ג'יימס לוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יימס לוול
James Lovell.jpg
אסטרונאוט בשירות נאס"א
לאום Flag of the United States.svg אמריקאי
לידה 25 במרץ 1928
קליבלנד, אוהיו
עיסוקים נוספים טייס ניסוי
בחירה לטייס חלל 1962
פרישה 1973
דרגה קפטן בצי ארצות הברית
זמן בחלל 29 יום, 19 שעות, 3 דקות
משימות
ג'מיני 7, ג'מיני 12, אפולו 8, אפולו 13
Gemini VII patch.png Gemini 12 insignia.png Apollo-8-patch.png Apollo 13-insignia.png
עיטורים
סיכת האסטרונאוט של צי ארצות הברית
SpaceMOH.jpgPresMedalFreedom.jpgמדליית השירות המצטיין של נאס"אמדליית נאס"א לשירות יוצא מן הכלל

ג'יימס ארתור "ג'ים" לוֹוֶל הבןאנגלית: James "Jim" Arthur Lovell, Jr; נולד ב-25 במרץ 1928) היה אסטרונאוט בתוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו. נולד בקליבלנד, אוהיו. לוול הוא אחד מ-24 בני האדם שטסו אל הירח, הראשון מבין שלושה שטסו אל הירח פעמיים, והיחיד שטס אל הירח פעמיים בלי לנחות עליו. לוול היה גם האדם הראשון שטס ארבע פעמים לחלל.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952 סיים תואר בוגר במדעים באקדמיה הימית של ארצות הברית ואוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. בשנת 1961 סיים לימודים בבית הספר לבטיחות תעופתית של אוניברסיטת דרום קליפורניה.

בשנת 1971 סיים תואר בתוכנית לניהול מתקדם של בית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוול הגיע לדרגת קפטן בצי האמריקאי. שירת כטייס ניסוי במרכז הניסויים של הצי במשך ארבע שנים. היה מנהל תוכנית מטוס ה־F-4H פנטום, ובמקביל שירת כמהנדס בטיחות בטייסת הקרב 101 בתחנת האוויר הימית בווירג'יניה.

בשנת 1958 סיים לימודים בבית הספר לטייסי ניסוי.

שירות בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחר לתפקיד אסטרונאוט ב־1962, והיה אסטרונאוט גיבוי לג'מיני 4 ו־9, וכן היה גיבוי של ניל ארמסטרונג באפולו 11. ב־4 בדצמבר 1965 שוגר בג'מיני 7 יחד עם פרנק בורמן. משימה זו הייתה הראשונה בה שתי חלליות נפגשו בחלל. ב־11 בנובמבר 1966 שוגר עם באז אולדרין לג'מיני 12, המשימה האחרונה בתוכנית ג'מיני.

ביוני 1967 מונה על ידי לינדון ג'ונסון ליועץ לכושר גופני וספורט. כאשר עידכן הנשיא ריצ'רד ניקסון את הרכב הוועדה ב-1970, הוא מונה ליו"ר הוועדה לכושר גופני.

בין 21 ל־27 בדצמבר 1968 היה טייס מודול הפיקוד ונווט במשימת אפולו 8, המשימה הראשונה שהגיעה אל הירח והראשונה שעשתה שימוש בטיל סטורן 5.

בין 11 ל־17 באפריל 1970 היה מפקד האפולו 13, והאדם הראשון שהגיע אל הירח פעמיים (אם כי שתי המשימות רק הקיפו את הירח ולא נחתו עליו).

בין 1971 ל־1973 היה סגן מנהל מרכז טיסות החלל מרשל.

לאחר נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרש מנאס"א ב-1 במרץ 1973 והצטרף לחברה ביוסטון העוסקת בגרירה בנמלים, כריה ומוצרי גינון. ב-1 במרץ 1975 קודם לתפקיד נשיא ויו"ר מועצת המנהלים של החברה. ב-1 בינואר 1977 התמנה לנשיא "פיסק מערכות טלפון", העוסקת בשיווק מערכות תקשורת עסקיות, גם כן ביוסטון.

בשנת 1978 התפטר מתפקידיו בוועדה הנשיאותית לכושר גופני וספורט, אך הוא ממשיך לשמש כיועץ חיצוני לוועדה.

ב-1 בינואר 1981 התמנה לסגן נשיא קבוצת Business Communications Systems, השייכת לתאגיד Centel. הוא פרש מהתאגיד בתפקיד סגן נשיא וחבר מועצת המנהלים ב-1 בינואר 1991.

כיום הוא נשיא חברה שהקים, "לוול קומוניקיישנס".

באפריל 1987 הגיע אל הקוטב הצפוני.

בסרט אפולו 13, שנעשה על פי הספר "הירח האבוד" שכתב אודות משימת אפולו 13, שיחק בתפקיד משנה כמפקד האיוו-ג'ימה, נושאת המטוסים שאספה את צוות האפולו 13 מן הים‏[1].

במאי 1999 פתח מסעדה בווסט לייק פורסט, בפרברי שיקגו[2].

בינואר 2000 השלים מסע בן חמישה ימים אל הקוטב הדרומי, לאיתור מטאוריטים, יחד עם מדען פלנטרי נוסף, האסטרונאוט אואן גריוט ומספר בני לוויה נוספים. הם מצאו 12 מטאוריטים‏[3].

אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועוד אותות מארגונים בלתי ממשלתיים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Apollo 13 - Full cast and crew, באתר IMDb
  2. ^ ג'יימס לוול, באתר TheSpaceRace.com (באנגלית)
  3. ^ [1]