ג'יימס האנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יימס האנט
James Hunt - Dutch GP 1976.jpg
ג'יימס האנט בגרנד פרי ההולנדי ב-1976
לאום אנגלי
תאריך לידה 29 באוגוסט 1947
מקום לידה בלמונט, סאטון שבאנגליה
תאריך פטירה 15 ביוני 1993 (בגיל 45)
קריירת פורמולה 1
אליפויות 1 (1976)
מרוצי גרנד פרי 93
ניצחונות 10
פודיומים 23
נקודות בקריירה 179
זינוקים מפול פוזישן 14
הקפות מהירות 8
קבוצות הסקת', מקלארן, וולף
האנט במכונית הסקת' לפני הגרנד פרי הבריטי בסילברסטון, 1975

ג'יימס האנטאנגלית: James Hunt; בשמו המלא: James Simon Wallis Hunt;‏ 29 באוגוסט 1947 - 15 ביוני 1993) היה נהג מרוצי מכוניות. הוא התחרה במרוצי פורמולה 1 בין השנים 1973 עד 1979, וזכה באליפות העולם לנהגי פורמולה 1 בעונת 1976. לאחר פרישתו ממרוצי פורמולה 1 היה איש עסקים ושימש כפרשן בשידורי הפורמולה 1 של ה-BBC.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנט נולד בבלמונט, סאטון (אז במחוז סארי סמוך ללונדון) כבן השני במשפחה בת חמישה ילדים. בנערותו הוא עסק בספורט כקריקט, כדורגל וטניס. הוא החל לעסוק במרוצי מכוניות בגיל 18, במרוצי מיני מיינור. ב-1968 הוא החל להתחרות במרוצי פורמולה פורד ושנה אחר כך השיג מימון להשתתפות במרוצי פורמולה 3. הוא זכה לכמה ניצחונות וסיים במיקומים גבוהים. במרוץ ב-1970 הוא נקלע לתאונה שבעקבותיה הוא יצא מרכבו ודחף את הנהג האחר שהיה מעורב. הוא נענש, אך לאחר מכן זוכה בעוד הנהג האחר הושעה למשך שנה.

ב-1972 הוא החל להתחרות כחלק מקבוצת המפעל של מארץ', אך פוטר באמצע העונה. הוא הצטרף לקבוצת הסקת' שהתחרתה בפורמולה 2, אך לאחר תחילת עונת 1973 החליטה הקבוצה לעבור להתחרות בפורמולה 1. המכונית שפותחה בקבוצה התבססה על שלדת מכוניות מארץ'. אף שהקבוצות הוותיקות זלזלו בכוחה של קבוצת הסקת', האנט הצליח בדרך כלל להשיג תוצאות טובות יותר מנהגי קבוצת המפעל של מארץ'. בגרנד פרי ההולנדי הוא עלה לראשונה אל הפודיום, במקום השלישי, ובמרוץ האחרון של העונה בארצות הברית הוא סיים שני. בתום העונה הוא דורג במקום השמיני.

במהלך עונת 1974 החלה קבוצת הסקת' להתחרות עם מכונית מייצור עצמי. רבים מהמרוצים של האנט הסתיימו בפרישה מוקדמת, והוא לא הצליח לשחזר את הסיום במקום השני מהעונה הקודמת. עם זאת, הוא סיים שלושה מרוצים במקום השלישי ואף ניצח במרוץ באנגליה שלא נכלל בניקוד של העונה. בעונת 1975 השתפרו הישגיו והוא זכה לניצחון ראשון בגרנד פרי ההולנדי. הוא זינק למרוץ מהמקום השלישי וסיים אותו בניצחון של שנייה בודדת על מוביל האליפות ניקי לאודה, שנהג בקבוצת פרארי. בשלושה מרוצים אחרים הוא סיים במקום השני ובתום העונה הוא דורג במקום הרביעי.

עונת האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1976 נאלץ האנט לחפש קבוצה אחרת עקב קשיי המימון של הסקת'. עזיבתו של אמרסון פיטיפלדי להקמת קבוצה משלו, סללה את דרכו של האנט לקבוצת מקלארן תמורת חוזה של 200 אלף דולר לשנה. את המרוץ הראשון בעונה, בברזיל, החל האנט מהפול פוזישן, אך תקלה במנגנון המצערת הובילה להתרסקותו. האנט סבל מאמינות לקויה של המכונית גם בהמשך העונה, בעוד שניקי לאודה, אלוף העולם במכונית הפרארי, זכה בארבעה מששת המרוצים הראשונים של העונה. גם במרוץ השני זינק האנט מהעמדה הבכירה וסיים שני. לאחר תאונה במרוץ בארצות הברית, הוא זינק מהפול פוזישן במרוץ הרביעי בספרד, וזכה בניצחונו הראשון בעונה. בסיום המרוץ נפסל ניצחונו של האנט עקב רוחב מכונית החורג מן התקנות. הקבוצה ערערה בטענה שמדובר בהתרחבות של הצמיגים. הערעור התקבל כעבור חודשיים והניצחון הושב להאנט.

בשני המרוצים הבאים פרש האנט עקב תקלות ויתרונו של לאודה עמד על פער של 33 נקודות מהמקום השני, בעוד האנט דורג במקום השישי בלבד, בטרם התקבל ערעורו. האנט שב לנצח במרוץ בצרפת. הזינוק למרוץ הבא באנגליה החל במאבק צמוד בין לאודה לבן קבוצתו השווייצרי קליי רגצוני. נגיעה של מכוניותיהם הובילה להתנגשות של האנט ברגצוני. המרוץ הופסק ובהזנקה מחדש הופיעו האנט ורגצוני באופן חריג עם המכוניות החלופיות. האנט זכה במרוץ לעיני הקהל הביתי ולאודה סיים שני. אף שרגצוני, נהג פרארי בעצמו, זינק במכונית חלופית, ערערה פרארי על חוקיות המקרה וזכתה לפסילת הנהגים במכוניות החלופיות. עקב כך נפסל ניצחונו של האנט ולאודה זכה במקום הראשון.

במרוץ בגרמניה ניצח האנט, בעוד לאודה נפגע בתאונה שמנעה את השתתפותו בשני מרוצים נוספים. האנט ניצל זאת לניצחון במירוץ נוסף, אך עם שובו של לאודה במרוץ באיטליה, סבל האנט מתאונה לאחר שזינק מהמקום האחרון עקב ערעור על שימוש בדלק שאינו עומד בתקנות. ניצחונות בשני המרוצים הבאים, בקנדה ובארצות הברית, הובילו את האנט ולאודה להתמודדות צמודה על האליפות, שהכרעתה נדחתה למרוץ האחרון ביפן. לקראת המרוץ פיגר האנט בשלוש נקודות אחרי לאודה, והיה צריך לסיים לפחות במקום השלישי, כדי לשמר סיכוי לזכייה באליפות. המרוץ התנהל במזג אוויר גשום שהקשה על לאודה, שעדיין סבל מפציעה שהובילה לפרישתו. האנט הוביל ברוב שלבי המרוץ, אך לקראת סופו סבל מתקר. הוא הצליח לחזור לרחבת הטיפולים ולסיים במקום השלישי שזיכו אותו בדיוק בארבע הנקודות שנדרשו לו כדי לעבור את לאודה.

המשך קריירת המרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 1977 לא החלה היטב עבור האנט. מכונית המקלארן סבלה מבעיית אמינות בתחילת העונה והוא נאלץ לפרוש כבר במרוץ הראשון. שבע פרישות נוספות במהלך העונה, ביטלו על אפשרות לשמור על תואר אלוף העולם, אך במחצית השנייה של העונה הוא זכה לשלושה ניצחונות, בבריטניה, בארצות הברית ובמרוץ האחרון בעונה, ביפן. הוא סיים את העונה במקום החמישי.

בעונת 1978 הוא סבל מנחיתות משמעותית של מכונית המקלארן בהשוואה ללוטוס. לוטוס יישמו במכוניותיהם כנפיים אווירודינמיות שהגבירו את ההצמדה לקרקע באופן יעיל יותר שהקנה יתרון אחיזה לצמיגים בסיבובים. חוסר התחרותיות ובנוסף פרישות מרובות ממרוצים, הובילו את האנט לסיים את העונה במקום ה-13 בלבד כשהוא מצליח להגיע לפודיום רק בצרפת.

בעונת 1979 עבר האנט לקבוצת וולף רייסינג אך המשיך לסבול מחוסר תחרותיות. לאחר כישלון במרוץ במונקו, הוא הודיע על פרישה מפורמולה 1 באופן מיידי, אף שנותרו עוד שמונה מרוצים לעונה.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו השתתף האנט כפרשן בשידורי הפורמולה 1 של ה-BBC. הוא נודע בסגנונו הלא-רשמי והעוקצני. הוא נהג לבקר בצורה חריפה כמה מהנהגים שלדעתו לא התאמצו דיו. השידורים עם עמיתיו לשידור התאפיינו לעתים במאבק על זמן מסך, כשמספר פעמים הוא לא נמנע מלחטוף את המיקרופון באופן ממשי כדי להביע את דעתו.

האנט המשיך להשתתף בשידורי הטלוויזיה כ-13 שנה עד למותו ב-1993 בגיל 45. הוא מת מהתקף לב בביתו בוימבלדון.

ב-2013 הופיעה דמותו של האנט בסרט Rush המתאר את היריבות בינו לניקי לאודה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יימס האנט בוויקישיתוף