ג'מאסין אל ע'רבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'מאסין אל-ע'רבי
جمّاسين الغربي
מחוז לוד
נפה נפת יפו
שטח נכון ל-1945 1,365 דונם עות'מאני
אוכלוסייה נכון ל-1945 1,080
שפה ערבית
דת מוסלמים
סיבת עזיבה מלחמת העצמאות
תאריך עזיבה ינואר 1948
יישובים יורשים שכונות גבעת עמל ב' ובבלי בתל אביב
מיקום ג'מאסין אל-ע'רבי
ג'מאסין אל-ע'רבי
ג'מאסין אל-ע'רבי
מפה מפורטת

גַ'מַּאסִין אַל-עַ'רְבִּיערבית: جمّاسين الغربي) היה כפר ערבי מדרום לירקון.

ג'מאסין הוקם על ידי שבט שמקורו בדואי. בזמן השלטון המצרי במאה ה-19 (כיבוש שארך עשר שנים) הגיעו לכפר מהגרים ממצרים ומסודאן. בתקופת שלטון המנדט הבריטי התווספו תושבים לכפר עקב הגירה של תושבים מאזור ההר, בשל ביקוש גבוה לעובדים באזור תל אביב.

תושביו של הכפר עזבו אותו במהלך מלחמת העצמאות, ועל אדמותיו הוקמו שכונת גבעת עמל ב' ושיכון בבלי בעיר תל אביב. משמעות שם הכפר, "ג'מאסין", היא מגדלי ג'מוסים. כפר סמוך נקרא ג'מאסין א-שרקי (המזרחי), ואילו פירוש "ג'מאסין אל-ע'רבי" הוא ג'מאסין המערבית.

עד תקופת שלטון המנדט הבריטי עסקו תושבי הכפר בעיקר בגידול ג'מוסים, ומשנות ה-20 התבססה כלכלת הכפר על משק חלב. חלק נוסף מהתושבים עסק בחקלאות וחלק עבדו כפועלים בפרדסי שרונה. הילדים למדו בבית הספר בשייח' מוניס.

במהלך המרד הערבי, באוגוסט 1936, התבצעה תקיפה של ההגנה בכפר, בחריגה כמעט בודדה ממדיניות ההבלגה אותה נקטה לאורך המאורעות.‏[1]

את העדות ראשונה לכפר ניתן למצוא בסקר מ-1931 אז מנה הכפר 566 איש. בסקר האוכלוסין שנערך בשנת 1945, הערכה הייתה שמספר התושבים היה 1,080 נפש לפי גידול משמעותי באוכלוסיית האזור. כלל שטח הכפר 1,365 דונם, מתוכם 714 בבעלות יהודית, 529 בבעלות ערבית ו-122 בבעלות ממשלתית.[2]

בסוף 1947, לאחר פינוי הכפר הסמוך סומייל מתושביו, היווה ג'מאסין אל-ע'רבי מובלעת ערבית יחידה בין תל אביב לרמת גן; הכפר הוקף ביישובים יהודיים וכל הדרכים אליו היו תחת פיקוח כוחות עבריים. כפי הנראה ננטש הכפר על ידי רבים מתושביו (ומפליטי סומייל שהשתכנו בו) בשל הכיתור. בינואר 1948 הערבים המעטים שנותרו בכפר יזמו את נטישתו ופנו להגנה, בבקשה שתקבל את השמירה עליו ותמנע בזיזתו בידי ערבים אחרים. היהודים ביקשו מהערבים שיחתמו על מסמך בו יכתב שהכפר נמסר לשמירתם מרצונם הטוב של הערבים, כדי למנוע אפשרות שיואשמו בגירוש הערבים, אך הערבים סירבו בטענה שחתימה כזאת תסכן את חייהם. אחרוני הערבים עזבו את המקום ללא הסכם, אך במגעים שנוהלו לאחר מכן, סוכם שהמקום ישמר גם ללא הסכם חתום. במהלך חודש פברואר 1948 (שלושה חודשים לפני הכרזת העצמאות) כבר ישבו בכפר 170 עד 180 משפחות יהודיות.

ב-1948 שיכנה עיריית תל אביב בבתי הכפר פליטים יהודיים מאזורי הקרבות הסמוכים, ועם הזמן הפך הכפר לשכונה מן המניין בעיר, שכונתה "גבעת עמל ב'". הקרקע הועברה לרשות "מינהל מקרקעי ישראל" ועיריית תל אביב לפי חוק נכסי נפקדים. בשנות ה-90 נהרסה השכונה במסגרת פרויקט "פינוי-פיצוי" שבעקבותיו נבנו במקום מגדלי יוקרה. על חלק נוסף מאדמות הכפר נבנה חלק משכונת בבלי.

שרידי בתים מן הכפר נותרו בשני ריכוזים - האחד צפונית לדרך ההלכה, בין דרך נמיר לנתיבי איילון, והאחר בסביבת הרחובות אהבת ציון ואריה עקיבא. כיום השכונה מורכבת מבתי פחונים וצריפים מוזנחים.‏[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בני מוריס, "קורבנות", הוצאת עם עובד, 2003
  2. ^ נתוני מפקד האוכלוסין המנדטורי
  3. ^ הסיפור שמאחורי גבעת עמל ב', באתר TheMarker‏, 27 בספטמבר 2008