ג'יימס ביטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתיבה עיתונאית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ג'יימס ביטי
James Beattie.jpg
מידע אישי
שם מלא ג'יימס סקוט ביטי
תאריך לידה 27 בפברואר 1978 (בן 36)
מקום לידה לנקסטר שבאנגליה
גובה 1.85 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
1995 - 1996 בלקבורן רוברס
מועדונים מקצועיים*
1996 - 1998
1998 - 2004
2004 - 2007
2007 - 2009
2009 - 2010
2010 - 2011
2011
2011 - 2012
2012 -
בלקבורן רוברס
סאות'האמפטון
אברטון
שפילד יונייטד
סטוק סיטי
גלאזגו ריינג'רס
בלקפול
שפילד יונייטד
אקרינגטון סטנלי
1 (0)
161 (68)
23 (7)
62 (34)
38 (9)
7 (0)
9 (0)
18 (0)
25 (6)
נבחרת לאומית
2003 אנגליה 5 (0)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 27 באפריל 2013

ג'יימס סקוט ביטי (אנגלית: James Scott Beattie; נולד ב-27 בפברואר 1978 בלנקסטר) הוא מאמן ושחקן קבוצת אקרינגטון סטנלי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטי הצטרף לבלקבורן רוברס בגיל 15 וכיכב בקבוצות הנערים והנוער של הרוברס. עוד לפני שהפך למקצוען בגיל 17 התבלט ביכולתו לכבוש שערים ובמשחקו הפיזי והחזק. לאחר שהטביע חותמו במספר טורנירים בינלאומיים במדי הקבוצה הצעירה ככובש מצטיין, ערך את הופעת הבכורה שלו בפרמייר ליג בעונת 1996/1997 מול ארסנל. ביטי כמעט ולא זכה לראות את המגרש במדי בלקבורן ואחרי שבע הופעות במדי הקבוצה, עבר בעונת 1998/1999 לסאות'האמפטון, בעסקה של מיליון פאונד שכללה את העברתו של קווין דייויס לרוברס. ביטי הצטרף לחבורתו של לה טיסייה – שאז עוד שיחקה באצטדיון ה'דל', לעונה של מלחמה עיקשת כנגד הירידה לליגה הראשונה. ביטי סייע לקדושים במאבקם ותרם חמישה שערים מצידו, בנוסף לשבעה בישולים ואכן הקבוצה נשארה בפרמייר ליג, בעונה שזכורה כ"הבריחה הגדולה" – the great escape. ביטי הוכרז שחקן העונה של הסיינטס, וכיקיר האוהדים, אשר נזקקו נואשות לכוכב חדש שיתפוס את מקומו של המלך הבלתי מעורער לה טיסייה, או – לה קינג בכינויו השגור בפי המקומיים.

על רקע הצלחתו בקבוצה, ערך ביטי את הופעת הבכורה בנבחרת אנגליה מתחת לגיל 21, בה שיחק חמישה משחקים. העונה שלאחריה, עונת 1999/2000, הייתה קשה עבורו. הוא החמיץ את תחילתה עקב פציעה במפשעה והתקשה לחזור לכושר משחק. כאשר סוף סוף הגיע זמנו, נפצע שוב, הפעם בקרסול במשחק מול ארסנל וחזר לספסל.

בעונת 2000/2001 ביטי לא שיחק היטב. בתחילת העונה הנהלת הקבוצה רצתה למכור אותו לקריסטל פאלאס מהליגה הראשונה, אך ביטי סירב. עם עוד שנתיים נוספות שנותרו לו עד תום חוזהו בסאות'המפטון, נאבק ביטי על מקומו בהרכב. ההזדמנות שלו לא איחרה לבוא. במשחק המחזור השישי מול ניוקאסל יונייטד, עת הסיינטס גירדו את תחתית הליגה ללא אף ניצחון, ביטי עלה בהרכב והסיינטס ניצחו והתרחקו מהתחתית. בהמשך העונה ביסס ביטי את מקומו, כשהוא כובש 10 שערים ב-10 משחקים רצופים, 12 שערים סך הכול ומוביל את רשימת המבקיעים בקבוצה. בעונה זו סאות'המפטון סיימה במקום העשירי, מבלי להיאבק על ירידה לשם שינוי. במועדון הבטיחו את השארתו של הכוכב החדש-ישן עם חוזה עד 2005.

את עונת 2001/2002 פתח ביטי טוב, היה יציב לאורך העונה ואף היה אמור להופיע לראשונה בסגל נבחרת אנגליה, אך הוא נפצע במשחק מול היונייטד, אחרי שכבש את שער הפתיחה במשחק, והושבת לשלושה חודשים. גם ההשבתה הזו לא מנעה ממנו לסיים את העונה עם 12 שערים ב-24 משחקים.

עונת 2002/2003 הייתה המוצלחת ביותר בתולדות סאות'המפטון בפרמייר ליג. הקבוצה סיימה במקום השמיני ואף הגיעה לגמר הגביע האנגלי, בו הפסידה לארסנל. ביטי מצידו היה הכתובת של הקדושים. הוא כבש 20 שערים ב-21 משחקים, שמר על עצמו הרחק מפציעות וסיים את העונה עם 23 שערים, שלישי בטבלת המבקיעים באנגליה אחרי רוד ואן ניסטלרוי ותיירי הנרי. בחתך אירופאי, ביטי סיים במקום השביעי בתחרות על נעל הזהב, אשר הגיעה לרוי מקאיי. את המקום השביעי חלק ביטי עם רונאלדו וניהאט. ההצלחה המסחררת כמעט והשכיחה מהציבור את העובדה שביטי פתח את העונה בהרשעה על נהיגה בשיכרות – כמו כל סמל אנגלי טוב וראוי. הסיינטס אף האריכו את חוזהו עד לשנת 2006.

מובן שהזימון לנבחרת הגיע שוב. משחק הבכורה שלו היה משחק הידידות המאכזב מול אוסטרליה, בו ביטי פתח בהרכב. הוא הספיק להופיע שוב במדים הלאומיים גם כמחליף מול סרביה ומונטנגרו ומול קרואטיה, ופתח במשחק הרשמי מול ליכטנשטיין במוקדמות אליפות אירופה.

אחת הדמויות המשפיעות ביותר על ביטי כנער וכשחקן מתפתח היה אלן שירר, שפרח באמצע שנות התשעים במדי בלקבורן, לפני שעבר למדי המקפאייז. כאשר ביטי כבש בצרורות במדי הקבוצה הצעירה של הרוברס, שירר עשה אותו דבר בפרמייר ליג. עבור ביטי, ההתעניינות של שירר בהתקדמותו שלו, והטיפים שנתן לו במפגשים הקצרים ביניהם, סייעו לו מאוד בעיצוב העצמי שלו כחלוץ. שירר היה כל מה שביטי רוצה להיות, וכשהיה פונה אל הילד במהלך אימון ושואל אותו אם כבש במשחק האחרון ואיך שיחק, הפך בעיני ביטס לדמות לחיקוי.

בתחילת עונת 2004/2005 עבר ביטי לקבוצת הכדורגל אברטון מהעיר ליברפול. העברתו תמורת 6 מיליון פאונד היא ההעברה הגדולה ביותר שהמועדון שילם אי פעם על שחקן, ששברה את השיא שהמועדון שילם על ניק בארמבי ב-1996. ב-2011 הושאל למועדון בלקפול בו ערך 9 הופעות בלבד. ב-נובמבר 2011 חזר שפילד יונייטד. לאחר שנה בנובמבר 2012 חתם באקרינגטון סטנלי.

בשנת 2013 מונה למאמן קבוצת אקרינגטון סטנלי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]