ג'מאל זחאלקה
| ג'מאל זחאלקה | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 11 בינואר 1955 |
| כנסות | 16 - 19 |
| סיעה | בל"ד |
ד"ר ג'מאל זחאלקה (בערבית: جمال زحالقة; נולד ב-11 בינואר 1955) הוא חבר כנסת מטעם סיעת בל"ד ויושב ראש הסיעה.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה[עריכה]
נולד בכפר קרע שבוואדי ערה. בהיותו תלמיד כיתה י"ב נעצר ובהמשך הורשע ונשלח לשנתיים מאסר בשל מעורבותו בהתארגנות של אש"ף בכפר קרע.[1] במהלך מאסרו בכלא רמון השלים את תעודת הבגרות שלו.
כששוחרר כעבור שנתיים, החל ללמוד רוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו בירושלים, הכיר בשנת 1977 את עזמי בשארה והפך פעיל קומוניסטי במפלגת רק"ח ובתא הסטודנטים הערבי-יהודי "קמפוס". לאחר שהשלים את התואר הראשון, החליט להמשיך בלימודי הרוקחות כדי להמשיך בפעילות הפוליטית בקמפוס, אשר קסמה לו. לאחר שלא מצא עבודה כרוקח, החליט להמשיך ללימודי דוקטורט. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בהשפעת החומר הפעיל בחשיש על גוף האדם.[2]
ב-1989 הקים יחד עם עזמי בשארה את "ברית השוויון", תנועה יהודית-ערבית שדגלה ברעיון המדינה הדו-לאומית. זחאלקה היה גם שותף בהקמתה של סיעת בל"ד ב-1995. במשך שלוש השנים אשר קדמו לקריירה הפרלמנטרית שלו, שימש זחאלקה כמנכ"ל עמותת "אל-אהאלי" (ארגון החקלאים הערבים).[1]
בשנת 2003 נבחר לראשונה לכנסת, כמספר שתיים בסיעת בל"ד, וב-2007, עם עזיבתו של יו"ר המפלגה עזמי בשארה את ישראל, מילא את מקומו בתפקיד זה. במהלך כהונתו בכנסת יזם זחאלקה תיקון לפקודת העיריות הקובע כי חברי מועצה החייבים בתשלום ארנונה או מים במשך למעלה משנה עבור תקופה של ששה חודשים או יותר, יודחו מתפקידם.
לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הוצב זחאלקה במקום הראשון ברשימת מפלגת בל"ד. כיום חבר זחאלקה בשדולה למען השלטון המקומי, בוועדת החינוך התרבות והספורט ובוועדה למאבק בנגע הסמים. במהלך כהונתו בכנסת ה-18 היה בין יוזמי החוק לביטול איחוד הרשויות באקה-ג'ת.
זחאלקה הוא תושב כפר קרע, נשוי ואב לחמש בנות. הוא מגדיר עצמו כאתאיסט.[2][3]
עמדותיו[עריכה]
הסכסוך הערבי-ישראלי[עריכה]
זחאלקה תומך באופן עקרוני בכינון מדינה אחת דו-לאומית בין הירדן לים, אך מכיר בכך שעמדת הפלסטינים והקהילה הבינלאומית היא בעד פתרון של שתי מדינות. הוא תומך בזכות השיבה גם לתוך תחומי הקו הירוק.[4][5]
זחלאקה נמנה עם המבקרים החריפים של המדיניות הביטחונית של ישראל ביחס לסכסוך הערבי-ישראלי. באפריל 2006 נפגש עם בכירי החמאס במחאה על כוונת ישראל לשלול מהם מעמד תושב הקבע.[6] הוא התנגד בחריפות למלחמת לבנון השנייה. במהלך דיון בכנסת כינה את חבר הכנסת בנימין נתניהו "מלאך המוות" בשל תמיכתו במלחמה.[7] בספטמבר 2006 ביקר בסוריה ובלבנון ביחד עם חברי כנסת נוספים. בעקבות הביקור שעורר סערה ציבורית נחקר זחאלקה במשטרה בחשד להפרת החוק האוסר על ביקור במדינות אויב. זחאלקה טען להגנתו כי מדובר בחקירה לא ראויה ובהתערבות של משטרת ישראל בפעילות הפוליטית של חברי הכנסת. לדבריו, "הזכות לפעילות פוליטית, במיוחד במסגרת החסינות המהותית, גוברת על איסור הנסיעה לסוריה וללבנון".[8] בהתייחסו לכנס בינלאומי נגד טרור שנערך בישראל בספטמבר 2007, טען זחלאקה כי פעולות ישראל כנגד הפלסטינים והעם הלבנוני הם "הטרור האמיתי" ובו צריך להיאבק, שכן ישראל פוגעת באזרחים חפים מפשע כדי להשיג מטרות פוליטיות. הוא גינה את צביעותה של הקהילה הבינלאומית: "הם מעמידים למשפט את קורבנות הטרור, ומזכים את הטרוריסטים האמיתיים, את המנהיגים שאחראים על מה שקרה בלבנון ועל מה שקורה כעת ברצועת עזה, שמן הראוי לתבוע אותם בבתי דין בינלאומיים, על מעשי הטרור שהם מבצעים נגד העמים הפלסטיני והלבנוני ונגד העמים הערביים כולם".[9] זחאלקה התנגד ליציאה למבצע עופרת יצוקה. הוא טען כי שר הביטחון אהוד ברק ושרי ממשלת ישראל הם פושעי מלחמה.[10] בעצרת הזדהות עם תושבי רצועת עזה שנערכה בסמוך למחסום ארז במלאת שנה למבצע, האשים זחאלקה את ישראל בהרעבת הפלסטינים ברצועה, וטען כי התנהלותה של ישראל ביחס לפלסטינים היא הגורם לטרור היוצא מרצועת עזה. ביחס לאהוד ברק אמר כי הוא "אוהב מוסיקה קלאסית והריגת ילדים בעזה".[11] לאחר העצרת התראיין זחאלקה באולפן "ערב חדש" בערוץ הראשון. במהלך הראיון פרץ עימות בינו לבין דן מרגלית שגרר אחריו סערה ציבורית.[12][13]
ערביי ישראל[עריכה]
זחלאקה תומך בהעמקת זהותם הלאומית של ערביי ישראל ורואה בכך תנאי למאבקם של הערבים בישראל לשוויון ולהכרה בזכויותיהם הקולקטיביות והלאומיות כמיעוט לאומי. הוא תומך בהפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה.[4] בראיון לעיתון "הארץ" בשנת 2002 אמר כי מדינת ישראל צריכה לתת לערביי ישראל "אוטונומיה תרבותית" לניהול חיי התרבות שלהם באופן עצמאי ללא התערבות שלטונית. הוא התנגד להחרמת הבחירות לכנסת על ידי הציבור הערבי והסתייג ממעורבות של ערבים ישראלים במעשי טרור כנגד אזרחי ישראל.[1] ב-2007 קרא זחלאקה לפירוק קרן קיימת לישראל שאותה כינה "ארגון קולוניאליסטי וגזעני".[14] זחאלקה מתנגד ליוזמות של שירות לאומי של בני נוער מהמגזר הערבי. לדבריו, "מי שיבחר להתנדב לשירות הלאומי יחשב בעינינו כמצורע, והחברה הערבית תקיא אותו מתוכה".[15]
קישורים חיצוניים[עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- ג'מאל זחאלקה, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)
- כרטיס ביקור - ח"כ ג'מאל זחאלקה, בערוץ הכנסת באתר YouTube
- ג'מאל זחאלקה, "בל"ד... החזון", באתר בל"ד
הערות שוליים[עריכה]
- ^ 1.0 1.1 1.2 יאיר אטינגר, "אני מוכן להתייחס ליהודים בשוויון מלא", באתר הארץ, 21 בנובמבר 2002
- ^ 2.0 2.1 על-פי דבריו של זחאלקה בתוכנית "חידק פוליטי" עם נחמה דואק, ערוץ הכנסת, 1 בפברואר 2012.
- ^ כתבי ynet, ג'מאל זחאלקה, באתר ynet, 31 בינואר 2003
- ^ 4.0 4.1 ג'מאל זחאלקה, "בל"ד... החזון", באתר בל"ד.
- ^ אש"ף מציגה חבר כנסת ישראלי בתור "הנציג שלנו בתחומי 48", באתר מבט לתקשורת פלסטינית.
- ^ עלי ואקד ואטילה שומפלבי, 3241758,00.html פגישת בל"ד ובכירי החמאס: "ישראל עוברת על החוק", באתר ynet
- ^ יואב שטרן, ח"כ זחאלקה הורחק משלוש ישיבות מליאה בשל קריאות ביניים, באתר הארץ
- ^ איתמר ענברי, 'במקום לרה"מ – נלקחנו לחקירה', באתר nrg מעריב, 20 בספטמבר 2006
- ^ איתמר ענברי, ח"כ זחאלקה: כנס טרור בישראל? זו צביעות, באתר nrg מעריב, 10 בספטמבר 2007
- ^ זחאלקה: כל שרי ממשלת ישראל הם פושעי מלחמה, באתר נענע 10, 27 בדצמבר 2008
- ^ רונן ליבוביץ', ח"כ זחאלקה: ברק אוהב מוזיקה קלאסית ולהרוג ילדים בעזה, באתר נענע 10, 31 בדצמבר 2009
- ^ גלעד גרוסמן, ניר יהב ומערכת וואלה! חדשות, מזוז: זחאלקה לא ייחקר על דבריו נגד ברק, באתר וואלה!, 7 בינואר 2010
- ^ העימות בשידור חי בין ח"כ ג'מאל זחאלקה לדן מרגלית, סרטון באתר YouTube
סיון רהב-מאיר, מרגלית נגד זחאלקה - סיבוב שני, באתר mako, 5 בינואר 2010. - ^ יובל יועז, אנשיל פפר ויואב שטרן, בג"ץ דחה את הדיון בעתירות נגד קק"ל לאור הסכמתה לשווק קרקעות ללא-יהודים, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2007
- ^ שרון רופא-אופיר, זחאלקה: ערבי שיעשה שירות לאומי יהיה מצורע, באתר ynet, אוקטובר 2007
| חברי הכנסת המכהנים | ||
|---|---|---|
| סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים ושלוש (חברי הכנסת המודגשים הם שרים) | ||
| הליכוד - ישראל ביתנו |
נתניהו • ליברמן • סער • שמיר • ארדן • שלום • לנדאו • ישראל כ"ץ • דנון • לנדבר • ריבלין • יעלון • אהרונוביץ' • אלקין • חוטובלי • לוי-אבקסיס • לוין • אדלשטיין • קירשנבאום • חיים כץ • רגב • רותם • פייגלין • שטייניץ • אילטוב • הנגבי • לבנת • עמאר • אקוניס • גמליאל • אוחיון |
|
| יש עתיד |
לפיד • פירון • גרמן • מאיר כהן • פרי • שלח • לביא • רזבוזוב • קול • אלהרר • לוי • סולומון • קלדרון • תמנו-שטה • פרנקל • קריב • ליפמן • טופורובסקי • הופמן |
|
| הבית היהודי |
בנט • אריאל • סלומיאנסקי • בן דהן • שקד • אורבך • קלפה • וורצמן • יוגב • סטרוק • שטבון • מועלם |
|
| התנועה | ||
| סיעות האופוזיציה | ||
| העבודה |
יחימוביץ' • הרצוג • כבל • מרב מיכאלי • בן אליעזר • בר • בר-לב • שפיר • ברוורמן • מרגלית • שמולי • רוזנטל • בירן • שי • מזרחי |
|
| ש"ס |
ישי • דרעי • אטיאס • יצחק כהן • נהרי • אמנון כהן • מרגי • אזולאי • וקנין • זאב • אברהם מיכאלי |
|
| יהדות התורה | ||
| מרצ | ||
| רע"מ-תע"ל | ||
| חד"ש | ||
| בל"ד | ||
| קדימה | ||
