ג'יבריש

"ג'יבריש" הוא כינוי לדיבור הנשמע כשפה טבעית אך למעשה אינו אלא רצף של הברות חסרות פשר, שאינן מובנות אף לדובר עצמו. למשל, "ממוקינו קישנו מתיוש תבוה בנתילו".

מקור המילה

המילה לקוחה מאנגלית: gibberish, מהבסיס gibber והסיומת -ish, המציינת בין היתר שפות. ישנן שתי תאוריות למקור הבסיס gibber: לפי האחת, המקור הוא הפועל gibber, הקרוב לפועל jabber, "לקשקש", אך התיעוד הראשון לפועל זה מאוחר מהתיעוד הראשון למלה gibberish, ולכן נכונות התאוריה מוטלת בספק. לפי השנייה, נקראת השפה על שמו של האלכימאי הערבי جَابِر بِن حَيَّان (תעתיק מדויק: גָּ'אבִּר בִּן־חַיָّאן), הידוע גם בשמו הלטיני Geber, אשר כתב את עבודותיו בכתב סתרים לא מובן לאחרים מחשש לרדיפה דתית.

שימושים

לעתים משמש המונח ככינוי גנאי לתיאורה של שפה תקנית עמוסה במילים לועזיות שאינן מובנות לשומע המצוי, וכל מטרתן, לכאורה, ליצור רושם כביר על השומע. המונח "ג'יבריש" משמש גם לתיאור תוצאות תקלה בטקסטים כתובים עברית המוצגים באמצעי מדיה אלקטרוניים (כגון דפדפנים, דואר אלקטרוני, מסרים מידיים). התקלה מתבטאת בהצגה של הטקסט בכיוון הפוך או בהצגה של תווים שונים מאלו שנכתבו, למשל רצף סימני שאלה או תווים מיוחדים כמו: ¥ § ¢ © . בעיות כאלו נוצרות עקב אי-תאימות בקידוד העברית בין הצדדים. לעתים ניתן להיתקל בטקסט הנראה כמו ג'יבריש, אך למעשה זהו כתב סתרים, המובן היטב לבעלי המפתח לפענוחו.

בסרט "זמנים מודרניים" משנת 1936, צ'ארלי צ'פלין, המגלם נווד שמקבל עבודה כבדרן בבית קפה, שר שיר בג'יבריש, לאחר ששכח את מילות השיר שהיה עליו לשיר, ובאמצעות כשרונו הקומי הופך את המלים לבלתי חשובות [1]. בסרט "הדיקטטור הגדול", שהופק ארבע שנים לאחר מכן, עושה צ'פלין שימוש קומי נוסף בג'יבריש, כאשר הוא מגלם את דמותו של אדנואיד הינקל (בן דמותו של היטלר), ונושא נאום ג'יבריש שכולו לעג לדיקטטורים ולסגנון דיבורו הצורם וההיסטרי של היטלר. בנאום, המכונה "דמוקרטיה שטונק", מסביר הינקל את עיקרי תורתו באומרו: "דמוקרטיה - שטונק, פריי שפראכן - שטונק", כאשר מתורגמן מתרגם לאנגלית "הפוי סבור כי הדמוקרטיה היא תועבה. הפוי מגנה את חופש הדיבור" במבטא אוקספורדי מושלם.

ראו גם

• איגיון (נונסנס)
• פרויקט הג'יבריש, אלבום של חיים צינוביץ'