות מאה שנה לבייסבול הוא נבחר לשחקן הטוב ביותר שעדיין בחיים (התואר הכללי הלך לבייב רות'). שנתיים לפני כן הוציא פול סיימון את השיר "גב' רובינסון" ובו השאלה האלמותית- "Where have you gone, Joe DiMaggio?", כשג'ו שמע את זה הוא אמר לחבר: "מעולם לא הצלחתי להבין את כוונת השיר".

ב-1977 העניק לו הנשיא ג'רלד פורד את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה ביותר המוענק לאזרחים בארצות הברית. בספטמבר 1998 התגלה בגופו של דימאג'יו סרטן ריאות, באותו חודש הוא הגיע בפעם האחרונה ליאנקי-סטאדיום ושם, מול קהל רוגש, הוענקו לו תשע טבעות אליפות במקום התשע שנגנבו מחדרו במלון ב-1960. חצי שנה לאחר מכן, ב-8 במרץ 1999, כשהוא בן 84, נכנע ג'ו דימאג'יו לסרטן. מילותיו האחרונות היו "סוף-סוף אפגוש את מרילין".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
ג'ימי פוקס
MVP של האמריקן ליג
1939
הבא:
האנק גרינברג
הקודם:
האנק גרינברג
MVP של האמריקן ליג
1941
הבא:
ג'ו גורדון
הקודם:
טד וויליאמס
MVP של האמריקן ליג
1947
הבא:
לו בודראו