ג'יימס ת'ורנהיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן של סר אייזק ניוטון שצייר ת'ורנהיל בין 1709 ל-1712.

סר ג'יימס ת'ורנהיל (אנגלית: James Thornhill‏; 25 ביולי 1675 או 1676 - 4 במאי 1734) היה צייר אנגלי שהתמחה בציורי סצנות היסטוריות, ופעל בתקופה שבה הבארוק האיטלקי היה דומיננטי.

ת'ורנהיל היה בנו של וולטר ת'ורנהיל מוורהאם ומארי, בתו הבכורה של קולונל ויליאם סידנהאם, מושל ויימות'.

ב-1689 הוא התמחה אצל תומאס היימור (1660 - 1720), שהיה מומחה בציור דקורטיבי לא-פיגורטיבי. הוא למד גם אצל אנטוניו וריו ולואי לגר, שהיו ציירים דקורטיביים בולטים שעבדו באותה תקופה באנגליה. ב-1696 הוא השלים את ההתמחות שלו וב-1704 הפך לחבר חופשי באגודת הציירים-צבעים של לונדון. החל מ-1707 הוא עבד בהצלחה עבור המעמד החברתי הגבוה של אנגליה כצייר היסטוריה. ביוני 1718 מינה אותו ג'ורג' הראשון לצייר החצר, ובמרץ 1720 ל-Serjeant Painter. באותה שנה היה לרב-אומן באגודת הצבעים וב-1723 לעמית בחברה המלכותית. בין 1722 ל-1734 הוא אף כיהן בפרלמנט הבריטי. ב-2 במאי 1720 העניק לו המלך תואר אבירות.

ת'ורנהיל קישט את החלק הפנימי של הארמונות שבהם עבד עם ציורים בקנה-מידה גדול. הדמויות בציורי הקיר הללו מוצגות בתנוחות אידאליזציה ורטוריקה. דוגמאות לכך הן:

ב-1718 הוא רכש בית גדול בכיכר קובנט גארדן, וב-1725 בנה את בית ת'ורנהיל בדרום סטולברידג', ליד סטרמינסטר ניוטון שבדורסט. ככל הנראה הוא תיכנן את הבית בעצמו בסגנון הפלדיאני.

ב-1711 היה ת'ורנהיל לאחד מ-12 הדירקטורים הראשונים באקדמיה של סר גודפרי קנלר, ששכנה ברחוב גרייט קווין בלונדון. ב-1716 הוא החליף את קנלר בתפקיד המנהל, והחזיק במשרה זו עד 1720. לאחר מכן הקים בעצמו בית ספר לציור בקובנט גארדן, אך בית הספר נסגר תוך זמן קצר. באוקטובר 1720 פתחו לואיס צ'רון וג'ון ואנרבנק אקדמיה נוספת, בבית תפילה פרסביטריאני ששכן ליד כנסיית סנט מרטין בשדות שברחוב סנט מרטין ליין. האקדמיה הזו הצליחה להתקיים במשך שנים אחדות לפני שנסגרה. אחד מהתלמידים היה ויליאם הוגארת'. בנובמבר 1724 ניסה ת'ורנהיל להקים אקדמיה חופשית בפעם השנייה, הפעם בביתו שבקובנט גארדן. נסיון זה היה מוצלח, וככל הנראה הוגארת' למד במקום כבר מיום הקמתו. ב-23 במרץ 1729 נישא הוגארת' לג'יין, בתו של ת'ורנהיל.

ת'ורנהיל לא הוזמן לבצע עבודות גדולות בשלהי חייו, והחל להעתיק בהמפטון קורט את שטיחי הקיר של רפאל. מלבד ארבעה העתקים בגודל מלא, שהושלמו ב-1731, הוא יצר 162 העתקים בקנה מידה מוקטן של ראשים, ידיים ורגליים, והתכוון לפרסם אותם בדפוס על מנת שישמשו סטודנטים לאמנות. אולם, מותו הותיר את העבודה בלתי גמורה. ההעתקים המקוריים שלו שמורים כיום במוזיאון ויקטוריה ואלברט שבלונדון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]