ג'ירולאמו פאראבוסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ירולאמו פאראבוסקו

ג'ירוֹלאמוֹ פּאראבּוֹסְקוֹאיטלקית: Girolamo Parabosco1524 בקירוב - 21 באפריל 1557) היה סופר, משורר, מלחין ונגן עוגב איטלקי מתקופת הרנסאנס.

פאראבוסקו נולד בפיאצ'נצה, בנו של נגן עוגב מפורסם, וינצ'נצו פאראבוסקו. לא הרבה ידוע על ילדותו, אבל הוא יצא לוונציה בשלב מוקדם בהכשרתו המוזיקלית ומוזכר כתלמיד של אדריאן וילארט, מייסד האסכולה הוונציאנית, סמוך לסוף 1541.‏[1] בשנת 1546 ביקר בפירנצה כאורחו של פרנצ'סקו קורטצ'ה, נגן בחצר בית מדיצ'י והמוזיקאי המוביל בפירנצה. לאחר תקופה של מסעות, במהלכם ביקר בערים שונות בצפון איטליה, חזר פאראבוסקו לוונציה והיה לנגן העוגב הראשון בבזיליקת סן מרקו, אז מן המוסדות המוזיקליים החשובים ביותר באיטליה. הוא נשאר בתפקידו בסן מרקו לשארית חייו ומת בוונציה בשנת 1557.

פאראבוסקו כתב קומדיות בחרוזים ובפרוזה, אבל עיקר פרסומו בא לו מ"אי דיפורטי", קובץ סיפורים במתכונת דקמרון של בוקצ'ו, המסופרים לכאורה בפי חבורת ציידים, שסערה מאלצת אותם למצוא מחסה על אי בלגונות של ונציה.

מיצירותיו המוזיקליות, שרדו ספר מדריגלים לחמישה קולות, שראה אור בוונציה ב-1546, ארבעה מדריגלים אחרים שיצאו לאור ב-1541 וב-1544, ואי-אילו יצירות אינסטרומנטליות. סגנון המדריגלים דומה לזה של וילארט, אבל דחוס מבחינה פוליפונית עוד יותר מזה של מורו; המדריגלים קרובים יותר למוטטים מאשר לרוב המדריגלים שנכתבו באיטליה בראשית שנות ה-40' של המאה השש-עשרה. אחת מיצירותיו האינסטרומנטליות היא ריצ'רקאר, המבוסס על "דה פאצ'ם", האנטיפון לשלום. ייתכן שנכתב לכבוד סיום המלחמה בין ונציה לטורקיה העות'מאנית בשנת 1540.‏[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "ההומור של איטליה", א. ורנר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קולין סלים, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ סלים, גרוב