ג'יימס מורטימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יימס מורטימר
James Mortimer
1833 ‏- 1911 (בגיל 77)
James Mortimer.jpg
הישג בולט היה מס' 19 בעולם בשנת 1869-1870
מד כושר מרבי 2488 (ינואר 1892)
מקצוע נוסף עיתונאי,מחזאי
ארצות מגורים בריטניה,ארצות הברית

ג'יימס מורטימראנגלית: James Mortimer;‏ 22 באפריל 1833, ריצ'מונד, וירג'יניה - 24 בפברואר 1911) היה שחמטאי אמריקאי, עיתונאי ומחזאי שחי את ארבעים שנותיו האחרונות באנגליה.


חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורטימר סיים את לימודיו באוניברסיטה של וירג'יניה, וכנספח לשרות הדיפלומטי של ארצות הברית הוצב בפריז בין השנים 1855-1860. נפוליאון השלישי העניק לו את אות לגיון הכבוד על עבודתו. כאשר אלוף השחמט האמריקאי פול מורפי ביקר בפריז בשנת 1858 נפגש עמו מורטימר והשניים התידדו. מורטימר היה אחד מהבודדים שחזו בדו-קרב המפורסם בין פול מורפי לבין אדולף אנדרסן. נאמנותו של מורטימר לקונפדרציית המדינות של אמריקה הביאה אותו לפרוש מהשירות הפדרלי בשנת 1860. מורטימר נשאר בפריז ועבד כעיתונאי. כאשר נפוליאון השלישי הודח בשנת 1870, שניהם השתקעו באנגליה.

בלונדון יסד מורטימר עיתון בשם "פיגארו", העיתון הרשמי של ממשל נפוליאון בגלות. הגם שנפוליאון מת בשנת 1873, "פיגארו" המשיך לצאת לאור עוד זמן מה. העיתון היה לעתים שנוי במחלוקת ומורטימר הסתכסך עם רבים בשל ביקורות התיאטרון החריפות שכתב. כאשר הוגשה נגדו תביעת דיבה, שגה מורטימר והחליט להגן על עצמו. כיועץ המשפטי של עצמו לא היה יכול להעיד לטובתו במהלך שלב ההגנה, ורק לאחר שהורשע על ידי השופט יכול היה להביא עדויות שמוכיחות כי לא היה לו מידע לגבי המאמר שבגינו הוגשה התביעה. השופטים החליטו שההוכחות הוגשו מאוחר מדי, ודנו אותו לשלושה חודשי מאסר. הציבור חש שהעונש לא מוצדק, והמוניטין של מורטימר עלה. כתוצאה מהמאסר נסגר "פיגארו", ובא הקץ למדור השחמט המצוין שנכתב על ידי יוהאן לבנטל בין השנים 1872-1876 ועל ידי אלוף העולם וילהלם שטייניץ משנת 1876 ועד 1882. כאשר מורטימר שוחרר הוא המשיך את הקריירה כמבקר וככותב מחזות. מורטימר כתב למעלה מ-30 מחזות שהופקו בלונדון. בסקרו את התחרות הבינלאומית הראשונה שהתקיימה בספרד, בסן-סבסטיאן בשנת 1911, חלה בדלקת ריאות ומת.

קריירה שחמטאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למורטימר היו תוצאות גרועות בתחרויות שחמט וכמעט תמיד סיים בתחתית הטבלה. בתחרות לונדון בשנת 1887 סיים במקום האחרון לאחר שהפסיד את כל משחקיו. למרות תוצאותיו הגרועות, הוא הוזמן לתחרויות רבות ונראה שהתייחסו אליו כאל אישיות שחמטאית יותר מאשר כאל שחקן.

למרות שמעולם לא הצליח בתחרויות, לעתים שיחק מורטימר בצורה טובה מול מתחרים חזקים. בתחרות לונדון בשנת 1883 ניצח מורטימר את יוהנס צוקרטורט ומיכאל צ'יגורין, אך סיים במקום האחרון עם 3/26. בתחרות הבינלאומית בלונדון בשנת 1886 ניצח מורטימר את ז'אן טאובנהאוס, ג'יימס מייסון ואמיל שאלופ אך סיים במקום ה-11 מ-13 מתמודדים עם 4/12. בגיל 74 שיחק מורטימר בתחרות האמנים באוסטנדה וניצח את סבלי גריגורייביץ' טרטקובר, אז'ן זנוסקו-בורובסקי וג'וזף הנרי בלקבורן אך סיים האחרון מ-29 המתמודדים עם 5/28. מורטימר ניצח גם משחקים תחרותיים מול הנרי בירד וז'ק מיזס וסיים בתיקו מול וילהלם שטייניץ וג'ורג' הנרי מקנזי.

מורטימר כתב שני ספרי שחמט שהפכו לרבי-מכר. על שמו קרויה הגנת מורטימר בפתיחה ספרדית, מלכודת מורטימר והתקפת מורטימר-פרזייר בגמביט אבנס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gaige, Jeremy (2005), Chess Personalia: A Biobibliography, McFarland & Company, pp. 291, ISBN 978-0786423538
  • Korn, Walter (1978), America's Chess Heritage, New York: David McKay, pp. 48–49, ISBN 0-679-13200-7
  • Hooper, David Vincent & Whyld, Kenneth (1996)The Oxford Companion to Chess, Oxford University, pp. 264–265, ISBN 0-19-280049-3

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]