ג'פרי פאלמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'פרי פאלמר
(21 באפריל 1942; נלסון, ניו זילנד) (בן 73)
SirGeoffreyPalmer.jpg
שם בשפת המקור Geoffrey Palmer
שם מלא ג'פרי וינסטון ראסל פַּאלְמֶר
מדינה Flag of New Zealand.svg  ניו זילנד
מפלגה מפלגת הלייבור של ניו זילנד
בת-זוג

מרגרט הינצ'קליף

ראש ממשלת ניו זילנד ה-33
תקופת כהונה 8 באוגוסט 1989 - 4 בספטמבר 1990 (שנה)
הקודם בתפקיד דייוויד לאני
הבא בתפקיד מייק מור

סר ג'פרי וינסטון ראסל פַּאלְמֶראנגלית: Sir Geoffrey Winston Russell Palmer; נולד ב-21 באפריל 1942) הוא מדינאי ניו זילנדי שכיהן כראש ממשלת ניו זילנד ה-33, ושימש בתפקידו, מטעם מפלגת הלייבור של ניו זילנד, בין אוגוסט 1989 לספטמבר 1990. פאלמר, משפטן במקצועו, אחראי לרפורמות רבות במערכת החוקתית של ניו זילנד, בהן "חוק החוקה הניו זילנדית" מ-1986, שניתק את קשריה של ניו זילנד להכרעות הפרלמנט של בריטניה, "חוק מגילת הזכויות" מ-1990, המעגן את זכויות האדם החוקתיות של תושבי ניו זילנד, "חוק יישום חוקי האימפריה" מ-1988, המחיל החלטות מסוימות של הפרלמנט הבריטי ותקדימים של המשפט המקובל על תושבי ניו זילנד, וחוק המגזר הממשלתי מ-1988, שאירגן מחדש את השירות הממשלתי בניו זילנד.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'פרי פאלמר נולד בנלסון והתחנך בבתי הספר המקומיים. את לימודיו האקדמיים הוא השלים באוניברסיטת ולינגטון, שם קיבל ב-1964 תואר ראשון במדע המדינה וב-1965 תואר בוגר במשפטים. לאחר שעבד זמן מה בולינגטון, הוא המשיך את לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו וב-1967 הוא קיבל תואר דוקטור למשפטים. לזמן מה הוא לימד באוניברסיטת איווה ובאוניברסיטת וירג'יניה וביצע עבודת יעוץ לממשלת אוסטרליה. בסופו של דבר הוא מונה כפרופסור באוניברסיטת ויקטוריה בולינגטון ושב לניו זילנד. במערכת הבחירות של 1975 לקח פאלמר חלק במסע התעמולה "אזרחים למען רולינג" לבחירתו מחדש של ראש ממשלת ניו זילנד, ביל רולינג.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות הביניים של 1979, נבחר פאלמר להיות חבר הפרלמנט של ניו זילנד מטעם מפלגת הלייבור של ניו זילנד במחוז הבחירה של קרייסטצ'רץ'-מרכז. בסופו של דבר הוא נבחר ב-1983 להיות סגן מנהיג האופוזיציה. כאשר זכתה הלייבור בבחירות של 1984 מונה פאלמר להיות סגן ראש הממשלה. הוא גם שימש כתובע הכללי וכשר המשפטים. הוא הקים ועדה מלכותית לבדיקת שיטת הבחירות ולהצעת שינויים וחלופות בניהולה. הוועדה הגישה את מסקנותיה בדצמבר 1986 והמליצה על מעבר לשיטת בחירות יחסית מעורבת. לאחר הבחירות של 1987 נבחרה שוב ממשלה מטעם הלייבור ופאלמר מונה להיות השר לאיכות הסביבה, תחום בו הוא גילה עניין אישי.

התחום המשמעותי ביותר בפוליטיקה הניו זילנדית של אותה תקופה היו השינויים הכלכליים שקודמו על ידי שר האוצר, רוג'ר דאגלס. דאגלס קידם מדיניות כלכלת שוק מוניטריסטית שכללה הפרטה נרחבת של נכסי המדינה וביטול הפיקוח על המחירים וסובסידיות. צעדי מדיניות אלה, שנגדו את העקרונות הבסיסיים של הלייבור ואת ההבטחות שניתנו במהלך מערכת הבחירות, היו בלתי פופולריים לחלוטין בקרב קהל המצביעים המסורתי של המפלגה וכתוצאה מכך התגלעו חילוקי דעות בין דאגלס לבין ראש הממשלה דייוויד לאני. לאני גם חזר בו מהבטחתו לקיים משאל עם על הנהגתה של שיטת הייצוג היחסי המעורבת. פאלמר הודה בכישלונו בקידום הנושא בכינוס אזורי של המפלגה באפריל 1989, באומרו שהנושא "חשוב כמת בעתיד הקרוב". בסופו של דבר הוצא דאגלס מהממשלה, אך העימות בין השניים גרם ללאני להתפטר חודש לאחר מכן. פאלמר, בהיותו סגן מנהיג המפלגה, מונה להיות במקומו ראש הממשלה. תומכי השינוי בשיטת הבחירות מקרב חברי הלייבור המשיכו להפעיל לחצים ובספטמבר 1989, לאחר בחירתו של פאלמר לתפקיד ראש הממשלה, העבירה הועידה הארצית של המפלגה החלטה המאשרת את קיומו של משאל עם על שינוי שיטת הבחירות.

ראש ממשלת ניו זילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל אופן, פאלמר נתפש על ידי הציבור כמעורב יותר מדי ברפורמות הכלכליות של דאגלס וכאיש אקדמיה מרוחק. במיוחד הטרידה אנשים רבים עבודתו על ההיבטים המשפטיים של הארגון מחדש של המגזר הממשלתי, כמו הכנתו של חוק החברות הממשלתיות. מינויו של דייוויד קייגיל (מאנשיו של דאגלס) לתפקיד שר האוצר, נתן תחושה שפאלמר לא עושה דבר כדי לשעות לרחשי הציבור. התחום היחידי שפאלמר זכה לשבחים מהתומכים המסורתיים של האגף השמאלי, היה תפקודו כשר לאיכות הסביבה, תפקיד שהוא שמר לעצמו גם לאחר בחירתו כראש הממשלה. כאן החלה עבודתו היסודית בחקיקה בתחום שבסופו של דבר הביא לחקיקתו של חוק ניהול המשאבים.

חודשיים לפני הבחירות של 1990, היה ברור שהלייבור לא תנצח בהם. הנזק שנגרם על ידי הרפורמות של דאגלס, יחד עם חוסר הכריזמה של פאלמר, גרמו לתומכים רבים של הלייבור לנטוש אותה. בנוסף, נתפש פאלמר כאישיות אקדמית מנוכרת וקרה והוא הזכיר לאנשים את הגישה המתנשאת שדאגלס הואשם בה. פאלמר הוחלף על ידי מייק מור, שבמפלגה חשו שהוא יצליח יותר להשיג ניצחון בבחירות. פאלמר בחר להתפטר מהפרלמנט. חילופים אלה החמיצו את מטרתם ובבחירות זכתה המפלגה הלאומית של ניו זילנד בהנהגתו של ג'ים בולגר בניצחון סוחף. פאלמר היה למנהיג הראשון של מפלגת הלייבור שסיים את תפקידו מבלי שהוביל את המפלגה במערכת בחירות.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו, חזר פאלמר לשמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת ויקטוריה. הוא גם החזיק במשרת פרופסור באוניברסיטת איווה ועבד לזמן מה ביעוץ משפטי. שיטת הבחירות היחסית המעורבת שאותה הוא קידם, אושרה בסופו של דבר במשאל עם שהתקיים ב1993. ב-1994 הוא הקים משרד עורכי דין פרטי. בספטמבר 2001 היה פאלמר לאחד המייסדים של מכון המחקר למדיניות כלכלית וחברתית ובדצמבר 2002 הוא מונה להיות נציג ניו זילנד בוועדה הבינלאומית על ציד לווייתנאים שהוקמה מתוקף האמנה הבינלאומית להסדרת ציד הלווייתנאים. פאלמר המשיך להיות מעורב בפעילותה של אוניברסיטת ויקטוריה וללמד בה והיה מעורב באופן שוטף כיועץ בסוגיות ציבוריות וחוקתיות.

בדצמבר 2005 מונה פאלמר על ידי המושל הכללי של ניו זילנד להיות נשיא ועדת החוק של ניו זילנד (New Zealand Law Commission, גוף ממשלתי שתפקידו לבחון שינויים בחוקי המדינה), לתקופת כהונה של חמש שנים. במהלך תקופת כהונתו, הוא שיכנע את הממשלה ליישם תכנית של בחינה מחדש של המלצות קודמות של הועדה מתוך כוונה ליישם אותם. בעקבות מהלך זה יושמו דוחות רבים של הועדה.

דו"ח פאלמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דו"ח פאלמר

בעקבות אירועי המשט לעזה הכריז מזכ"ל האו"ם באן קי-מון, ביולי 2010, על הקמת ועדה מטעם האו"ם לבדיקת אירועי המשט. בראשה עמד פאלמר וסגנו היה נשיא קולומביה לשעבר, אלווארו אוריבה. נציג ישראל בוועדה היה יוסף צ'חנובר, ונציג טורקיה הדיפלומט אוזדם סאנברק, בכיר במשרד החוץ במדינה‏[1].

בספטמבר 2011 פורסם דו"ח הוועדה, ובו נקבע שהסגר הימי על רצועת עזה חוקי, אך בבלימת ספינות המשט ישראל הפעילה כוח מופרז, ולכן מומלץ שתביע חרטה בפני טורקיה ותשלם פיצויים למשפחות ההרוגים. הדו"ח ביקר את התנהלות טורקיה ופעילי ארגון IHH בפרשה.‏[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתי טוכפלד ובועז ביסמוט, ‏הנציג הישראלי: יוסף צ'חנובר, באתר ישראל היום, 8 באוגוסט 2010
  2. ^ דו"ח המשט נחשף: "על ישראל לשלם פיצויים", באתר ynet‏, 1 בספטמבר 2011


ראשי ממשלות ניו זילנד
סיוולפוקססטפורדפוקסאלפרד דומטויטאקרולדסטפורדפוקססטפורדווטרהאוספוקסווגלפולןווגלאטקינסוןגרייהאלויטאקראטקינסוןסטאוטאטקינסוןסטאוטאטקינסוןבאלנססדוןהאל-ג'ונסוורדמקנזימאסיבלקואטסוורדפורבססאבג'פרייזרהולנדהוליאוקנאשהוליאוקמרשלקירקרולינגמולדוןלאניפאלמרמורבולגרשיפליקלארקקי Flag of New Zealand.svg