ג'יימס מק'פרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יימס בירדסיי מק'פרסון
גנרל ג'יימס מק'פרסון, צולם בידי מת'יו ברדי
גנרל ג'יימס מק'פרסון, צולם בידי מת'יו ברדי
נולד 14 בנובמבר 1828
מקום לידה קלייד, אוהיו
נהרג 22 ביולי 1864
השתייכות צבא ארצות הברית
צבא האיחוד
תקופת שירות 1853-1864
דרגה מייג'ור גנרל (ארצות הברית 19) מייג'ור גנרל
תפקידים צבאיים

מפקד צבא טנסי

מלחמות וקרבות

מלחמת האזרחים האמריקנית
קרב פורט הנרי
קרב פורט דונלסון
קרב שילה
המצור על ויקסבורג
המערכה על אטלנטה

ג'יימס בירדסיי מק'פרסוןאנגלית: James Birdseye McPherson;‏ 14 בנובמבר 1828 - 22 ביולי 1864) היה קצין בצבא ארצות הברית ששירת כגנרל בצבא האיחוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. הוא נהרג בקרב אטלנטה, והיה לקצין השני בדרגתו שנהרג בצבא האיחוד במהלך המלחמה ומפקד הארמייה היחיד שנהרג בשדה המערכה.‏[1]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מק'פרסון נולד ליד קלייד, אוהיו. הוא למד באקדמיית נורוולק שבאוהיו,‏[2] וסיים את לימודיו באקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית בשנת 1853, כראשון בכיתתו, שכללה את פיליפ שרידן, ג'ון שקופילד, וג'ון בל הוד; הוד הפך ליריבו בשלב מאוחר יותר בחזית המערבית. מק'פרסון הוצב בקורפוס ההנדסה בדרגה ייצוגית של לוטננט משנה. לאחר שסיים את לימודיו שימש עוזר מדריך של הנדסה מעשית באקמיה הצבאית במשך שנה, ובין השנים 1854-1857 הועסק כעוזר מהנדס בעבודות שהתבצעו בנמל ניו יורק ובשיפורים שבוצעו בנהר ההדסון. בשנת 1857 הוא פיקח על עבודות הבנייה בנמל דלוור, ובשנים 1857-1861 היה מהנדס-מפקח על עבודות ההקמה של ההגנות באי אלקטרז, שבסן פרנסיסקו, קליפורניה.‏[3]

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילתה של מלחמת האזרחים, הוצב מק'פרסון בסן פרנסיסקו, קליפורניה, אך ביקש לעבור לקורפוס ההנדסה, במחשבה כי העברה זו למזרח תקדם את הקריירה שלו. הוא עזב את קליפורניה ב-1 באוגוסט 1861, וזמן קצר לאחר מכן הגיע לניו יורק. הוא ביקש תפקיד בצוותו של מייג'ור גנרל הנרי האלק, אחד המפקדים הבכירים בחזית המערבית. הוא קיבל זאת ונשלח לסנט לואיס, מיזורי בדרגת קפטן בחיל ההנדסה.

הקריירה של מק'פרסון החלה לזרוח לאחר תפקיד זה, הוא שירת בדרגת לוטננט קולונל ומהנדס ראשי בצבאו של יוליסס גרנט במהלך כיבושם של פורט הנרי ופורט דונלסון. לאחר קרב שילה, הוא קודם לדרגת בריגדיר גנרל וב-8 באוקטובר 1862, לדרגת מייג'ור גנרל. זמן קצר לאחר מכן קיבל את הפיקוד על הגיס ה-17 בארמיית טנסי של גרנט. ב-12 במרץ 1864, קיבל מק'פרסון את הפיקוד על ארמיית טנסי, לאחר שמפקדו הקודם ויליאם שרמן, קודם לפיקוד על כל ארמיות המערב (זאת לאחר שגרנט נשלח מזרחה). הארמייה של מק'פרסון הייתה לאגף הימני בצבאו של שרמן, לצד ארמיית קמברלנד וארמיית אוהיו. ב-5 במרץ 1864 החל שרמן במערכה על אטלנטה.

שרמן תכנן כי חלקו העיקרי של צבאו ישמש כפעולת הסחה לעבר דלטון, אוהיו, בעוד מק'פרסון יישא בעיקר נטל לחץ התקפת כוחותיו של גנרל הקונפדרציה ג'וזף ג'ונסטון, במטרה ללכוד אותם. על אף תכנון זה, הצליחו בסופו של דבר כוחות הקונפדרציה להמלט ושרמן האשים את מק'פרסון (על "איטיותו"), אף על פי שהיה זה תכנונו הכושל של שרמן שהוביל להמלטות כוחות הקונפדרציה בסופו של דבר. חייליו של מק'פרסון עקבו אחר כוחות הקונפדרציה ב"נחרצות", וקיבלו אספקה מחודשת בבקינגסטון, ג'ורג'יה. החיילים הצליחו להשיג את כוחות הקונפדרציה ליד פמפקינווין קריק (Pumpkinvine Creek), שם תקפו והצליחו להניס את כוחות הקונפדרציה מדאלאס, ג'ורג'יה, עוד לפני ששרמן הורה לעשות זאת. ג'ונסטון ושרמן תימרנו האחד כנגד השני, עד לתבוסתו של האיחוד בקרב קנסאו מאונטיין. לאחר מכן ניסה מק'פרסון לתמרן ולאגף בקרב מאריטה, אך ניסיון זה כשל גם כן.

ב-17 ביולי, גבר תסכולו של נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דיוויס, עקב האסטרטגיה של ג'ונסטון שניסה לתמרן ולסגת, והחליף אותו בלוטנט גנרל ג'ון הוד. הוד הובס לבסוף, ונסוג לאטלנטה. בינתיים, קידם מק'פרסון את כוחותיו לדיקאוטר, ג'ורג'יה ומשם הם נעו לעבר רמה הבנויה מסדרת גבעות קרחות המשקיפות על אטלנטה. ב-22 ביולי, הם הבחינו כי כוחות הקונפדרציה עזבו את אטלנטה. שרמן האמין כי הקונפדרציה הובסה וכוחותיה מתפנים; אך, מקפרסון סבר בצדק כי הם נעים כדי לתקוף את האיחוד באגפו הימני ובעורפו. אך בעוד הם דנים בהתפתחות החדשה, כיתרו ארבע דיוויזיות תחת פיקודו של מייג'ור גנרל ויליאם הארדי את הקורפוס ה-16 של צבא האיחוד שהיה תחת פיקודו של מייג'ור גנרל גרנוויל דודג'ס. בעוד מק'פרסון רוכב על סוסו לעבר הקורפוס ה-17 שבעבר היה תחת פיקודו, הוא נתקל בחיילי רגלים מהמשמר הקידמי של צבא הקונפדרציה שקראו לו לעצור. מק'פרסון הרים את ידו לראשו, כנראה כדי להסיר את כובעו, אך לפתע סובב את סוסו בניסיון להמלט. חיילי הקונפדרציה פתחו באש ופצעו את מק'פרסון פצעי מוות.

יריבו, ג'ון הוד, כתב:

Cquote2.svg

אני אנצור את מותו של בן כיתתי וחבר נעוריי, גנרל ג'יימס מק'פרסון, ההודעה על כך גרמה לי לצער כבד. מאז שסיימנו את לימודינו בשנת 1853, וכל אחד מאיתנו קיבל פקודה לשירות בצדדים שונים, לא היה זה בגורלנו להפגש. לא השנים ולא ההבדלים ברגשות שהביאו אותנו לתחום את עצמנו לצדדים הפוכים במלחמה החלישה את חברותי; אכן הקשר שנוצר בצעירותי התחזק בהערכתי ובתודתי בהתנהלותו כלפי אנשינו בפינוייה של ויקסבורג. התחשבותו ויחסו האדיב אליהם עמדו בניגוד בוהק במהלך המרדף של קצינים פדרלים רבים.

Cquote3.svg
– ‏[4]

שרמן בדיווחו הרישמי על מותו של מק'פרסון:

Cquote2.svg

המדינה בכללותה תבין כי היא לא רק איבדה מנהיג צבאי, אלא אדם ששרד, היה מוכשר לרפא את הסכסוך הלאומי שהתחולל בגלל אנשים שאפתניים וערמומיים.

Cquote3.svg
– ‏[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eicher, John H. and David J. Eicher. Civil War High Commands. Stanford, CA: Stanford University Press, 2001. ISBN 0-8047-3641-3.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ John & David Eicher, עמ' 167
  2. ^ John & David Eicher, עמ' 383-384
  3. ^ John & David Eicher, עמ' 154
  4. ^ אתר על צפון ג'ורג'יה
  5. ^ אתר על צפון ג'ורג'יה