ג'ק ניקולסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ק ניקולסון
Jack Nicholson.0920.jpg
ניקולסון, 2008
תאריך לידה: 22 באפריל 1937 (בן 77)
מקום לידה: מנהטן, ניו יורק
פרסים: 3 פרסי אוסקר
5 פרסי גלובוס הזהב
דמות ידועה: ג'ק גיטיס (סרטי צ'יינהטאון)
רנדל פ. מקמרפי (קן הקוקיה)
ג'ק טוראנס (הניצוץ)
ג'ק נפייר/הג'וקר (באטמן)
פרופיל ב-IMDb
כוכבו של ניקולסון בשדרת הכוכבים של הוליווד
ניקולסון בפסטיבל קאן, 2002

ג'ון ג'וזף ניקולסון הידוע כג'ק ניקולסוןאנגלית: Jack Nicholson) (נולד ב-22 באפריל 1937), הוא שחקן ומפיק קולנוע אמריקני. זוכה שלושה פרסי אוסקר וחמישה פרסי גלובוס הזהב. נחשב לאחד מגדולי שחקני הקולנוע בכל הזמנים. ידוע במיוחד בזכות גילום דמויות ציניות, נוירוטיות, עצבניות ולעתים גם מטורפות. ניקולסון היה מועמד 12 פעמים לפרס האוסקר וזכה בו שלוש פעמים, בעבור הסרטים קן הקוקיה, תנאים של חיבה והכי טוב שיש-מה שהופך אותו לשחקן שזכה במספר הרב היותר של פרסי אוסקר(יחד עם דניאל דיי לואיס ו-וולטר ברנן) .

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולסון נולד בעיר ניו יורק בארצות הברית וגדל בעיר נפטון שבניו ג'רזי. כילד מחוץ לנישואים, גודל על ידי סבתו אך סבר כי היא אימו; אימו התחזתה לאחותו הגדולה. רק בבגרותו נחשף לאמת.

הוא החל את הקריירה שלו כשחקן, כותב ומפיק קולנוע עם הבמאי רוג'ר קורמן שנודע ביצירת סרטים פשוטים וזולים, שהעניקו נקודת זינוק לשחקנים ויוצרים מתחילים.

פריצת הדרך שלו באה בגיל מאוחר יחסית, כאשר גילם תפקיד משנה בסרט "אדם בעקבות גורלו" בשנת 1969 וזכה במועמדות ראשונה לפרס האוסקר לשחקן משנה. בהמשך שיחק בתפקיד משנה בסרט "ביום בהיר אפשר לראות לנצח" מ-1970. באותה שנה קיבל בפעם הראשונה מועמדות לפרס האוסקר לתפקיד הראשי על משחקו בסרט "רסיסי חיים" בבימויו של בוב רפלסון. הוא המשיך ושיחק בתפקידים ראשיים בסרטים נועזים יותר כמו "ידע הבשרים" מ-1971.

פריצת הדרך החשובה ביותר שלו באה בסרט "צ'יינהטאון" של רומן פולנסקי משנת 1974, בו גילם את תפקיד הבלש ג'ק גיטיס. שני סרטים חשובים נוספים בהם שיחק באותן שנים היו "קן הקוקיה" של מילוש פורמן משנת 1975 ו"הניצוץ" של סטנלי קובריק משנת 1980. הסרט הראשון קיבע את הדמות הצינית, חדת הלשון, שניקולסון חזר אליה פעמים רבות. שני האחרים קיבעו את דמותו האחרת, כאדם על סף הטירוף, שאליה שב פעמים רבות עוד יותר.

ניקולסון חזר מספר פעמים לשחק גם בתפקידים שנראו שונים ממכלול הדמויות הרגיל שלו, של גברים בגיל העמידה, שגילם ניכר בהם, כשהוא מאמץ לצורך תפקידים אלו סגנון משחק מאופק בהרבה, כמו ב"תנאים של חיבה" משנת 1984, "הכבוד של פריצי" (1985) ו"אודות שמידט" (2002). במקביל, המשיך ניקולסון לגלם דמויות מופרעות או על סף הטירוף בסרטים כמו "באטמן" (1989), "המכשפות מאיסטוויק" (1987), "הכי טוב שיש" (1997) או "סדנה לעצבים" משנת (2003).

בזכות תפקידו כ"ג'וקר" בסרט "באטמן" הפך ניקולסון לשחקן שהרוויח הכי הרבה על סרט, שכן שכרו של ניקולסון כלל גם תמלוגים על ההכנסות ממכירת מוצרים נלווים לסרט (מרצ'נדייז).

בשנת 1994 השתתף ניקולסון לצד השחקנית מישל פייפר בסרטו האפל של הבמאי מייק ניקולס, "זאב", אשר עסק בחוויה האורבנית כחוויה אפלה ובודדת. בסרט זה הופך ניקולסון בעקבות נשיכת זאב מסתורית לזאב בלילות, ומשליט צדק בסביבה הקרובה אליו באמצעות כוחותיו החדשים.

בשנת 2006 גילם את פרנק קוסטלו, בוס במאפיה האירית, בסרטו זוכה-האוסקר של מרטין סקורסזה, "השתולים".

בשנת 2007 גילם ניקולסון את אדוורד פרימן קול, המטפס הראשון על האוורסט במלחמה הפרטית שלו על הסרטן לצידו של מורגן פרימן, בסרט "מתים על החיים"; הסרט זכה לביקורות נלהבות בעולם.

ניקולסון הפיק וכתב עבור מספר סרטים מוקדמים שלו, תחת חסותו של ג'ורג' קורמן. הוא גם ביים את הסרט "ג'ק וג'ק", שהיה סרט המשך שאפתני וכושל ל"צ'יינהטאון".

פילמוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבניות ניווט - פרסי ג'ק ניקולסון