ג'יבריש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"ג'יבריש" (לפי האקדמיה ללשון העברית: קשקשת) הוא כינוי לדיבור הנשמע כשפה טבעית אך אינו אלא רצף של הברות חסרות פשר, שאינן מובנות אף לדובר עצמו.

מקור המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה לקוחה מאנגלית: gibberish, מהבסיס gibber והסיומת -ish, המציינת בין היתר שפות. ישנן שתי תאוריות למקור הבסיס gibber: לפי האחת, המקור הוא הפועל gibber, הקרוב לפועל jabber, "לקשקש", אך מאחר שהמילה gibberish תועדה עוד לפני המצאת הפועל הזה, נכונות התאוריה מוטלת בספק. לפי השנייה, נקראת השפה על שמו של האלכימאי הערבי جَابِر بِن حَيَّان (תעתיק מדויק: גַּ'אבִּר בִּן־חַיַאן), הידוע גם בשמו הלטיני Geber, אשר כתב את עבודותיו בכתב סתרים לא מובן לאחרים מחשש לרדיפה דתית.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים משמש המונח ככינוי גנאי לתיאורה של שפה תקנית עמוסה במילים לועזיות שאינן מובנות לשומע המצוי, וכל מטרתן, לכאורה, ליצור רושם על השומע. המונח "ג'יבריש" משמש גם לתיאור תוצאות תקלה בטקסטים כתובים המוצגים באמצעי מדיה אלקטרוניים (כגון דפדפנים, דואר אלקטרוני, מסרים מידיים). התקלה מתבטאת בהצגה של הטקסט בכיוון הפוך או בהצגה של תווים שונים מאלו שנכתבו, למשל רצף סימני שאלה או תווים מיוחדים. בעיות כאלו נוצרות עקב אי-תאימות בקידוד השפה בין הצדדים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט "זמנים מודרניים" משנת 1936, צ'ארלי צ'פלין, המגלם נווד שמקבל עבודה כבדרן בבית קפה, שר שיר בג'יבריש, לאחר ששכח את מילות השיר שהיה עליו לשיר. בסרט "הדיקטטור הגדול", שהופק ארבע שנים לאחר מכן, עושה צ'פלין שימוש קומי נוסף בג'יבריש, כאשר הוא מגלם את דמותו של אדנואיד הינקל (בן דמותו של היטלר), ונושא נאום ג'יבריש שכולו לעג לדיקטטורים ולסגנון דיבורו הצורם וההיסטרי של היטלר.

אלבום הבכורה של חיים צינוביץ', פרויקט הג'יבריש, מכיל שירים אתניים בג'יבריש, בשילוב עם מוזיקת רוק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]