ג'לזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'לזון (מחנה פליטים)
مخيّم الجلزون
Al Jalazone Refugee Camp by Khaldun Bshara 2009.JPG
מדינה / טריטוריה Flag of Palestine.svg  הרשות הפלסטינית
נפה רמאללה ואל-בירה
שטח 0.253 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחנה פליטים

8,900‏  (נכון ל-2012)
קואורדינטות 31°57′10″N 35°12′39″E / 31.952863°N 35.210900°E / 31.952863; 35.210900קואורדינטות: 31°57′10″N 35°12′39″E / 31.952863°N 35.210900°E / 31.952863; 35.210900
אזור זמן UTC +2
מיקום ג'לזון
ג'לזון
ג'לזון

מחנה ג'לזוןערבית: مخيّم الجلزون‎, תעתיק מדויק: מח'ים אלג'לזון) הוא מחנה פליטים פלסטינים בקרבת רמאללה, בשטח הרשות הפלסטינית. על פי הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה במחנה היו בשנת 2012 כ-8,900 תושבים‏[1].

המחנה הוקם ב-1949 כ-7 ק"מ מצפון לרמאללה על אם הדרך רמאללה-שכם (בתוואי הקדום של דרך ההר). המחנה הוקם על 253 דונם של אדמת טרשים בצלע הר שאונר"א שכרה מממלכת ירדן. רוב תושבי המחנה ששוכנו בו בעת הקמתו היו פליטים מ-36 כפרים בסביבת לוד ורמלה. בשלוש השנים הראשונות גרו תושבי המחנה באוהלים ולאחר מכן עברו לבתים בנויים‏[2].

ב-1977 הוקמה בסמוך למחנה ההתנחלות בית אל.

מחנה ג'לזון היה אחד ממחנות הפליטים הפעילים ביותר באינתיפאדה, החל מדצמבר 1987‏[3]. תושבי המחנה היו מעורבים במקרים רבים של יידוי אבנים על מכוניות ישראליות בכביש, וכן בעימותים אלימים רבים עם מתנחלים מהסביבה וכוחות צה"ל. בשנה הראשונה של האינתיפאדה נרצחו במחנה מספר פלסטינים בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל. שלושה עשר בתים במחנה נהרסו על ידי שלטונות ישראל בשנה הראשונה של האינתיפאדה‏[4]. בינואר 1988 עצרו השלטונות את כל חברי הוועד העממי שתאם את פעולות האינתיפאדה בג'לזון, אולם תוך כמה ימים קם ועד אחר תחתיו‏[5].

בסוף שנת 1988 היו במחנה כ-5600 תושבים‏[6].

במסגרת הסכמי אוסלו נקבע כי מחנה ג'לזון ייכלל ב"שטח B", היינו שליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית אך שליטה ביטחונית ישראלית. ב-1997 התקין צה"ל גדר סביב המחנה, במטרה לצמצם את החיכוך בין תושביו לבין התנועה שבכביש. עם זאת, בעקבות פתיחת הכביש העוקף שחיבר את גבע בנימין לואדי חרמייה דרך עפרה, הדלדלה התנועה הישראלית בכביש שליד ג'לזון, והעימותים פחתו. לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה נחסם הכביש לגמרי.

תנאי המחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי המחנה מחוברים למים זורמים וחשמל, אולם לא כל הבתים מחוברים למערכת ביוב מרכזית. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 נוצרה מתיחות בין תושבי מחנה ג'לזון לתושבי כפר שכן על רקע חיבור ביוב של תושבי המחנה לזה של הכפר‏[7]. מחנה ג'לזון מנוהל ברובו בידי אונר"א, בסיוע כספים ממדינות תומכות. אונר"א מפעילה במחנה שני בתי ספר, האחד לבנים והשני לבנות אשר ביחד משרתים 2045 תלמידים, נכון לסוף 2007. בית הספר לבנות פועל בשתי משמרות. במחנה שלושה מסגדים.

סקר שנערך בשנת 2006‏[8] העלה כי רוב מכריע של התושבים חי בבתים בבעלות המשפחה ורק 3% גרים בשכירות. גודל דירה ממוצעת 94 מ"ר, ורוב הדירות (כ60%) הן בנות 3 חדרים או פחות, ל90% מהמשפחות שירותים בתוך הבית.

התפלגות מספר חדרים בבית
מס' חדרים אחוז
1 3%
2 18.5%
3 39%
4 24%
5 12%
6 3.5%

צפיפות המגורים גבוהה: ב61% מהבתים גרו 3 עד 5 תושבים בחדר וב16.5% נמצאה צפיפות של יותר מ 5 תושבים לחדר. איכות המבנים ירודה: רטיבות בקירות נצפתה ב72.5% מהבתים, עובש בכ50% ונזילות ב37%. רק כ40% מהבתים חשופים לאור שמש וב29% האוורור אינו מספיק. נמצא מתאם מובהק בין צפיפות המגורים (נפשות לחדר) במחנה וליקויי המבנים לשכיחות מחלות דרכי הנשימה באוכלוסייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]