ג'יי ג'יי ג'ונסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת תקליט

ג'יי ג'יי ג'ונסון (J. J. Johnson; ‏ 22 בינואר 1924 - 4 בפברואר 2001), היה נגן טרומבון ג'אז אמריקאי, מלחין ומעבד מוזיקלי. ראשון נגני הטרומבון שניגנו בי בופ[1] ואחד מנגני הג'אז רבי ההשפעה בעידן שלאחר הסווינג‏‏‏[2].

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון נולד באינדיאנפוליס, אינדיאנה בשם ג'יימס לואיס ג'ונסון (James Louis Johnson). בגיל תשע החל ללמוד פסנתר אך בגיל 14 עבר לטרומבון. הוא ניגן עם מספר תזמורות ביג בנד עד שפגש ב-1942 את נגן החצוצרה ומוביל התזמורת פאטס נווארו, ששכנע אותו לנגן כמו נגן הסקסופון לסטר יאנג. בין השנים 1942 - 1945 ניגן עם תזמורתו של בני קרטר ועמה גם הקליט לראשונה קטע סולו בסטנדרט Love for Sale. ב-1945 עבר לנגן בתזמורתו של קאונט בייסי.

בי בופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרומבון היה כלי נגינה שהתאים לנגינת דיקסילנד וסווינג, כחלק מחטיבת כלי נשיפה ממתכת בתזמורת. בסגנון הבי בופ נדרשה נגינה וירטואוזית שהתאימה יותר לכלים כסקסופון וחצוצרה ונדמה שאין בה מקום לטרומבון. עם זאת, דיזי גילספי האמין שניתן לנגן בי בופ גם בטרומבון וניסה לשכנע טרומבוניסטים מובילים לנסות. עקב כך עזב ג'ונסון בסוף 1945 את תזמורתו של קאונט בייסי על מנת לנגן בהרכבי בי בופ קטנים. הוא ניגן יחד עם מקס רואץ', סוני סטיט ובאד פאוול ובדצמבר 1945 ניגן עם צ'ארלי פרקר. בשנת 1951 יצא למסע הופעות בבסיסי הצבא האמריקאי ביפן וקוריאה. לאחר שחזר לארצות הברית עבד כפקיד במשרד הנדסת בניין, אך המשיך לנגן ולהקליט (למשל האלבום 'Walkin בחברת בלו נוט עם מיילס דייוויס) ולהלחין, כמעט בכל תקליט שהקליט בתקופה זו שולבו מספר לחנים מקוריים משלו.

ב-1954 חבר לטרומבוניסט קאי ווינדינג (Kai Winding) להרכב שנקרא "רביעיית ג'יי & קיי", ההרכב ליווה בין היתר את הזמרת שרה ווהן, הופיע במספר פסטיבלים והקליט למעלה מעשרה אלבומים. ג'ונסון עיבד את כל קטעי ההרכב. ג'ונסון המשיך להופיע מדי פעם עם וונדינג עד סמוך למותו ב-1983.

במקביל החל ג'ונסון להנהיג הרכבים משלו. החשובים בהרכבים אלו היו הרביעייה עם וינטון קלי בפסנתר, צ'ארלי מינגוס בקונטרבס וקני קלארק בתופים והחמישייה עם האנק מובלי בסקסופון טנור, הוראס סילבר בפסנתר, פול צ'יימברס בבס וקני קלארק בתופים, שהוקלטו בחברת בלו נוט‏[1]. עוד השתתפו בהקלטות עם ג'ונסון באותה עת אמנים כפרדי האברד, אלווין ג'ונס, קליפורד ג'ורדן ואחרים. בין 1957 ו-1960 הופיע במיזם "ג'אז והפילהרמונית".

בשנת 1959 קרא ג'ונסון (עם עוד שני עמיתים) תיגר על חוק מדינת ניו יורק שחייב אמנים מופיעים אפרו-אמריקאים לשאת אישור מיוחד ("New York City Cabaret Identification Card"), החוק איפשר לפקידי עירייה ושוטרים לשלול את האישור בשל "התנהגות לא מוסרית" ושימש למעשה כלי לאכיפת מדיניות ההפרדה הגזעית. ג'ונסון טען שהחוק אינו עולה בקנה אחד עם חוקת ארצות הברית וזכה.

הלחנה ותקופת "הזרם השלישי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף שנות השישים התקרב ג'ונסון לזרם הג'אז שנקרא "הזרם השלישי" (נסיון לסינתזה של ג'אז עם מוזיקה קלאסית) והתרכז בעיקר בהלחנה.

ב-1961 הקליט הפסנתרן אנדרה פרווין אלבום מיצירותיו של קורט וייל וצירף את ג'ונסון כנגן כלי נשיפה. ב-1962 היה ג'ונסון שותף לשישייה של מיילס דיוויס.

ג'ונסון הלחין מספר יצירות ארוכות כ"פואמות לכלי נשיפה ממתכת" ו"מוזיקה לכני נשיפה ממתכת" (Poem for Brass ו- Music for Brass). עם חלק מלחניו הופיע בפסטיבל הג'אז במונטרה. ב-1961 הלחין סוויטה בת שישה פרקים בשם Perceptions אותה ביצע עם דיזי גילספי כסולן. ב-1965 שהה בווינה כדי להקליט את יצירתו Euro Suite עם הפסנתרן פרידריך גולדה.

הוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 נענע להזמנתו של קווינסי ג'ונס לעבור לקליפורניה ולהתחיל להלחין מוזיקה לסרטים וטלוויזיה. הוא הלחין פסקולים לסרטים, בהם "מעבר לרחוב 110" ( across 110th street) ו"קלאופטרה ג'ונס" ולסדרות טלוויזיה בהן "סטארסקי והאץ'", "סטיב אוסטין האיש השווה מיליונים" ועוד.

בתקופה זו כמעט לא הופיע, למעט ביפן (1977, 1982) ובאירופה (1984), הקליט רק שישה אלבומים במהלך 14 שנה וניגן בתזמורת שליוותה את תוכנית הטלוויזיה של קרול ברנט.

חזרה להופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1987 ארגן מופע בוילג' ואנגארד בניו-יורק שהחל סדרת הופעות ברחבי ארצות הברית, יפן ואירופה. ביולי 1988 חזר לואנגארד והקליט שני אלבומים. בדצמבר 1988, במהלך הופעות ביפן, לקתה אשתו, ויויאן בשבץ. ג'ונסון ביטל כל פעילות וסעד את אשתו עד מותה ב-1991.

שנה לאחר מות אשתו נישא לקרוליין ריד וחזר להופיע ולהקליט בהרכבים שונים. הוא זכה למספר מועמדויות לפרס גראמי בתקופה זו וב-1995 נבחר על ידי קוראי המגזין דאון ביט להכלל בהיכל התהילה של הג'אז.

ב-1997 אובחן כסובל מסרטן הערמונית וחזר לביתו באינדיאנפוליס. הוא כתב ספר לימוד וביוגרפיה בשם The Musical World of J. J. Johnson. ב-4 בפברואר 2001 שם קץ לחייו ביריית אקדח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Musical World of J. J. Johnson by Joshua Berrett and Louis G. Bourgois (Rowman & Littlefield). ISBN 0-8108-3648-3
  • Exercises and Etudes for the Jazz Instrumentalist by J. J. Johnson (Hal Leonard Corporation, February 1, 2002). ISBN 0-634-02120-6

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Leonard Feather, The Biographical Encyclopedia of Jazz
  2. ^ ‏Berendt, Joachim E , The Jazz Book, Paladin (1976), pp. 196–198