ג'יימס קמרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יימס קמרון
JamesCameronHWOFOct2012.jpg
קמרון באוקטובר 2012
תאריך לידה: 16 באוגוסט 1954
מקום לידה: קפוסקסינג, אונטריו, קנדה
פרסים: אוסקר, גלובוס הזהב וסאטורן על בימוי הסרטים טיטניק, שובו של הנוסע השמיני, שליחות קטלנית 2, שקרים אמיתיים, מצולות ואווטאר ‏‏‏[1].
פרופיל ב-IMDb

ג'יימס קמרוןאנגלית: James Cameron; נולד ב-16 באוגוסט 1954) הוא במאי, מפיק ותסריטאי קולנוע קנדי זוכה פרסי אוסקר, גלובוס הזהב וסאטורן על סרטיו. קמרון ביים את שני סרטי הקולנוע המכניסים ביותר בכל הזמנים, טיטניק ואווטאר. כמו כן ביים סרטים נוספים שהיו לשוברי קופות, ובהם שליחות קטלנית, שליחות קטלנית 2, מצולות ושובו של הנוסע השמיני. המוטיב המרכזי במרבית סרטיו של קמרון הוא היחסים בין האדם לטכנולוגיה.

תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס קמרון נולד בקפוסקסינג שבמחוז אונטריו שבקנדה. אביו פיליפ היה מהנדס חשמל ואימו שירלי הייתה אמנית. הוא גדל בצ'יפאווה שבאונטריו, ובשנת 1971 עבר עם משפחתו לברי שבקליפורניה, שם למד פיזיקה באוניברסיטת פולרטון, אבל תשוקתו ליצירת סרטים משכה אותו למאגר הסרטים של האוניברסיטה בכל הזדמנות. לאחר שראה את הסרט "מלחמת הכוכבים", קמרון התפטר מעבודתו כנהג משאית ועשה את דרכו לתעשיית הקולנוע.

קמרון התחיל את דרכו בתעשיית הקולנוע כתסריטאי, ורק מאוחר יותר עבר לבימוי ואפקטים בסרט "הבריחה מניו יורק". כאשר עבד עם המפיק רוג'ר קורמן, קמרון השיג את תפקיד הבימוי הראשון שלו ב-1981 בסרט "פיראניה 2" שהוא בעצם סרט המשך לסרט קאלט "פיראנה" משנת 1978. הסרט היה בתקציב נמוך שצולם באיי קיימן לצורך צילום הסצנות התת-מימיות, וברומא שבאיטליה לצורך רוב סצנות הפנים. הוא נשכר במקור לתפקד כבמאי האפקטים המיוחדים, ונטל את הפיקוד כאשר הבמאי המקורי עזב. הסרט היה כישלון צורב וקיבל ביקורות קשות מאוד, קמרון עצמו התחרט שעשה את הסרט ומחשיב את 'שליחות קטלנית' כסרטו הראשון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליחות קטלנית (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס קמרון, 1986
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שליחות קטלנית

בזמן שהותו ברומא חלה קמרון, וחלם על מכונה שמגיחה מתוך האש כדי להרוג אותו. הוא המחיש את הרעיון לסרט "שליחות קטלנית", כתב תסריט והחליט למכור אותו כדי שיוכל לביים את הסרט. אך על אף שחברות ההפקה איתן יצר קשר הביעו התעניינות בפרויקט, הן לא היו מוכנות לתת לבמאי צעיר לעשות את הסרט. לבסוף הוא מצא חברה שמוכנה לתת לו לביים. אשתו לעתיד, גייל אן הורד, שהקימה חברת הפקות משלה, עבדה עם קמרון בעבר בסרט של רוג'ר קורמן, הסכימה לקנות את התסריט של קמרון בעבור דולר אחד בתמורה שקמרון יביים את הסרט. הורד הוחתמה כמפיקת הסרט וקמרון זכה לבסוף להזדמנות הראשונה שלו כבמאי.

בתחילה, לדמות של המחסל, קמרון חיפש אדם לא שרירי במיוחד שיוכל להתמזג בהמון. לאנס הנריקסן, שכיכב בסרט "פיראנה 2" נשקל כמועמד לתפקיד, אבל כאשר ארנולד שוורצנגר וקמרון נפגשו לראשונה לדון בליהוקו של שוורצנגר לדמותו של קייל ריס, הגיעו שניהם למסקנה שדמות הקיבורג הרשע יהיה תפקיד יותר משכנע לשרירן האוסטרי. הנריקסן קיבל תפקיד יותר קטן של בלש משטרה, ואת התפקיד של קייל ריס קיבל מייקל ביהן. בנוסף, הופיעה לראשונה בסרט לינדה המילטון בתפקידה המפורסם של שרה קונור. מאוחר יותר נישאה המילטון לקמרון.

"שליחות קטלנית" היה שובר קופות וניפץ את ציפיות האולפנים לגבי קטלוגו כעוד סרט מדע בדיוני, שלא יחזיק מעמד יותר משבוע באולמות הקולנוע. הסרט נעשה בתקציב נמוך (6.5 מיליון דולר) אבל הכניס יותר מ-38 מיליון דולר.

רמבו 2 (1985)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 המוקדמות, כתב קמרון שלושה תסריטים בו זמנית: "שליחות קטלנית", "שובו של הנוסע שמיני" ואת הטיוטה הראשונית של "רמבו 2". בשעה שקמרון המשיך את עבודתו על שליחות קטלנית והנוסע שמיני, סילבסטר סטאלונה תפס את הפיקוד על התסריט של רמבו 2 ויצר טיוטה סופית שהייתה שונה לגמרי מכוונתו המקורית של קמרון. באשר לקמרון, ניתן לו קרדיט עבור התסריט בכתוביות הסיום של הסרט.

שובו של הנוסע השמיני (1986)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמד המפיק מאחורי "שובו של הנוסע השמיני", ג'יימס קמרון וגייל אן הורד
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שובו של הנוסע השמיני

הפרויקט הבא של קמרון היה סרט ההמשך לנוסע השמיני, סרטו של רידלי סקוט משנת 1979. קמרון קרא לסרט "Aliens" וליהק שוב את סיגורני ויבר לתפקיד המפורסם של אלן ריפלי (הניצולה היחידה מהסרט הראשון). לפי קמרון, צוות הצילום של הסרט היה עוין כלפיו, והתייחס אליו כמחליף עלוב לרידלי סקוט. קמרון הראה להם את סרטו "שליחות קטלנית", אך רובם נשארו סקפטיים. על אף חילוקי הדעות (קמרון גם החליף את השחקן ג'יימס רימר ששיחק את סגן היקס בשחקן "שליחות קטלנית" מייקל ביהן), "שובו של הנוסע השמיני" היה לשובר קופות וסיגורני ויבר הייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר באוסקר 1986. קמרון זכה בפרס סאטורן בקטגוריית הבמאי ובנוסף, הסרט והשחקנית הראשית הגיעו לעמוד הראשון של טיים מגזין כתוצאה מהנושאים הפמיניסטים פורצי הדרך של אישה בקרב. בעקבות ההצלחה הפנומנלית של הסרט, לקמרון היה עכשיו את החופש לעשות איזה פרויקט שרק ירצה.

מצולות (1989)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לפרויקט הבא של קמרון נבע משיעורי ביולוגיה שלו בתיכון. סיפורם של פועלים באסדת קידוח שמגלים יצורים תת-מימיים מעולם אחר היה הבסיס לתסריט של קמרון לסרט "מצולות", שבו השתתפו אד האריס, מרי אליזבת מסטרנטוניו ומייקל ביהן. הסרט שנעשה בתקציב של 41 מיליון דולר, נחשב לאחד הסרטים היקרים בזמנו והיה עתיר אפקטים חדשניים. בגלל העובדה שרוב הסרט מתרחש מתחת למים, והטכנולוגיה לא הייתה מפותחת מספיק כדי ליצור סביבה תת-מימית דיגיטלית, קמרון בחר לצלם את הסרט בעומק 12 מטר מתחת למים. כדי ליצור את הסט, הוסב מבנה של תחנת כוח גרעינית ושני מכלים גדולים.

"מצולות" פתח במקום השני בסרטים שוברי הקופות (9.3 מיליון דולר) והכניס סכום כולל של מעל 100 מיליון דולר, בצירוף עם ביקורות מהללות. הסרט זכה בפרס אוסקר על האפקטים המיוחדים הטובים ביותר, בנוסף למועמדויות בקטגוריית הארט דיירקטור הטוב ביותר, הצילום הטוב ביותר, והסאונד הטוב ביותר. קמרון זכה בפרס סאטורן נוסף על עבודת הבימוי.

שליחות קטלנית 2: יום הדין (1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שליחות קטלנית 2: יום הדין

לאחר ההצלחה של "שליחות קטלנית", היו שיחות לגבי המשך סיפורה של שרה קונור ומאבקה במכונות מהעתיד. אף על פי שלקמרון היה רעיון בסיסי ליצירת ההמשך, וארנולד שוורצנגר הביע נכונות להשתתף, היו עדיין בעיות בנוגע לזכויות ושימוש באפקטים מיוחדים. לבסוף, בשנת 1990, נרכשו הזכויות בידי Carolco Pictures וניתן אור ירוק להפקת ההמשך.

לסרט חזרו לינדה המילטון בתפקיד שרה קונור וארנולד שוורצנגר בתפקיד המחסל (מודל T-800), אך הפעם כמגינו של ג'ון קונור, שעתיד להיות מנהיג המורדים. כנגדו ניצב מודל T-1000, מחסל מסוג מתקדם יותר שעשוי מתכת נוזלית (השחקן רוברט פטריק), שהיווה ניגוד גמור לשוורצנגר. קמרון הסביר, כי רצה מישהו שיהיה יותר מהיר וזריז, וש"אם מודל T-800 היה טנק פאנצר, הרי שמודל T-1000 הוא פורשה".

קמרון רצה לשלב את המודל המתקדם הזה כבר בסרט הראשון, אך האפקטים המיוחדים לא היו מפותחים מספיק בזמנו. אולם הודות לאפקטים התת-מימיים בסרט "מצולות", קמרון השתכנע כי הדבר כעת אפשרי.

עם תקציב של למעלה מ-100 מיליון דולר, הסרט שבר את שיאי הקופות, עם הכנסות של מעל 200 מיליון דולר ברחבי ארצות הברית, ומעל ל-300 מיליון דולר נוספים מחוץ לגבולות ארצות הברית. הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר בקטגוריות האיפור, הסאונד, אפקטים קוליים ואפקטים חזותיים. היה זה סרטו השלישי שזיכה את קמרון בפרס סאטורן.

שקרים אמיתיים (1994)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שקרים אמיתיים

לפני יציאת "שליחות קטלנית 2", שוורצנגר ניגש לקמרון עם רעיון לחידוש הקומדיה הצרפתית "La Totale". הסרט, שנקרא "שקרים אמיתיים", עוקב אחרי מרגל שחי חיים כפולים כאיש נשוי, שאשתו חושבת שהוא סוכן מכירות. את אשתו שיחקה ג'יימי לי קרטיס, כאשר לצד שוורצנגר שיחק טום ארנולד.

הסרט, שנעשה בתקציב של 115 מיליון דולר, הכניס סכום של למעלה מ-370 מיליון דולר. קמרון זכה בפעם הרביעית בפרס סאטורן על עבודת הבימוי.

טיטניק (1997)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיטניק (סרט, 1997)

קמרון הביע התעניינות בטביעתה של האונייה טיטניק. הוא החליט לכתוב ולביים את סרטו הבא, "טיטניק", בהסתמך על המאורע הזה. הסרט עוסק ברומן בין שני צעירים ממעמדות שונים, שנפגשים על סיפון האונייה, ומסעם. לפני תחילת הצילומים, קמרון צלל לקרקעית האוקיינוס, שם צילם תמונות מהטיטניק האמיתית ושילב אותן בסרט.

קמרון ליהק את לאונרדו דיקפריו וקייט וינסלט לתפקידים הראשיים. תקציב הסרט עמד על 200 מיליון דולר, מה שהפך את הסרט ליקר ביותר בכל הזמנים, והכניס 28 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו. הסרט שמר על מקום ראשון ברשימת שוברי הקופות למשך כמה שנים, וסכום ההכנסות הכולל נמדד על 1.8 מיליארד דולר, נתון אשר הציב אותו למשך 12 שנים במקום הראשון ברשימת הסרטים בעלי ההכנסות הגבוהות בכל הזמנים, (עד ינואר 2010 כאשר הסרט אווטאר תפס את מקומו). הסרט זיכה את קמרון בפרס אוסקר ולראשונה בפרס גלובוס הזהב על עבודת הבימוי הטובה ביותר.

מלאך שחור (2000-2002)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלאך שחור

לאחר שניסה להציע תסריט לסרט "ספיידרמן" למנהלי Carolco Pictures, שפשטה רגל מאוחר יותר, ג'יימס קמרון ניסה מזלו בטלוויזיה. הוא יצר את הסיפור לגיבורת על בשם מקס גוויברה. סדרת הטלוויזיה "מלאך שחור" הושפעה מתרבות הסייברפאנק, מז'אנר הסופר-גיבורים העכשווי, וכן מהגל השלישי של הפמיניזם.

הסדרה, שרכבה על גל הפמיניזם שהותווה בידי ריפלי ושרה קונור של שנות ה-80, הציגה את מקס (השחקנית ג'סיקה אלבה), חיילת מהונדסת גנטית שנוצרה בידי תאגיד מנטיקור החשאי. בנוסף לה, כיכבו בסדרה מייקל ותרלי כלוגן קייל וג'ון סאבאג' (צייד הצבאים, "שיער") כקולונל ליידקר, שרודף אחרי מקס. בשעה שהסדרה זכתה להצלחה בעונתה הראשונה, הרייטינג צנח בעונתה השנייה, וגם היו בעיות תקציב לסדרה מה שהוביל לביטולה. למרות ביטול הסדרה היא זכתה לאהדה רבה של מעריצים והפכה לסדרת קאלט, וגם ג'סיקה אלבה השחקנית הראשית אשר זכתה בפרס סטורן על תפקידה בתור מקס.

2002-2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – פענוח יציאת מצרים, מערת הקבורה של ישו, אווטאר (סרט)

הפרויקטים האחרונים של קמרון כללו יצירת סרטים דוקומנטרים על קורות האוניות ביסמרק וטיטניק, תוך שימוש בטכנולוגיית ה-IMAX. הוא גם שימש כמפיק בסרט סולאריס משנת 2002 ובסרט הדוקומנטרי משנת 2006, "פענוח יציאת מצרים", של ערוץ ההיסטוריה.

קמרון תומך בסרטי תלת ממד סטריאוסקופים-דיגיטלים, והסרט התיעודי על הטיטניק, "Ghosts of the Abyss" נעשה כולו בתלת מימד. כך גם הפרויקטים הבאים שלו - הסרט אווטאר שמשתמש בטכניקת לכידת תנועה מתקדמת יותר מאשר זו ששימשה בסרטו של רוברט זמקיס "רכבת לקוטב", והסרט "Battle Angel Alita" שיהיה מבוסס על סדרת המאנגה, שאותו קמרון מחשיב כטרילוגיה אפשרית של סרטים‏[2].

ב-26 בפברואר 2007 הודיע קמרון יחד עם הבמאי הישראלי שמחה יעקובוביץ', כי הוא תיעד את חשיפת מערת תלפיות בסרט התיעודי "מערת הקבורה של ישו", ששודר בערוץ דיסקברי ב-4 במרץ 2007.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמרון בעת קבלת הכוכב על שמו בשדרת הכוכבים של הוליווד בדצמבר 2009

ג'יימס קמרון זכה לפרסים רבים, ביניהם:

  • פרס נבולה בשנת 1991 מטעם איגוד כותבי המדע בדיוני ופנטזיה של אמריקה.
  • 4 פרסי סאטורן עבור עבודת הבימוי הטובה ביותר (על הסרטים "שובו של הנוסע השמיני", "מצולות", "שליחות קטלנית 2" ו"שקרים אמיתיים").
  • 3 פרסי אוסקר עבור הסרט "טיטניק" לעריכה הטובה ביותר, הסרט הטוב ביותר, והבמאי הטוב ביותר.
  • עבור הישגיו בתחום הצילום התת-ימי, אוניברסיטת סאות'המפטון חילקה לו דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה. קמרון קיבל את תואר הכבוד באופן אישי בטקס הסיום של האוניברסיטה ביולי 2004.
  • ב-3 ביוני 2008 נודע כי שמו של קמרון יתווסף לשדרת הכוכבים של קנדה ‏‏‏[3].
  • ב-18 בדצמבר 2009 נוסף שמו של קמרון לשדרת הכוכבים של הוליווד.
  • שלושה פרסי אוסקר לסרט אווטאר בקטגוריות הצילום האמנותי, העיצוב האמנותי והאפקטים המיוחדים.
  • ארבעה פרסי גלובוס הזהב עבור הסרטים טיטניק ואווטאר פעמיים בקטגורית הסרט הדרמטי הטוב ביותר ופעמיים בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר.
  • תשעה פרסי סאטורן לסרט אווטאר בקטגוריות סרט המדע בדיוני הטוב ביותר, שחקן ראשי, שחקנית ראשית, שחקן משנה, שחקנית משנה, הבימוי והכתיבה (קמרון), הפסקול והאפקטים המיוחדים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמרון היה נשוי חמש פעמים: לשרון ויליאמס (1978-1984), לגייל אן הורד (1985-1989), לקתרין ביגלו (1989-1991), ללינדה המילטון (1997-1999) ולהם בת אחת, ולסוזי איימיס (משנת 2000 ועד היום), ולהם בן ושתי בנות. מ-2012 החלו קמרון וילדיו לאמץ דיאטה טבעונית מטעמים אתיים‏[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]