ג'יני (ילדת פרא)

ג'יני מדגימה את הליכת הארנב המיוחדת שלה זמן קצר לאחר שיחרורה

ג'יני (Genie, נולדה ב-18 באפריל 1957) הוא הכינוי שניתן לילדה שגדלה בבידוד, והתגלתה ב-4 בנובמבר 1970 בגיל 13 על ידי הרשויות בעיירה ארקדיה שבקליפורניה. שמה האמיתי הוא סוזן וילי (Susan Wiley).

הבידוד

ג'יני בילתה את 13 שנותיה הראשונות נעולה בחדר השינה שלה. הוריה, שניהם בעלי הפרעה נפשית, כלאו אותה בחדרה הקטן, ובני המשפחה לא הורשו על ידי האב לשוחח עמה או ליצור איתה קשר. בלילות היא ישנה בתוך לול לפעוטות, ופיה נסתם באופן מלאכותי, כדי שלא תוציא הגה. אביה נהג להבעיתה על ידי נהימות ונביחות-כלב כאשר דיברה, ובשל כך היא הפכה לאילמת כמעט לחלוטין, והצליחה לומר מילים מעטות, מאיימות ובסיסיות בלבד.

הגילוי

ב-4 בנובמבר 1970 הגיעה אמה של ג'יני, שסבלה מקטרקט והייתה עיוורת למחצה, למשרד הרווחה בעיר טמפל סיטי שבקליפורניה יחד עם ג'יני. האם סיפרה לעובדת הסוציאלית שקיבלה את פני שתיהן, שבעלה נמצא בבית ומשתולל והן בורחות מפניו. היא ביקשה עבורה סיוע בשל מחלתה.

ג'יני עוררה את חשדה של העובדת הסוציאלית. היא הייתה משוכנעת שהיא בת שש או שבע וסובלת מאוטיזם, אך אמה אמרה לה שגילה האמיתי הוא 13 שנים. העובדת קראה לאחראי עליה, שהזעיק את המשטרה במהרה.

ג'יני נלקחה לטיפול בבית חולים לילדים בלוס אנג'לס. הוריה הואשמו בהתעללות בילדים, בעוד שהאם טענה שהייתה בעצמה קורבן להתעללות מצד בעלה. האב התאבד זמן קצר לאחר הגילוי.

ההתפתחות

ג'יני נראתה קטנה לגילה והתנהגה כבעלת פיגור שכלי. היא פיתחה הליכה מרושלת ולא יציבה הדומה להליכה של ארנב. היא שמרה על ידיים בקדמת הגוף כאשר הלכה כדי לשמור על יציבות. היא נהגה לרחרח דברים שנקרו בדרכה ופלטה רוק לעתים תכופות כמו פעוטה בת יומה. במשך היום היא הרבתה לאונן, גם בחברה.

עם הזמן ההתעניינות במקרה של ג'יני גדלה. היא הפכה למוקד עניין לפסיכולוגים. ג'יני לא הצליחה ללמוד מילים חדשות ולא להרכיב משפטים או לנהל שיחה. בעקבות זאת נערכו מחקרים בשאלה האם קיים גיל קריטי לרכישת שפה. חוקרי תקשורת ערכו מחקרים בנושא האנטי-חברתיות שאפיינה אותה.

החיים אצל משפחות אומנה

משפחת האומנה הראשונה של ג'יני הייתה משפחתה של ג'ין באטלר, המורה שלה בבית החולים לילדים. באטלר שמרה על פרטיותה של ג'יני בקנאות, ולא אפשרה לשאר הצוות שטיפל בה לבקרה. שהותה של ג'יני בביתה של באטלר הפכה לזמנית, ולאחר זמן קצר נלקחה ממנה לבית החולים. מניעיה של באטלר להחזקתה של ג'יני בביתה ובבידוד יחסי לא נודעו, אך היא מעולם לא הסתירה את העובדה שהיא קיוותה שהילדה המיוחדת תהפוך אותה למפורסמת. עם זאת, ייתכן שהיא נקשרה אליה והפכה לאובססיבית בעניין הצלתה.

ביתה השני היה ביתו של דייוויד רינגלר, אחד ממטפליה בבית החולים. אשתו מרילין לקחה על עצמה להיות המורה של ג'יני. היא לימדה אותה לצייר, לחייך ואפילו לדבר קצת, הן באנגלית והן בשפת הסימנים. בארבע השנים שבהן חייתה בבית משפחת רינגלר הצליחה ג'יני אך בקושי לתאר את שנות ההתעללות שעברה.

ב-1975 ביקשה אמה של ג'יני להמשיך ולטפל בה לאחר שזוכתה מההאשמה של התעללות בילדים. לאחר חודשים ספורים היא גילתה שהטיפול בג'יני קשה עליה מאוד, והעבירה אותה שוב למשפחה אומנת. הייתה זו משפחת האומנה הראשונה מבין שש לפחות שג'יני חייתה איתן. בחלק מהבתים סבלה ג'יני מהתעללות פיזית, והיא חדלה לדבר מפחד מעונשים. אמה תבעה את צוות המחקר על הזנחתה של ג'יני, אך התיק נסגר.

כיום נמצאת ג'יני במעון חוסים במקום לא ידוע בקליפורניה.

סרט

הסרט "ציפור השיר שתקה" (Mockingbird Don't Sing) מבוסס על סיפורה של ג'יני.

ראו גם

• ילד הפרא של אבירון

קישורים חיצוניים

• ראיון עם אנשים מהצוות שטיפל בג'יני בילדותה (באנגלית)