ג'יימס קאגני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יימס קאגני, 1942

ג'יימס פרנסיס קאגני ג'וניוראנגלית: James Cagney;‏ 17 ביולי 1899 - 30 במרץ 1986) היה שחקן קולנוע אמריקני, הזכור בעיקר בזכות תפקידי הגנגסטרים שגילם בסרטי פשע. זכה בפרס האוסקר על "יאנקי דודל דנדי". בשנת 1999 דירג מכון הסרטים האמריקאי את קאגני במקום השמיני ברשימת "כוכבי הקולנוע הגדולים של כל הזמנים".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאגני נולד בעיר ניו יורק, לג'יימס קאגני האב, אירי-אמריקני שהיה בַּ‏‏רְמֵן ומתאגרף חובב, ולקרולין נלסון. בתום לימודיו התיכוניים התקבל ללמוד באוניברסיטת קולומביה. שניים מאחיו פנו אף הם לתחום המשחק.

הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא החל את קריירת המשחק שלו בתיאטרון וודוויל ובברודוויי. באותה תקופה (1922) התחתן עם רקדנית בשם פרנסס ווילארד, נישואין אשר נמשכו קרוב ל- 64 שנים (עד למותו של קאגני).
כשהאחים וורנר קנו את הזכויות על ההצגה "Penny Arcade", בו הופיע קאגני, הם לקחו איתם את קאגני לגרסה הקולנועית להצגה, שנקרא "חטאי החג" (1930), בו קאגני החל את הקריירה הקולנועית שלו. מכאן החל להופיע בשורה ארוכה של סרטים, כשהוא קונה לו שם של בחור קשוח בסדרה של סרטי פשע, החל מהלהיט הקלאסי "אויב המדינה", בו כיכב לצד ג'ין הארלו ושהפך אותו לכוכב בן לילה. הקריירה שלו המשיכה עם "כסף חכם", עם אדוארד ג'י רובינסון, "בלונד משוגע" ו"קשה לאחוז". מאוחר יותר גילם קאגני את דמותו הבדוייה של הגרגסטר רוקי סאליבן ב"מלאכים עם פנים מלוכלכות" (1938), בו הופיע לצד המפרי בוגרט, עליו קיבל מועמדות לפרס האוסקר. שנה אחר כך המשיך לככב לצד בוגרט, במותחן הפשע "שנות העשרים הסוערות". שלוש שנים אחר כך זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על משחקו בדרמה הביוגרפית-מוזיקלית של מייקל קורטיז, "יאנקי דודל דנדי", שהיה רחוק מסרטי הפשע שנהג לככב בהם. הוא שב לדמות הגנגסטר ביצירת המופת של ראול וולש, "חום לבן" (1949), וכמו כן גילם קפטיין ספינה מטורף, לצד ג'ק למון והנרי פונדה ב"מיסטר רוברטס".

הוא היה ממקימי איגוד השחקנים האמריקני (1933) ושימש כנשיא האיגוד בין השנים 1942-1944.

חייו המאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעתו הקולנועית האחרונה של קאגני הייתה בסרטו של מילוש פורמן, "רגטיים", ב-1981. הייתה זו הופעתו הראשונה בסרט קולנוע מִזה 20 שנה. סרטו הקודם ל"רגטיים" היה "אחת, שתיים, שלוש" (1961) שביים בילי ויילדר. בשני העשורים הללו קאגני סירב לכל ההצעות שקיבל להופעות בקולנוע, כולל את "גבירתי הנאווה" ו"הסנדק". הוא הקדיש זמן ללמוד איך לצייר, והתגלה ככשרוני בהחלט לכך, וכמו כן טיפל בחווה האהובה שלו שבסטנפורד, ניו יורק.
ב-1974 קיבל פרס הוקרה על מפעל חיים מטעם מכון הקולנוע האמריקני וב-1984 קיבל את מדליית החירות הנשיאותית מידי חברו הטוב, רונלד רייגן, שכיהן כנשיא ארצות הברית באותה תקופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יימס קאגני בוויקישיתוף