ג'נטלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'נטלמנים מן המאה ה-19
וינסטון צ'רצ'יל בשנת 1912 במראה ג'נטלמן טיפוסי

ג'נטלמןאנגלית: Gentleman, שילוב של המילה הלטינית gentilis- שיכות לאותו ההמשפחה והמילה האנגלית man- גבר) הוא כינוי לגבר החי ומתנהג לפי אמות מידה הנובעות ממעמד חברתי גבוה יחסית, וכוללות נימוסים טובים, בעיקר כלפי נשים, אמינות גבוהה, קור רוח, הגינות, נכונות להודות בהפסד ומאפיינים נוספים התלויים בתקופה ובמקום. דמות הג'נטלמן כיום היא בעיקרה תוצר תרבותי של ספרים ומחזות העוסקים בדמות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "ג'נטלמן" מופיעה כבר ב"סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר (1386 בערך, ב"סיפורה של האישה מבאת'") וכן ביצירותיו של ויליאם שייקספיר (למשל בשם המקורי של המחזה "שני אדונים מוורונה" - Two Gentlemen of Verona). שם הכוונה ל"אדונים".

בשנת 1538 כתב רוג'ר האשאם, מחנך חצר המלוכה הבריטי, בספרו "המורה", את הנחיצות הספורטיבית עבור הג'נטלמן או איש החצר, וכדבריו: "על ג'נטלמנים צעירים להתאמן בתרגילי חצר ושעשועים הולמים ולהתענג עליהם... לרכב בחינניות, לרוץ [באופן] נאה... להשתמש בכל כלי הנשק, לירות היטב בקשת... לרוץ, לקפוץ, להיאבק, לשחות, לרקוד בחינניות, לשיר, לנגן בפיקחות, לצוד בעזרת בז, לשחק טניס...". הכשרות אלה אמורות להכשיר את הגוף והנפש של האציל לסבול קשיים, להתמודד עם כשלונות ויחד עם זאת לחנך לעידון ולפתיחות.

החברה המלכותית הבריטית היא אגודה מדעית שנוסדה בשנת 1660 והחברים בה הוגדרו כ"ג'נטלמנים", גברים בעלי מעמד וממון, חסרי דעות קדומות הפתוחים לחידושים מדעיים ונכונים להסתכן על מנת להביא הישגים מדעיים לבריטניה.

בשנת 1731 הוציא אדוארד קייב באנגליה את The Gentleman's Magazine (המגזין של הג'נטלמן), שהגדיר את תחומי העניין של גבר משכיל באותה תקופה (שירה, מדע, ספורט, מסחר, תיאור ארצות רחוקות ועלילות גבורה). כיום התוכן וההתייחסות הייחודית לדמות נובעים מהתקופה הוויקטוריאנית בבריטניה של המאה ה-19 וכן ממקבילות בצרפת, גרמניה, מרכז אירופה, פולין ורוסיה של התקופה, ששאבו את רוב המאפיינים.

מאפיינים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נטלמן קורא בעיתון.

הג'נטלמן הוא בעל מעמד חברתי גבוה, אך אין קשר חזק בין מעמד או תואר אצולה לבין היותו ג'נטלמן. בדרך כלל באירופה אצילים התגוררו בטירות מבודדות באזור כפרי, בעוד הג'נטלמנים היו עירוניים והשתייכו לתחום שבין הבורגנות הגבוהה לאצולה העירונית.

תכונותיו המאפיינות של הג'נטלמן הן קור רוח, פתיחות לביקורת בקרב בני מעמדו, אמינות אישית ("מילה של ג'נטלמן"), יהירות והכרת ערך עצמו וגינונים חברתיים משוכללים.

הג'נטלמן הטיפוסי הוא בעל הון מסוים, שהגיע אליו בירושה אם כי יש ג'נטלמנים שהגיעו למעמד בזכות עצמם. לרוב איננו עובד למחייתו ואם יש לו מקצוע יהיה זה בדרך-כלל עריכת דין. סביר שבעברו היה סטודנט באוניברסיטה נחשבת והוא יכול להיות פוליטיקאי, איש עסקים וכדומה. בכל מקרה העבודה אינה ממלאה אצל הג'נטלמן מקום מרכזי ויש לו פנאי רב למשחק (כגון משחק קלפים, הימורים, עיסוק מדעי חובבני וכדומה), שיחות שנונות, אירוח וביקור באירועי תרבות כתערוכות, קונצרטים ואופרות.

באנגליה במיוחד, ג'נטלמן הוא חבר במועדון, שהכניסה אליו מורשית לג'נטלמנים בלבד ובלבוש מהוגן בלבד. במועדון מוגשים שתייה חריפה, קפה ותה ומאכלים קלים ושם מתנהלת רוב האינטראקציה החברתית של הג'נטלמנים. בארצות אירופה האחרות מחליף את המועדון בית הקפה או סלון בבית פרטי.

התרבות הג'נטלמנית מעלה על נס את התחביב, מתוך אמונה כי רק עיסוק שלא על מנת להתפרנס יכול להעשות באופן רציני, אמין וללא פניות. על בסיס זה, למשל, ייסד הברון פייר דה קוברטן את מפעל המשחקים האולימפיים המודרניים כמשחקים בהם רשאים להשתתף חובבים בלבד.

הג'נטלמן הטיפוסי אינו דמות מעמיקה ויכולותיו באות לידי ביטוי בעיקר בשיחה קלילה ושנונה. במיוחד מצטיין הג'נטלמן ביחסיו עם נשים. גינוני הג'נטלמן נובעים מגינוני האביר של ימי הביניים. היחס לגברת גובל בהערצה, הג'נטלמן ינשק את ידה, יפתח בפניה דלתות וישרת אותה. עם זאת האשה איננה חלק מעולם הג'נטלמנים שבדרך כלל לא ישוחחו עם אשה בנושאים המעניינים אותם (פוליטיקה והימורים למשל).

לג'נטלמנים רבים היה משרת אישי ("באטלר").

לפי האתוס של הג'נטלמן הבריטי, הוא אמיץ לב, לרוב קצין ואינו נרתע מסכנות (בילוי תקופה בהודו או באפריקה, עיסוק באיגרוף והשתתפות במלחמה).

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת הפמיניסטית מציינת[דרוש מקור] כי חינוכם של הגברים הצעירים למודל הג'נטלמן גורם לציניות, יהירות, אגוצנטריות ואטימות (ואף נכות) רגשית הנובעת מהחלפת ביטויי רגש אמיתיים בהענות למערכת של כללים ומוסכמות. כך מתקשה מי שחונך כג'נטלמן להתמודד עם מצבים מורכבים הדורשים גישה אנושית ויצירתית.

בתרבות ובשיח הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנחם בגין נהג לפי כללי הנימוס המזרח אירופי, ובין השאר נהג לנשק ידיהן של גברות. בתשובה לשאלה במסיבת עיתונאים ענה "אין שואלים ג'נטלמן היכן בילה את הלילה" (אך התכוון ללילה שבו נפגש עם באשיר ג'ומאייל).

לאחר שרמיזתו של ח"כ יוסף לפיד כאילו חברת הכנסת זהבה גלאון עוסקת בתחומים לא מכובדים, נתקלה בתגובות נזעמות, התנצל לפיד ואמר: "משום שהיא נעלבה ואני ג'נטלמן אירופי, אני מצטער אם היא נפגעה וחוזר בי מהביטוי"[1].

בספורט חוזר פעמים רבות הכינוי "ג'נטלמן" לשחקן או מאמן הידוע בנועם הליכות ובמשחק הוגן. בפרט, בארצות בריטיות שגורה המימרה לפיה "כדורגל הוא ספורט של ג'נטלמנים המשוחק על ידי חוליגנים, ואילו רוגבי הוא ספורט של חוליגנים המשוחק על ידי ג'נטלמנים".

יצירות על ג'נטלמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות הג'נטלמן התקבעה בתרבות המאה ה-20 במידה רבה בזכות יצירות תרבות שעסקו במאפיינים בולטים של הדמות וביחסיה עם סביבתה. כך למשל כמעט בכל ספרי ההתבגרות של צ'ארלס דיקנס ניתן למצוא את הג'נטלמן כמושא לקנאה של צעיר עני המבקש להפוך לג'נטלמן בעצמו והפיכתו לג'נטלמן בסופו של דבר היא שיאו וסופו של הרומן (למשל, אוליבר טוויסט, דיוויד קופרפילד, פיפ בתקוות גדולות), מועדון הפיקוויקים של דיקנס מכיל אבות-טיפוס של ג'נטלמנים ומועדון ג'נטלמנים. גם בספרים אחרים של דיקנס מתקיימת בדרך כלל דמותו של הגבר ההגון, העשיר שנוטה חסד ופועל בקור רוח ובלי לבקש שכר לטובת הגיבור האומלל.

אוסקר ויילד דן באירוניה בכל מערכת החוקים והכללים המחייבת את החברה הוויקטוריאנית כאשר דמות הג'נטלמן נמצאת במרכזה. כך ב"חשיבותה של רצינות" מתחרים הגברים הצעירים בניהם מי יותר ג'נטלמן ובמניפתה של ליידי וינדרמיר הן לורד דרלינגטון והן לורד וינדרמיר הם ג'נטלמנים מושלמים.

ג'יין אוסטן ושרלוט ברונטה מציגות את הג'נטלמן כרווק מבוקש ואת השאיפה להנשא לג'נטלמן כשאיפתה של כל נערה כדרך להחלץ ממעמד חברתי נמוך או מקשיים כלכליים. רוצ'סטר בג'יין אייר של ברונטה, מר נייטלי באמה, מר דארסי ומר בינגלי בגאווה ודעה קדומה, הנרי קרופורד במנספילד פארק וכל דמויות הגברים כמעט בתבונה ורגישות של אוסטן מייצגות סטריאוטיפים של ג'נטלמנים. ספרו של ויליאם מייקפיס תאקרי, יריד ההבלים, דן גם הוא באירוניה באותם נושאים.

אמילי ברונטה באנקת גבהים מציגה את דמותו האפלה של הית'קליף כאנטי-ג'נטלמן: יצרי, בלתי-מתחשב במוסכמות, מהיר חימה ונוקם. הוא מוצג כנחשק על ידי קתרין, בניגוד למוסכמה השולטת לפיה עליה לרצות להשתדך לג'נטלמן מהוגן.

ז'ול ורן מתאר ב"מסביב לעולם בשמונים יום" את דמותו הסטריאוטיפית של הג'נטלמן פילְיַ‏אס פוֹ‏ג.

בארצות הברית יצאו עשרות ספרי הדרכה תחת כותרות כגון: "איך תהיה ג'נטלמן", "מדריך לג'נטלמן מודרני" וכדומה הדנים בנימוסים, ביחס אבירי לנשים ובאופנה גברית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Steven Shapin and Simon Schaffer, Leviathan and the Air-Pump ISBN 0691083932 - ניתוח דמות הג'נטלמן בחברה המלכותית המדעית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏‏גדעון אלון ויולי חרומצ'נקו, גלאון: "מאחורי התדמית הליברלית של לפיד מסתתר סקסיסט וגזען", באתר הארץ, 29.3.2005