ג'יין בירקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יין בירקין, בפסטיבל הסרטים בוונציה, 2009
ג'יין בירקין ב-1985

ג'יין מאלורי בירקין (Jane Mallory Birkin; נולדה ב-14 בדצמבר 1946) היא שחקנית קולנוע, במאית, דוגמנית וזמרת בריטית הפועלת וחיה בצרפת.

בירקין ידועה בשל מכלול עבודתה בתחום הקולנוע והזמרה, אך גם בשל חייה הפרטיים, ומערכת יחסיה עם סרז' גינסבורג, עמו שרה את השיר השערורייתי "Je t'aime... moi non plus", בו נשמעת בירקין כשהיא גונחת ונאנחת בצורה המדמה יחסי מין.

על שמה של בירקין קרוי גם "תיק בירקין" המפורסם של הרמס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירקין נולדה בלונדון בשנת 1946. אביה היה קצין צי, ואמה שחקנית במחזותיו המוזיקליים של נואל קווארד. בשנת 1965 הופיעה בתפקיד זעיר בסרט "The Knack", בבימויו של ריצ'רד לסטר. הצעירה הנאה בלטה כדוגמנית ושחקנית מתחילה בסצנת חיי הלילה של לונדון הסוערת. בגיל צעיר זה נישאה בשנת 1965 לג'ון בארי, המבוגר ממנה ב-13 שנים. ב-1967 נולדה בתם, קייט. הזוג התגרש בשנת 1968.

תפקידה החשוב הראשון, בסרט "יצרים" משנת 1966 שיקף מציאות זו. בסרט זה, שביים מיכלאנג'לו אנטוניוני שיחקה בירקין אחת מצמד דוגמניות צעירות המגיעות לדירתו של הצלם תומאס (דייוויד המינגס) ומשתוללות עמו בעירום. תפקיד זה הוביל, בשנת 1968 למבחן בד לסרטו של פייר גרימבלט, "סלוגן". על אף שלא דיברה צרפתית קיבלה בירקין את התפקיד. בסרט כיכב השחקן הצרפתי סרז' גינסבורג, והשניים שרו ביחד את שיר הנושא של הסרט. עבודתם המשותפת הובילה לקשר רומנטי.

בשנת 1969 כתב גינסבורג שיר בשם "אני אוהבת אותך... גם אני לא" (Je t'aime... moi non plus), שאותו ייעד לבריז'יט בארדו. על אף שבארדו הקליטה את השיר, היא הורתה לגנוז את ההקלטה, בשל נועזותו של השיר. גינסבורג הקליט את השיר כדואט עם בירקין. השיר מתאר במילים מפורשות מעשה מיני, ולקראת סופו בירקין גונחת באופן המדמה יחסי מין. השיר עורר סערה בכל מקום בו הושמע, והוחרם על ידי תחנות רדיו באיטליה, ספרד ובריטניה. השיר נכלל באלבומם "ג'יין בירקין סרז' גינסבורג" שיצא לאור בשנת 1969, ובו שרה בירקין ארבעה שירים בעלי אופי דומה, לרבות השיר "69 année érotique" (השנה האירוטית 69). התקליט היה ללהיט ולהצלחה קופתית בצרפת. בשנת 1971 נולדה בתם של הזוג, שרלוט גינסבורג שהייתה לזמרת ושחקנית ידועה.

בירקין המשיכה להקליט תקליטים ביחד עם גינסבורג. בשנת 1973 הופיעה בתפקיד נועז כמאהבתה של בריז'יט בארדו בסרטו של רוז'ה ואדים "לו דון ז'ואן היה אישה". בשנת 1975 הופיעה בסרטו הראשון של גינסבורג, שנקרא אף הוא "Je t'aime... moi non plus".

בירקין המשיכה בשנות ה-70 בקריירה הקולנועית, לצד הקריירה כזמרת. בין היתר הופיעה בסרטי הראווה "רצח על הנילוס" (1978) ו"רצח תחת השמש" (1982) על פי ספרי אגאתה כריסטי. בתחילת שנות ה-80 נפרדה מגינסבורג והחלה מערכת יחסים רבת שנים עם הבמאי ז'אק דויון, אבי בתה השלישית, לו. עם זאת, עדיין המשיכה בשיתוף הפעולה האומנותי עם גינסבורג, עמו הוציאה תקליט משותף בשנת 1983 בשם "Baby alone in Babylone".

מסוף שנות ה-80 התרכזה בירקין במופעי שירה על במה, ובין היתר יצאה במופע הנקרא "ערבסק", בו שילבה בין שירי גינסבורג ומוזיקה ערבית. היא המשיכה לשחק, בין היתר בסרטיו של ז'אק ריווט, ואף שלחה ידה בבימוי, בתחילה בסרטי טלוויזיה, ובשנת 2007 יצא לאור סירטה "ארגזים" בו שימשה כבמאית, תסריטאית ואף שיחקה בתפקיד ראשי.

בשנת 2004 קיבלה ממלכת אנגליה את תואר כבוד "מסדר האימפריה הבריטית", על פועלה לקידום שיתוף הפעולה התרבותי בין צרפת ובריטניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]