ג'יין ראסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יין ראסל בסרט "גברים מעדיפים בלונדיניות", 1953

ארנסטין ג'יין ג'רלדין ראסלאנגלית: Ernestine Jane Geraldine Russell; ‏21 ביוני 1921 - 28 בפברואר 2011) הייתה שחקנית קולנוע וזמרת אמריקאית ומסמלי המין ההוליוודיים הבולטים של שנות ה-40 וה-50.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל נולדה בעיר במידג'י שבמינסוטה לג'רלדין ג'ייקובי ולרוי ויליאם ראסל. היו לה ארבעה אחים. אביה שירת כקצין בצבא ארצות הברית, ואמה הייתה שחקנית שהופיעה עם צוות בידור נודד. אחרי שאביה השתחרר מן השרות הצבאי עברה המשפחה לקנדה, ובהמשך לקליפורניה.

ראסל התעניינה מגיל צעיר בדרמה ובמוזיקה, אך לאחר שסיימה את לימודייה שאפה להיות מעצבת. בעקבות מות אביה נאלצה לעבוד כדי לעזור למשפחתה. היא עסקה גם בדוגמנות וחסכה מספיק כסף ללימודי משחק, בעידודה של אמה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל חתמה על חוזה משחק מקצועי לשבע שנים עם הווארד יוז בתחילת שנות ה-40, לאחר שהשניים נפגשו במרפאת שיניים בעת טיפול שעבר יוז. ראסל התפרסמה בזכות הופעה פרובוקטיבית לאותה תקופה במערבון "האקדוחנים" (The Outlaw), שסיבך את יוז עם הצנזורה השמרנית של הוליווד והפך את ראסל, בתפקיד הבכורה שלה, לסמל מין בינלאומי ולשם החם בתעשיית הסרטים.

היא שיחקה לאחר מכן במערבון הקומי "גיבורי הצ'יזבט" (The Paleface, בתרגום מילולי "חיוור הפנים") ובהמשכו "בנו של גיבור הצ'יזבט" (Son of Paleface) עם בוב הופ, ובעוד שתי הפקות חושניות לצידו של רוברט מיצ'ם, "בחורה כלבבו" ו"מאקו". ב-1951 שיחקה ראסל לצידו של פרנק סינטרה בקומדייה "זה רק כסף".

ראסל הפכה למותג ב-1953 לאחר הופעתה בתור נערת השעשועים דורות'י שאו בסרטו המוזיקלי של הווארד הוקס, "גברים מעדיפים בלונדיניות", לצידה של מרילין מונרו. היא הייתה שותפה לפרויקט שערורייתי של הווארד יוז, "הקו הצרפתי" בבימויו של לויד בייקון. ארגונים קתוליים בארצות הברית קראו להחרים את הסרט.

ראסל הקימה ביחד עם בעלה הראשון בוב ווטרפילד את חברת ההפקה "ראס-פילד" שבחסותה יצאו שני סרטים בכיכובה של ראסל, חמודות וערמוניות (Gentlemen marry Brunettes, בתרגום מילולי "גברים נושאים ברונטיות") ו"כותונת הלילה הוורודה". ב-1964, אחרי הפסקה של שבע שנים, הופיעה ראסל בתפקיד עצמה בסרט "נתיבי הגורל". היא פרשה ממשחק בגיל 49 והופיעה בפעם האחרונה ב-1970 בסרט "אפל יותר מענבר".

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל התחילה לעסוק במוזיקה בסוף שנות ה-40 ושיחררה לרדיו שני סינגלים ואלבום ביחד עם המוזיקאי קיי קייסר, בנוסף שרה סינגל נוסף עם פרנק סינטרה. ראסל הקימה רביעיית גוספל עם קוני היינס, בריל דייוויס, ודלה ראסל שפרשה בהמשך. אחרי עזיבתה הוציא ההרכב את האלבום "The Magic of Believing", שנמכר בשני מיליון עותקים. רונדה פלמינג הצטרפה להרכב מאוחר יותר. ב-1959 הוציאה ראסל את אלבום הסולו "ג'יין ראסל". הוא יצא שנית ב-2009 בשם "Fine and Dandy".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראסל הייתה נשואה שלוש פעמים: לקוורטרבק של קבוצת "סנט לואיס ראמס" וחבר "היכל התהילה של הפוטבול המקצועני" בוב ווטרפילד (במשך 25 שנה עד לגירושין), לשחקן רוג'ר ברט (במשך שלושה חודשים עד למותו) ולג'ון קלווין פיפלס (במשך 25 שנה עד למותו).

ראסל, שלא יכלה ללדת בגלל הפלה שעברה בגיל 18, אימצה בת ושני בנים ביחד עם ווטרפילד.

ראסל נפטרה ממחלה ב-28 בפברואר 2011, בגיל 89, בביתה שבסנטה מריה. היא הותירה את שלושת ילדיה, שישה נכדים ועשרה נינים.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יין ראסל ומרילין מונרו, 1953

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]