ג'קי וילסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'קי וילסון (1961)

ג'ק לירוי "ג'קי" וילסון ג'וניור (אנגלי: Jack Leroy "Jackie" Wilson, Jr.;‏9 ביוני 1934 - 21 בינואר 1984) היה זמר אפרו-אמריקאי. היה אחד מחלוצי המעבר ממוזיקת הרית'ם אנד בלוז למוזיקת הנשמה בארצות הברית. התפרסם בתחילת הקריירה שלו כחבר בלהקת הרית'ם אנד סול - הדומינוז וב-1957 החל בקריירה כסולן. הקליט מעל ל-50 להיטים במגוון סגנונות שכללו: רית'ם אנד בלוז, פופ, מוזיקת נשמה, דו-וופ ומוזיקה קלה. בעת קונצרט צדקה שנערך ב-1975, התמוטט והידרדר למצב תרדמת שנמשכה עד מותו ב-1984. בתקופה בה פעל היה אחד מאמני מוזיקת הנשמה המשפיעים ביותר.

וילסון, שטיפח בלורית גבוהה, נהג להתנועע כרקדן בעת הופעותיו. תנועותיו הקלילות והמהוקצעות וההתרגשות הניכרת שהביע קולו, היקנו לו את הכינוי "Mr. Excitement" ("מר התרגשות") שדבק בו במשך כל הקריירה שלו. סגנון הופעתו השפיע על זמרים רבים, ביניהם גם מייקל ג'קסון.

נעורים ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילסון, בן יחיד להוריו ג'ק ואליזה מיי, גדל בשכונת היילנד פארק שבדטרויט וכבר בנעוריו הסתבך עם החוק. הוא הצטרף לכנופיית רחוב, ובעת שנשר מבית הספר, בגיל 15, כבר נשלח פעמיים למאסר כעבריין צעיר. בתקופת מאסרו השנייה גילה את ספורט האגרוף והחל להתמודד בקרבות אגרוף באזור דטרויט וזכה בליגת כפפות הזהב של דטרויט בגיל 16. לאחר שנישא והפך בגיל 17 לאב, המיר את כפפות האגרוף בשירה והקים להקה שכללה את בן דודו, לוי סטאבס (שהפך מאוחר יותר לחבר בארבע הפסגות). הוא נתגלה על ידי מגלה הכשרונות ג'וני אוטיס, שלקח אותו תחת חסותו, והחתים אותו כחלק מהרכב שנקרא ה-"Thrillers" (אותו הרכב הפך לאחר מכן ל-"Royals" ול-"Midnighters" אולם לווילסון לא היה חלק בהרכבים המצליחים הללו). לאחר שהקליטו מספר שירים בחברת ההקלטות של דיזי גילספי, עזב וילסון את ה-"Thrillers" והצטרף ללהקת "הדומינוז" שם החליף את קלייד מקפאטר שעבר לדריפטרס. וילסון היה הזמר המוביל בלהקה במשך כשנה עד אשר החל בקריירה כסולן ב-1957. בתקופה זו הנפיקה הלהקה את להיט הפופ "St. Therese of the Roses".

פרסום כסולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1957 חתם וילסון על חוזה כסולן ב"תקליטי ברנזוויק", חברת בת של דקה, והוציא את הסינגל הראשון שלו "Reet Petite". השיר, שנכתב על ידי ברי גורדי ורוקל דיוויס, זכה להצלחה צנועה במצעד ה-R&B. תוך זמן קצר כתב צמד המחברים שירים נוספים עבור וילסון: "To Be Loved", "That's Why", "I'll Be Satisfied" ואת "Lonely Teardrops" שיצא בסוף 1958. השיר האחרון הגיע למקום הראשון במצעד ה-R&B ולמקום השביעי במצעד הכללי וביסס את וילסון ככוכב R&B הניחן במנעד רחב.

ב-1958 נפרדו דרכיהם של גורדי ודיוויס ושל וילסון לאחר סכסוך תמלוגים בין צמד הכותבים ובין מנהלו של וילסון, נט טרנופול. פרידה זו הביאה את גורדי להקים את חברת מוטאון בעזרת הכסף שהרוויח משיתוף הפעולה עם וילסון. טרנופול היה משוכנע כי וילסון יוכל להצליח גם מחוץ לתחום הרית'ם אנד בלוז והרוקנ'רול, וכך החל וילסון להקליט בלדות בסגנון המוזיקה הקלה. בשנים 1960 ו-1961 הקליט את "Doggin' Around" (הגיע לעשרים הראשונים במצעד הכללי) ואת "Night", "Alone At Last" ו-"My Empty Arms" (שלושתם בעשיריה הראשונה במצעד הכללי).

ב-1963 הוציא להיט גדול נוסף, "Baby Workout", שהגיע למקום הראשון במצעד ה-R&B ולמקום החמישי במצעד הכללי. לאחר הפוגה בקריירה, בין השנים 1964 ו-1967, הוציא יחד עם מפיק מוזיקת הנשמה של שיקגו, קרל דיוויס, שני להיטים חדשים: "Whispers (Gettin' Louder)" ו-"Your Love Keeps Lifting Me Higher and Higher. עד 1975 המשיך להקליט ושיריו זכו להצלחה במצעדים בארצות הברית ובבריטניה.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילסון התחתן ב-1951, בהיותו בן 17, עם פרדה הוד ולזוג נולדו ארבעה ילדים. ב-1965 הם התגרשו. לווילסון יצא שם של "רודף שמלות" ו בפברואר 1961 נורה ונפצע על ידי אחת ממאהבותיו, הדוגמנית חואניטה ג'ונס. נראה שג'ונס ירתה בו בעת מריבת קנאה לאחר ששב לדירתו מלווה בהרלין האריס, חברתו לשעבר של סם קוק. וילסון נפצע משני כדורים ועבר ניתוח חרום שבו הוסרה אחת מכליותיו שנפגעה. כדי להגן על שמו, פרסמה ההנהלה של וילסון כי ג'ונס הייתה מעריצה כפייתית שאיימה לירות בעצמה וכי ניסיונו של וילסון למנוע זאת הביא לפציעתו. סיפור הכיסוי התקבל ולא הוגש כתב אישום כנגד ג'ונס. ב-1967 נישא להאריס אך נפרד ממנה במהרה (אך לא התגרש) לאחר שעבר לחיות עם לין קרוצ'ט איתה נולדו לו שני ילדים. בנו הבכור נהרג ב-1970 לאחר קטטה עם שכן בדטרויט.

וילסון נחשב כתמים בכל הנוגע לחוזים ולצד העסקי ונראה שעובדה זו נוצלה על ידי מנהלו טרנופול. לשיא הגיעו הדברים כשב-1962, בשיא הצלחתו, פונה מביתו בשל חוב ל-IRS (מס ההכנסה האמריקאי) והתברר לו כי הוא בעצם חסר פרוטה. רק לאחר מאמצים רבים הצליח לרכוש מחדש את ביתו במכירה פומבית.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בספטמבר 1975 קבל וילסון התקף לב קשה, בשעה ששר את "Lonely Teardrops", במופע של דיק קלארק בניו ג'רזי. הוא נפל וראשו פגע בבמה. המכה שספג בראשו והתקף הלב גרמו לו להיכנס למצב של תרדמת ממנו לא התאושש במשך שמונה שנים, עד מותו ב-1984 בגיל 49. הוא נקבר בויין שבמישיגן.

מחוות לווילסון לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • להקת הקומודורס הקליטה ב-1985 את השיר "Nightshift" לזכרם של וילסון ושל מרווין גיי שמתו שניהם ב-1984. השיר היה להיט גדול בארצות הברית והבולט ביותר ללהקה בעידן שאחרי עזיבת ליונל ריצ'י.
  • ב-1972, עוד בחייו של וילסון, הקליט ואן מוריסון את השיר "Jackie Wilson Said (I'm In Heaven When You Smile)". ב-1982 הוציאה להקת הDexys Midnight Runners גרסת כיסוי לשיר שזכתה להצלחה גדולה (מקום חמישי במצעד הבריטי).
  • מייקל ג'קסון כיבד את וילסון בטקס פרסי הגראמי בפברואר 1984 (מיד לאחר מותו של וילסון) כשהקדיש לו את פרס "אלבום השנה" שלו Thriller (האלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים) ואמר: "בעסקי הבידור יש את אלו שמובילים ואת אלו שעוקבים ואני רק רוצה לומר שאני חושב שג'קי וילסון היה בדרן נפלא... אני אוהב אותך ותודה כה רבה לך."
  • הראפר טופאק שאקור התייחס אל וילסון, סם קוק ומרווין גיי בשיר "Thugz Mansion" שיצא ב-2002 באלבומו "Better Dayz".
  • בשנת 1987 הזמרת סינדי לאופר שרה את שירו "Baby Workout" בהופעה שלה בפריז, שגם צולמה לקלטת וידאו.
  • ב-1986 הגיע השיר "ריט פטיט", בביצועו ישן של וילסון, לראש המצעד הבריטי. חלק נכבד מהצלחתו המחודשת של השיר מיוחס לסרטון האנימציה ששימש כקליפ לשיר ובו נראתה בובת חימר בדמותו של וילסון בהופעה. הצלחה זו הביאה להוצאה מחודשת של שיריו "I Get the Sweetest Feeling" שהגיע למקום השלישי במצעד הבריטי ו-"Higher And Higher" שהגיע למקום ה-11 במצעד הבריטי.
  • ב-1977 ביצעה ריטה קולידג' גירסת כיסוי ללהיטו "Higher And Higher" שהגיעה למקום השני במצעד האמריקני.
  • ב-1987 נכנס וילסון להיכל התהילה של הרוקנ'רול. באותה שנה גולמה דמותו על ידי הווארד הנטסברי בסרט לה במבה שעסק בחייו של הזמר ריצ'י ואלנס.
  • ב-2004 דרג אותו המגזין רולינג סטון במקום ה-68 ברשימת "100 האומנים הגדולים בכל הזמנים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]