ג'ירולאמו מיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ג'ירולאמו מייאיטלקית: Girolamo Mei, ‏27 במאי 1519 - יולי 1594) היה היסטוריון והומניסט איטלקי, שעשה לו שם בתולדות המוזיקה בזכות התנופה האינטלקטואלית לקמראטה הפלורנטינית, ששמה לה למטרה להחיות את הדרמה המוזיקלית של יוון העתיקה. ג'ירולאמו נולד בפירנצה ומת ברומא.

מיי היה האירופאי הראשון אחרי בואתיוס (Boethius) בן המאה השישית, שערך מחקר בתאוריית המוזיקה של יוון העתיקה. הוא כינס את ממצאיו במסה גדולה, De modis musicis antiquorum (שלא יצאה לאור בפרסום רשמי, אך נכתבה בין השנים 1568 ו-1573). רבים מממצאיו העביר אל וינצ'נצו גליליי באמצעות תכתובת עניפה; למידע הזה היה תפקיד מכריע בגיבוש סגנון מוזיקלי חדש, שהתפתח בפירנצה בשלהי המאה ה-16, סגנון הרצ'יטאטיב החדש (stile recitativo), שממנו התפתחו המונודיה, הדרמות המוזיקליות הראשונות ובסופו של דבר האופרה. גליליי ושאר החברים בקמראטה הפלורנטינית הביו נחושים בדעתם להשיב לחיים את הסגנון המוזיקלי של הדרמה היוונית הקדומה. גם אם אפשר שטעו, בסופו של דבר, באופן שבו בוצע הדבר הלכה למעשה, עובדה היא כי פתחו, תוך שימוש ברעיונותיו של מיי, באחת המהפכות הגדולות ביותר בתולדות המוזיקה.

מיי גם ערך ופירש את הטרגדיות של אייסכילוס ואאוריפידס, לצד יצירות רבות אחרות של סופרים קלאסיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
  • גוסטב ריז. "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות' 1954