ג'עפר א-צאדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'עפר א-צאדק
(20 באפריל 702; מדינה שבערב הסעודית
 - 4 בדצמבר 765; מדינה שבערב הסעודית) (בגיל 63)
שם בשפת המקור جعفر الصادق
מקום קבורה בית הקברות ג'נת אל-בקי במדינה
שושלת האימאמים השיעים
כינוי א-צאדק (הצודק, הדובר אמת)
אב מוחמד אל-באקר
אם פארוא בנת אל-קאסם
האימאם השיעי ה-6
תקופת כהונה 743 - 765 (כ־22 שנים)
הקודם בתפקיד מוחמד אל-באקר
הבא בתפקיד מוסא אלכאט'ם

גַ'עַפְר אַ(ל)-צאדק אבן מֻחַמַדערבית: جعفر الصادق) היה האימאם השיעי השישי, בראיית התריסריים. הוא היה תאולוג ומהמשפטנים הדתיים הפעילים והמשפיעים בתקופתו. פסיקותיו הדתיות מהוות את הבסיס לאסכולה הג'עפרית, ואף הסונים מכבדים אותו בזכות תרומותיו לתאולוגיה הסונית. הוויכוח לגבי יורשו של א-צאדק הוביל לפיצול בקרב השיעה, עם פרישת האסמאעיליה מהתריסריים.

מוצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'עפר אבן מוחמד נולד ב-20 באפריל 702, במדינה. הוא בנו של האימאם השיעי החמישי, מוחמד אל-באקר; בדומה לשאר האימאמים השיעים, הוא צאצא של מוחמד דרך בתו פאטמה. אמו של ג'עפר, פארוא בנת אל-קאסם הייתה נינתו של אבו בכר, הח'ליף הראשון.

למדנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'עפר החל את לימודיו כשהיה ילד עם סבו, עלי אבן חוסיין. כבר מגיל צעיר, טוענים השיעים, הצטיין ג'עפר בלימודיו, ובמקום ללמוד עם בני גילו, התווכח על תורת המשפט ואסטרונומיה עם מבוגרים. לאחר מותו של עלי, א-צאדק למד מאביו מוחמד אל-באקר, והיה מבני לווייתו עד מותו ב-743.

ג'עפר התמחה במדעים אסלאמים, בכלל זה בחדית' ובקוראן, ובמדעי הטבע, כמו מתמטיקה, פילוסופיה, אסטרונומיה[1], אלכימיה ועוד. האלכימאי המוסלמי הנודע ביותר, אבו מוסא ג'אבר אבן היאן, היה מתלמידיו של ג'עפר. א-צאדק היה ידוע בגישתו הליברלית בנוגע ללמידה, ושמח להתדיין עם חוקרים בעלי אמונות ודעות שונות.
השיעים טוענים כי מייסדי שלוש אסכולות המשפט הסוניות היו תלמידיו של האימאם א-צאדק - ואסל אבן עטאא', מייסדה של המועתזילה, אבו חניפה, מייסדה של האסכולה החניפית, ומאלכ אבן אנאס, מייסדה של האסכולה המאליכית. הסונים טוענים בתגובה, כי השיעים מגזימים בהשפעתו של ג'עפר, וחכמי דת שונים ביקרו בהרצאות של עמיתיהם.
עם זאת, ניתן לומר בבירור כי השפעתו של א-צאדק חרגה מזו של אימאם שיעי ממוצע, ופסיקותיו הדתיות, אמירותיו ומסורות המיוחסות לו מופיעות גם במקורות סוניים וסופיים.
מקורות שיעים קובעים כי מספר תלמידיו של א-צאדק הגיע ליותר מ-4,000, ומספר הספרים שכתבו על דבריו הגיע למספר מאות‏[2].
מלבד למדנותו, מייחסים השיעים לאימאם א-צאדק תכונות חיוביות אחרות כמו נדיבות‏[3], הכנסת אורחים, מתן לעניים בסתר, סלחנות, סבלנות ואומץ.

תחת שלטון בית אומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'עפר א-צאדק חי בתקופה לא שקטה, בה בוצעו מספר ניסיונות לחולל הפיכה נגד שלטונם המתערער של האומיים. השיעים נחשבו למרדנים והיוו סכנה ליציבות שלטון הח'ליפים הסונים, ועל כן נרדפו על ידי המשטר. זמן קצר לאחר מות אביו של ג'עפר, מוחמד אל-באקר, דודו של ג'עפר זייד אבן עלי ניסה למרוד נגד האומיים. ג'עפר לא לקח חלק במרידה, אולם רבים מקרובי משפחתו נהרגו על ידי השלטונות, ובכלל זה דודו, ואחרים נענשו. לבסוף, הצליחו העבאסים להפיל את שלטונו של בית אומיה ב-750, כאשר היה ג'עפר בן 48.

מספר קבוצות מורדות ניסו לשכנע את ג'עפר לתמוך בהם, אולם הוא התחמק מבקשותיהם, ולא ניסה למרוד בעצמו. לטענת מקורות שיעיים, הוא שרף את מכתביהם אל הפונים אליו, שהבטיחו לו את הח'ליפות. יש הטוענים, כי שתיקתו הזהירה של ג'עפר לגבי עמדותיו האמיתיות ביססה את ה"תקיה" (הסתרת אמונותיך והטעיית האויב בעת רדיפה) כדוקטרינה שיעית. על פי השקפת השיעים, העמימות שנקט, והתמקדותם של האומיים באיומים אחרים בשל כך, אפשרה לג'עפר להמשיך לבסס את מעמדו כמשפטן מוביל, ולארגן בתי ספר להפצת מסר האסלאם השיעי.

תחת שלטון בית עבאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליטים העבאסים החדשים, שטענו לשלטון על המוסלמים בשל היותם קרובי משפחה מוחמד דרך דודו עבאס, התייחסו בחשדנות לג'עפר, שרבים החשיבוהו כזכאי יותר לח'ליפות. מעקב צמוד הושם עליו ועל תומכיו, והוא נעצר לעתים קרובות כדי לנתק את קשריו עם הקהילה השיעית. העבאסים חזרו לרדוף את הקהילה השיעית, ורבים מצאצאיו של חסן אבן עלי נרצחו בידי המשטר בשיטות שונות.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'עפר מת ב-4 בדצמבר 765. השיעים טוענים כי הורעל (רעל הוחדר לענבים שאכל) בהוראת הח'ליף העבאסי השני, אל מנצור, וכך הפך ל"שהיד", בדומה לשאר האימאים השיעים. הוא נקבר במדינה, בבית הקברות המפורסם של ג'נת אל-בקי, בו קבורים עוד מספר מוסלמים משפיעים.

ירושתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של ג'עפר, חל פיצול בקרב השיעים, בין התריסריים לאסמאעיליים. האסמאעילים סברו כי בנו הבכור של ג'עפר, אסמאעיל אבן ג'עפר, הינו יורשו הלגיטימי של ג'עפר, והאימאם השביעי. התריסריים גרסו כי אחיו הצעיר של אסמאעיל, מוסא אלכאט'ם, הוא היורש הראוי, וישנם מספר חדית'ים שיעיים שמעידים על כך‏[4]. האסמאעילים הפכו לכת נפרדת, ומנהיגיהם הם מצאצאיו של אסמאעיל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקורות שיעיים קובעים, כי כשג'עפר היה בן 11 הוכיח בפני כיתת תלמידים כי כדור הארץ אינו שטוח. ראו בביוגרפיה השיעית הזו.
  2. ^ מאותה ביוגרפיה שיעית
  3. ^ כך למשל, מספרת מסורת שיעית על מקרה בו עולה רגל למסגד הנביא מוחמד במדינה נרדם, וכשהתעורר ראה כי ארנקו נעלם. עולה הרגל ראה את המתפלל היחיד בחדר - האימאם ג'עפר, והאשים אותו בגניבה. ג'עפר שאל מה היה הסכום בארנק, ולאחר מכן הזמין את המאמין לביתו, ונתן לו את הכסף. מאוחר יותר, עולה הרגל מצא את הארנק שאיבד בכליו, וחזר לאימאם, התנצל וביקש כי יקח את הכסף בחזרה. ג'עפר ענה כי לא יקח בחזרה את מה שנתן, אך אם הוא מרגיש אשם על מה שקרה, הוא מוזמן לתרום את הכסף לזכאת, כפי שעשה המבקר במדינה. ראו בביוגרפיה האוהדת הזו
  4. ^ למשל חדית' שיעי המוסר כי מוחמד אל-באקר אמר על ג'עפר "הוא אחד מהאנשים, עליהם אלוהים הכול יכול אומר: אנו רוצים להעניק טובה לאלו שהושפלו על פני האדמה, ואנו נהפוך אותם לאימאמים ויורשים". ראו כאן מספר חדית'ים שיעיים על האימאם ג'עפר


האימאמים השיעים

עלי בן אבי טאלבחסן בן עליחוסייןעלי בן חוסייןמוחמד אל-באקרג'עפר א-צאדקמוסא אל-כאט'םעלי א-רידאמוחמד א-תקיעלי אל-האדיחסן אל-עסכרימהדי