ג'ק צ'רלטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ק צ'רלטון
מידע אישי
שם מלא ג'ון צ'רלטון
תאריך לידה 8 במאי 1935 (בן 79)
מקום לידה אשינגטון, אנגליה
גובה 1.91 מטר
עמדה בלם
מועדוני נוער
1950 - 1952 לידס יונייטד
מועדונים כשחקן
1953 - 1973 לידס יונייטד 629 (70)
נבחרת לאומית כשחקן
1965 - 1970 אנגליה 35 (6)
קבוצות כמאמן
1973 - 1977
1977 - 1983
1983
1984 - 1985
1986 - 1995
מידלסברו
שפילד ונסדיי
מידלסברו
ניוקאסל יונייטד
נבחרת אירלנד

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ג'ון "ג'ק" צ'רלטון (אנגלית: John "Jack" Charlton; נולד ב-8 במאי 1935 באשינגטון) הוא כדורגלן עבר אנגלי ששיחק בעמדת הבלם בלידס יונייטד ובנבחרת אנגליה. יחד עם אחיו הצעיר, בובי צ'רלטון, היה שותף לזכיית הנבחרת במונדיאל 1966. במדי לידס שיחק במשך קרוב לעשרים שנה, והוא שיאן ההופעות של המועדון עם 773 משחקים בכל המסגרות. הוא נבחר על ידי אוהדי המועדון אל בין 11 השחקנים הגדולים בתולדותיו ב-2006.‏‏[1] ביל שנקלי תיאר את צ'רלטון כ"בלם הטוב ביותר שראה מעולם".‏[2] לאחר פרישתו הפך למאמן, והצליח במיוחד בתקופה בה אימן את נבחרת אירלנד.

קריירה ככדורגלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רלטון נולד למשפחה בעלת מסורת כדורגל מפוארת. בזמן שג'ק השלים את שירותו הצבאי בחיל הפרשים הבריטי,‏[3] אחיו הצעיר בובי נלקח למבחנים במועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד. ארבעה מדודיו היו גם הם כדורגלנים מקצוענים, בעוד שדודנו מצד אמו, ג'קי מילברן, הפך לאחד מבולטי השחקנים של ניוקאסל יונייטד. צ'רלטון עבד בצעירותו גם במכרה פחם ולאחר מכן שקל להצטרף למשטרה, אך אז קיבל הזמנה למבחנים מקבוצת לידס יונייטד, אשר ראתה אותו מתפקד כבלם במשחק חובבים. משחק המבחן נפל על תאריך ראיון העבודה שלו במשטרה, והוא בחר לבסוף במשחק. הוא הציג יכולת מרשימה בעקבותיה הצטרף למחלקת הנוער של לידס, וב-1952 חתם על חוזהו המקצועני הראשון במועדון.

את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת של לידס ערך צ'רלטון באפריל 1953. במהלך שנות ה-50 שיחקה הקבוצה בליגת המשנה, והתבססה בעיקר על החלוץ הולשי ג'ון צ'ארלס. בעונת 1955/1956 קודם צ'רלטון על ידי המאמן רייך קרטר להרכב הפותח של לידס, ובמהרה חיזק את היכולת ההגנתית של הקבוצה וסייע לה להעפיל לליגה הראשונה של הפוטבול ליג באותה שנה. בשנים הבאות המשיך צ'רלטון לפתוח בקביעות במרכז ההגנה של הקבוצה, אך זכה עמה להצלחה מועטה, ולבסוף ירד עמה בחזרה לליגת המשנה ב-1960.

ב-1961 מונה דון ריווי, שחקן העבר של הקבוצה, למאמנה של לידס. לאחר מינויו עתידו של צ'רלטון בקבוצה הועמד בסכנה, על רקע המחלוקות הרבות ששררו בין השניים כאשר שיחקו יחד בקבוצה. ריווי אף הביע את הסכמתו למכירתו של צ'רלטון לקבוצה אחרת, אך המועדונים שהתעניינו בשירותיו, כגון ליברפול ומנצ'סטר יונייטד, לא היו מסוגלות לעמוד במחיר שדרשה לידס. לבסוף יישרו השניים את ההדורים ביניהם, וריווי בנה סביב צ'רלטון את משחק ההגנה של הקבוצה.

נורמן האנטר, שחקן נוסף שגדל במחלקת הנוער של לידס, הצטרף לצ'רלטון במרכז ההגנה של הקבוצה ב-1962. הקבוצה התחזקה במספר שחקנים נוספים שגדלו במחלקת הנוער, והצליחה להעפיל מחדש לליגה הראשונה ב-1964. בסיועו של צ'רלטון, שמילא מקום כחלוץ בעת העדרויות של שחקנים אחרים, היא הותירה רושם רב עם חזרתה לליגה הבכירה כשסיימה במקום השני, והפסידה את האליפות רק בשל הפרש שערים נחות מזה של מנצ'סטר יונייטד. לידס העפילה גם לגמר גביע ה-FA, שם הפסידה לליברפול בתוצאה 2-1. צ'רלטון בישל לבילי ברמנר את שערה של קבוצתו באותו משחק. גם בעונת 1965/1966 סייע צ'רלטון לקבוצתו לסיים במקום השני, אחרי ליברפול.

ההצלחה במדי אנגליה ולידס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגיעו לגיל 30 בשנת 1965, זומן צ'רלטון לראשונה על ידי אלף ראמזי לסגל הנבחרת הלאומית של אנגליה, וערך את הופעת הבכורה שלו במשחק מול נבחרת סקוטלנד באצטדיון ומבלי. במשחק זה הציג יכולת מרשימה, בעקבותיה שמר על מקומו בנבחרת בהמשך הדרך. לקראת טורניר מונדיאל 1966, אותו ארחה אנגליה, פיתח צ'רלטון שותפות קבועה במרכז ההגנה של הנבחרת יחד עם בובי מור, שנשארה יציבה גם בתוך השינויים הרבים שביצע ראמזי. במשחק ההכנה מול נבחרת דנמרק הבקיע את שערו הראשון במדי הנבחרת, ולאחר מכן נכלל בסגל הסופי של ראמזי לטורניר המונדיאל.

במשחקה הראשון בשלב הבתים סיימה אנגליה בתיקו 0-0 מול אורוגוואי, אך העפילה לשלב הבא לאחר שהשיגה ניצחונות מול מקסיקו וצרפת. בניצחון 0-2 על צרפת שהבטיח את ההעפלה, נגח צ'רלטון כדור לקורה שממנו הבקיע רוג'ר האנט את השער הראשון. הגנת הנבחרת האנגלית לא ספגה אף שער במשך כל שלב הבתים. לאחר ניצחון על ארגנטינה ברבע הגמר פגשה הנבחרת את פורטוגל בשלב חצי הגמר. צ'רלטון ביצע בהצלחה את עבודת השמירה על חלוץ היריבה, חוסה אגוסטו טורס, בעוד שאחיו בובי הבקיע צמד שערים שהעלה את אנגליה ליתרון 0-2. לקראת הסיום סחטה פורטוגל בעיטת עונשין בעקבות נגיעת יד של צ'רלטון, ממנה ספגה שער בפעם הראשונה בטורניר, אך הצליחה לנצח ולהעפיל לגמר.

במשחק הגמר, שבו פתח צ'רלטון בהרכב, ניצחה אנגליה את נבחרת גרמניה המערבית בתוצאה 2-4 לאחר הארכה, וזכתה בגביע העולם בפעם הראשונה בתולדותיה. לאחר סיום המשחק כרע צ'רלטון על ברכיו בדמעות של אושר, מה שהפך לאחד מהמראות המפורסמים מאותו טורניר.

בעונת 1966/1967 נעדר צ'רלטון מכמות משחקים משמעותית במדי לידס, בעקבות פציעה במשחקה של נבחרת אנגליה נגד סקוטלנד, וקבוצתו סיימה במקום הרביעי בלבד בליגה. אף על פי כן, הוא זכה להוקרה על יכולתו הטובה וזכה בתואר כדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת העיתונאים. ב-1968 הוא זכה עם לידס בגביע הפוטבול ליג, לאחר ניצחון שנוי במחלוקת על ארסנל במשחק הגמר - שחקני היריבה טענו כי צ'רלטון ביצע עבירה ברחבת העונשין שלהם, בטרם הכדור הגיע לטרי קופר שהבקיע את השער היחיד במשחק. צ'רלטון זכה עם הקבוצה גם בגביע ערי הירידים. במהלך העונה הוא ערך את משחקו ה-447 במדי לידס, ובכך שבר את שיא ההופעות של המועדון בכל הזמנים, בו הוא מחזיק עד היום. לאחר עונה זו השתתף עם נבחרת אנגליה באליפות אירופה לאומות.

בעונת 1968/1969 זכה צ'רלטון באליפות הראשונה שלו עם לידס. בעזרת יכולתו המרשימה והיציבה הוא הוביל את הגנת הקבוצה, שסיימה עם כמות הספיגות השנייה הנמוכה ביותר בליגה והפסידה שני משחקים בלבד לאורך כל העונה. בעונה שלאחר מכן הייתה הקבוצה קרובה לזכייה בטרבל של אליפות הליגה, גביע ה-FA וגביע אירופה לאלופות, אך החמיצה את כל שלושת התארים. אברטון הקדימה את לידס במאבק על תואר האליפות, בעוד שסלטיק הדיחה אותה בחצי גמר גביע אירופה. בגמר הגביע מול צ'לסי כבש צ'רלטון שער לזכות קבוצתו במשחק הראשון, אך במשחק החוזר הרחיק בצורה לא טובה את הכדור, מה שהוביל לשער הניצחון של דייוויד ווב לזכות היריבה. לאחר מכן הוא סירב לקבל את מדליית הכסף שהוענקה לו עקב כעסו הרב.

צ'רלטון נכלל בסגל הנבחרת הסופי של אלף ראמזי לטורניר מונדיאל 1970, אך איבד את מקומו כבלם הפותח לצידו של מור, לטובת בריאן לאבון שהפגין יכולת מרשימה באליפות אירופה שנתיים קודם לכן. הוא שותף במשחק האחרון של שלב הבתים, נגד נבחרת צ'כוסלובקיה, שהיה משחקו היחיד באותו טורניר. אנגליה הודחה ברבע הגמר לאחר שהפסידה לגרמניה המערבית, ולא הצליחה לשמור על תוארה. לאחר הטורניר הודיעו שני האחים צ'רלטון לראמזי על פרישתם מהנבחרת הלאומית.

ב-1971 זכה צ'רלטון עם לידס בגביע ערי הירידים בפעם השנייה, לאחר ניצחון בגמר על יובנטוס האיטלקית שכללה שחקני התקפה כמו רוברטו בטגה ופאביו קאפלו. כעבור שנה זכה עם הקבוצה בגביע ה-FA, לאחר ניצחון בגמר על ארסנל. ב-1973 ספג צ'רלטון פציעה קשה במהלך חצי גמר הגביע, שהשביתה אותו ממשחק עד לסיום העונה. הוא עשה מאמצים על מנת להיות כשיר למשחק הגמר, אך נכשל בכך, ולבסוף הודיע על פרישתו מכדורגל. הוא סיים את הקריירה שלו בגיל 38, עם 774 הופעות ו-96 שערים במדי לידס.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו ממשחק ב-1973, מונה צ'רלטון למאמנה של מידלסברו מליגת המשנה. כבר בעונתו הראשונה בתפקיד הוא הצעיד את הקבוצה להעפלה לליגה הבכירה, ובעקבות כך זכה בתואר מאמן השנה באנגליה. הוא הפך למאמן הראשון מחוץ לליגה הראשונה שזוכה בתואר זה. בשנים הבאות נקט צ'רלטון בשיטת משחק הגנתית חזקה, בייחוד בעת משחקי חוץ, ובכך ייצב את מעמדה של מידלסברו כחברה קבועה בליגה הבכירה. הוא הצליח להצעיד את הקבוצה למקום השביעי בעונת 1974/1975.

צ'רלטון עזב את מידלסברו באפריל 1977 והציע את מועמדותו למשרת מאמן נבחרת אנגליה, שהתפנתה לאחר התפטרותו מהתפקיד של דון רווי (מאמנו לשעבר של צ'רלטון בלידס). הוא לא הצליח להתמנות לתפקיד, ובמקום זאת עבר לאמן את שפילד ונסדיי מהליגה השלישית, וסייע לה לעלות מליגה זו. הוא אימן את הקבוצה במשך שש שנים, והוביל אותה להעפלה לחצי גמר גביע ה-FA ב-1983. באותה שנה הוא עזב את תפקידו וחזר לתקופה קצרה לאמן את מידלסברו, אשר ירדה בחזרה לליגת המשנה שנה קודם לכן. לאחר מכן מונה למאמן ניוקאסל יונייטד, אך התפטר לאור סימני חוסר שביעות רצון מצד אוהדי הקבוצה.

לאחר תקופה שבה לא נשא תפקיד כלשהו בכדורגל, מונה צ'רלטון למאמן הנבחרת הלאומית של אירלנד ב-1986. אירלנד נהנתה מסגל איכותי, עם שחקנים כמו ליאם בריידי ודייוויד אולירי, אך טרם הצליחה להעפיל לטורניר גדול כלשהו. צ'רלטון פתח את תפקידו בנבחרת האירית עם זכייה בטורניר ראווה שהתקיים באיסלנד.

צ'רלטון הצליח להצעיד את אירלנד להעפלה ליורו 1988 שהתקיים בגרמניה. במשחקה הראשון בטורניר, מול נבחרת מולדתו של צ'רלטון, אנגליה, ניצחה אירלנד בתוצאה 0-1 משער של ריי הוטון. עם זאת, במשחק הבא סיימה הנבחרת בתיקו 1-1 עם ברית המועצות, והודחה מהטורניר לאחר הפסד לנבחרת הולנד במשחק השלישי. על אף ההדחה המוקדמת סיים צ'רלטון במקום השני בבחירות לפרס "מאמן השנה" של המגזין World Soccer. אירלנד העפילה גם למונדיאל 1990, והופיעה לראשונה בתולדותיה בטורניר גביע העולם. היא הוגרלה בשלב הבתים מול נבחרות אנגליה, מצרים והולנד, והעפילה לסיבוב השני למרות שסיימה בתיקו בכל שלושת משחקיה. בשמינית הגמר ניצחה אירלנד את נבחרת רומניה בדו-קרב בעיטות עונשין, לאחר תיקו ללא שערים בתום הארכה; לבסוף הודחה ברבע הגמר לאחר הפסד לנבחרת איטליה.

צ'רלטון לא הצליח להצעיד את אירלנד להעפלה ליורו 1992, על אף שהנבחרת לא הפסידה אף משחק במשך כל טורניר המוקדמות. הנבחרת העפילה לטורניר מונדיאל 1994 בארצות הברית, וגברה 0-1 על איטליה במשחקה הראשון. במשחק הבא, מול נבחרת מקסיקו, נקלע צ'רלטון לעימות עם השופט שמנע את הכנסתו למגרש של ג'ון אולדריג'. אירלנד הפסידה במשחק בתוצאה 2-1, וצ'רלטון ספג קנס והושעה מהמשחק הבא בטורניר בעקבות התקרית. הנבחרת סיימה בתיקו ללא שערים עם נורבגיה והעפילה לסיבוב השני, שם הפסידה 2-0 להולנד.

אירלנד נחלה קמפיין לא מוצלח במשחקי המוקדמות ליורו 1996. על אף שפתחה בצורה טובה את הקמפיין עם שלושה ניצחונות רצופים, השיגה הנבחרת סדרת תוצאות מאכזבות לאחר מכן, בהן תיקו 0-0 מול ליכטנשטיין ושני הפסדים לאוסטריה. במשחקה האחרון הייתה זקוקה הנבחרת לניצחון על פורטוגל בליסבון על מנת להעפיל ישירות לטורניר הגמר, אך הפסידה בתוצאה 3-0. אירלנד הפסידה לאחר מכן להולנד במשחק הפלייאוף, ולא הצליחה להעפיל לטורניר היורו. זמן קצר לאחר המשחק התפטר צ'רלטון מתפקידו, ולא שב לאמן מאז.

ב-1994 קיבל צ'רלטון את "פרס החירות" של העיר דבלין, וזכה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לימריק.‏[4] ב-1996 הוא קיבל אזרחות של כבוד מטעם אירלנד. צ'רלטון קיבל גם תואר קצין (OBE) במסדר האימפריה הבריטית. ב-1997 הוא מונה ל"סגן לורד המשנה" של נורת'ומברלנד. צ'רלטון הוכנס להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי ב-2005 כהוקרה על תרומתו למשחק.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זוכי פרס כדורגלן השנה בליגה האנגלית (התאחדות העיתונאים)

1948: מתיוס | 1949: קארי | 1950: מרסר | 1951: ג'ונסטון | 1952: רייט | 1953: לופהאוז | 1954: פיני | 1955:ריוורי | 1956: טראוטמן | 1957: פיני | 1958: בלנשפלאואר | 1959: סיד אואן | 1960: סלייטר | 1961: בלנשפלאואר | 1962: אדמסון | 1963: מתיוס | 1964: מור | 1965: קולינס | 1966: בובי צ'רלטון | 1967: ג'ק צ'רלטון | 1968: בסט | 1969: בוק/מקאי | 1970: ברמנר | 1971: מקלינטוק | 1972: בנקס | 1973: ג'נינגס | 1974: קלהאן | 1975: מאלרי | 1976: קיגן | 1977: אמילן יוז | 1978: בראנס | 1979: דלגליש | 1980: מקדרמוט | 1981: תייסן | 1982: פרימן | 1983: דלגליש | 1984: ראש | 1985: סאות'הול | 1986: ליניקר | 1987: אלן | 1988: בארנס | 1989: ניקול | 1990: בארנס | 1991: סטרכאן | 1992: ליניקר | 1993: וודל | 1994: שירר | 1995: קלינסמן | 1996: קאנטונה | 1997: זולה | 1998: ברגקאמפ | 1999: ז'ינולה | 2000: רוי קין | 2001: שרינגהאם | 2002: פירס | 2003: הנרי | 2004: הנרי | 2005: לאמפרד | 2006: הנרי | 2007: רונאלדו | 2008: רונאלדו | 2009: ג'רארד | 2010: רוני | 2011: פארקר | 2012: ואן פרסי | 2013: בייל | 2014: סוארס